ברכת אברהם (יענר) קיט

אינו קונה ובמה יקנה משמע אם מלוה קונה ג"כ מהני קנין לשיעבודא ומכש"כ דכסף גופא קונה ז"א כי י"ל דלעולם לא מהני כסף שיהי' קונה שיעבוד באם אין הכסף עושה קנין בגוף החפץ כמו תכסיס של קנין כסף בעלמא רק אי מלוה קונה הוה אמרי' כמו במשכנו בשעת הלואתו דאמרי' שאותו מעות שהלוה לו עושה שיעבוד במשכון שנותן לו בשעת הלואה כמו שמלוה עוש' שיעבוד על קרקע למ"ד שעבודא דאורייתא כן נמי עושה מלוה שיעבוד על מטלטלי' היכא דמשכונם אצלו בשעת הלואה ואמרי' הואיל שהלוהו על אותו חפץ משועבד החפץ ע"כ אותו מעות שנתן לו היכא דהרהינו אצלו וע"י השיעבוד זוכה ג"כ החפץ לשעבודו והוה אמינא גם במשכנו שלא בשעת הלואתו היכא שמרחיב לו הזמן ההלואה נימא ג"כ דהוה כהלואה חדשה וההלואה לעולם עושה שיעבוד ויש לו ג"כ זכיה בגוף החפץ ונימא דאותו הלואה חדשה ישעבד החפץ שמשכנו אצלו שלא בשעת הלואה והו"א דהוה כאלו הלוהו על חפץ שמשועבד לחובו היכא שמשכנו ע"ז שפיר כתב הרנב"ר דזה לא אמרי' כיון דמלוה אינו קונה אפי' שמוחל לו המלוה ואמרי' דהוה כאלו לא נתן לו כלום מחדש. מכש"כ במה שמרחיב לו זמן הלואה אינו עושה שיעבוד ולפ"ז לא מהני שלא בשעת הלואה שום קנין בחפץ על שיעבוד לחוד כי קנין לא חל רק לקנין גוף החפץ אבל לא על שיעבוד לפי שאין הקנאה לחצאין וכמ"ש הריטב"א פ"ק דקדושין דהיינו טעמא דאפי' שיעבדו בפירוש לא מהני אי של"ד משום דאין הקנאה לחצאין יעוי"ש בשלמא במשכנו בשעת הלואתו י"ל דלאו מחמת הקנאת הלוה המשכון משועבד דנימא בי' אין הקנאה לחצאין רק דממילא החפץ משועבד היכא דהלוהו על החפץ והרהינו אצלו כמו למ"ד שעבודא דאוריי' דמהני כן נמי בנותן לו משכון וכ"ז דווקא בשעת הלואה. אבל לא במשכנו שלא בשעת הלוה אפי' קנין לא מהני על שיעבוד אברהם נ"ה יענר: ס' לא יעוי' בתשובת ר"ע איגר ז"ל בתשובה ס' מה שרוצה לומר בקרובי' בנשותיהן אי צריכין ביה תחילתו וסופו בכשרות הואיל דגם בשעת ראיה הי' על שניהם שם ע"א עכ"פ כי אחד מהם כשר. ואי משום שנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן כולה בטילה הא באם לא בא אידך להעיד לב"ד אינו פסול יעוי"ש מה שתירץ בזה דברי התוס' בשבועות בהיו קרובי' בנשותיהן שכתבו דבשעת ראי' היו רחוקי' ולפי הנ"ל א"צ לזה יעוי"ש ולענ"ד נראה אף לדברי הפוסקי' דנמצא א' מהם קרוב או פסול פוסל שאר עדות אף בלא בא לב"ר והעיד רק הצירוף הראיה בנתכוונו להעיד פוסל כל העדות היכא דאתו לאסהודי ולא למיחזי י"ל בשני אחים או בקרוב' בנשותיהן. היכא דא' מן הרחוקי' מצרף א"ע עם א' מן האחים ומעיד בב"ד. ואח השני מצרף א"ע עם השני מן הרחוקי' ומעיד לאחר כ"ד מן כת הראשונים כשר ג"כ כי א"ל ביה הואיל דנתכוונו להעיד בשעת ראיה בטל כל העדות מטעם נמצא א' מהם קרוב או פסול דעדותן בטילה כי בשלמא בקרובי' לבעלי דברים שפיר י"ל ביה הואיל דנצטרף פסולי' באותו מעמד כל המעמד הזה בטל אבל בשני אחים אין לומר דנצטרף פסולי' באותו מעמד כי אין עליהם שם פסולים הואיל דגם הם יכולים להיות עדים היינו שיצטרפו כ"א מהם עם הרחוק ולהעיד לאחר כד"ד של כת הראשונה בשל יא אי ראי' לחוד פוסל שפיר אמרי' מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש אבל היכא דראי' אינו פוסל רק בנתכוונו להעיד י"ל הואיל דהקרוב מתכוין להעיד והוא פסול להעיד פוסל שאר עדות אבל היכא דאינו פסול להעיד עם אחר מן השוק כנ"ל לא מגרע ג"כ הכוונה להעיד שלו הואיל דיכול להיות עד והכוונה להעיד יכולה להתקיים אין לומר ביה דפוסל שאר עדות בשלמא דנימא בי' דאין האחים פוסלי' שאר עדים הואיל דיש מקום לעדות אחד שלא יבא אחיו חבירו להעיד בב"ד ז"א דמ"מ נתכוין להעיד ולא מתוקן הכונה במה שלא יבא ולא יהי' עד כי הוא נתכוין עכ"פ להעיד ושיהי' עד ובנתכוונו להעיד לחוד פוסל אבל בזה האופן לא מיגרע במה שנתכוונו להעיד כי יכול להיות באמת עד שיעיד עם א' מהרחוקי' בב"ד לאחר כ"ד של כת ראשונה ולפ"ז לא קשה קו' הת"ח בשבועות על הא דקרובי' בנשותיהן אמאי כת הראשונה חייבת בכפרו בזאח"ז הא הראשון יכול לומר הא חבירו יכול להצטרף עם א' מהקרובי' בנשותיהן יעוי"ש ז"א כי באם הוא כפר ונשארים מהשני הכתות רק שלשה ושנים מהם קרובי' כל העדות בטל מטעם דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה ואין לומר דלא הוה קרוב או פסול אף שנתכוין להעיד הואיל דכל א' יכול להיות עד בדבר שיצטרף עם א' מן הרחוקי' ז"א כי בשלמא אם הי' שני עדים רחוקים הי' יכול לומר זה שא' מן הקרובי' יצטרף עם א' מהרחוקי' והקרוב השני יצטרף עם האחר לאחר כד"ד של עדותן הראשונה אבל באם אין כאן אלא שלשה נמצא דאחד מן הקרובי' לא יוכל להצטרף עוד לעדות זה כי באם יצטרף יהיו כולם בטלים ואם הוא לא יהי' ביכולת הצירוף לעדות שם