ברכת אברהם (יענר) יב

ובין אור אלהי אמרו שוב או מה שאני עתיד לנטות אניה שלום היינו שנזכה להיות כגנות עלי נהר ממש וזהו שאמר השי"ת אומה שאני עתיד לנטות אליה שלום שנאמר הנני נוטה עליה כנהר שלום נוטה אליה דוקא שריבוי השלמות שהי' נטוי' תיכף סמוך וקרוב אלינו שלא נצטרך להשתלשלות עוד אשר לא כל אדם זכה להתרומם על רק אם נטע ד' אותנו סמוך ליבלי מי נהר שהשפע יהי' נשאר לריבוי השפעות וכמיועד לנו הנני נוטה אליה כנהר שלום: אכן כמו שנפש אדם לא למרום תסק ולא תרומם על טרם תזכך מלכלוכי חמדותיה חמדת עוה"ז אף כי ששכינת כבודו וקדושתו מלמעל' לא תרד מטה לדור בתחתונים כאשר נתאוה להיות לו דירה בתחתוני' כמו בעליוני' טרם תוכן דירתו ויתוקן עולם ותושביה מכל חלאת טומאה כי מה ירויח השי"ת כי ינטה אהלו ושפרירו בעולם הזה לשכון ח"ו בתוך טומאתם כבראשונה ע"כ בא תיכף צווי מהשי"ת ב"ה וב"ש על תמונת המזבח אחר צווי תמונת המשכן להעלות קרבנות ותכלית של הקרבנו' רבו בם הטעמים הטעם שכתב הרמב"ן ומובא בס' החינוך מצו' צ"ה וזה לשונו בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשב' ובדבור ובמעש' לכן צוה השי"ת שאם יחטא אדם יביא קרבן ויסמוך ידיו עליו כנגד המעש' ויתוד' בפה כנגד הדיבור וישרוף באש הקרב וכליות ויזרוק הדם על המזבח כדי שיחשוב בעשותו כל אלה כי חטא לאלהים בגופו ובנפשו וראוי לו שישפוך דמו וישרוף גופו לולי חסד הבורא י"ת שלקח מידו תמורה וכפר שיהי' דם הקרבן תחת דמו עכ"ל הצריך לענינו והרב העקידה בשער שבעה וחמשים כתב וזה לשונו ועתה ואחר הודיע אלהים אותנו את כל זאת אני אומר שזה הוא טעם כל הקרבנות שבאו ע"י אבות הקדושים ומלכים וחסידים שהקריבו הקרבנו' כלם הם לכוונת שיכוין המקריב להקריב א"ע לפני ד' והראות ממעשיהם אלו כי כל אלו הבעלי חיים שהם במדריגות הנושא הדברי המיוחד באדם ראוים להקריב' אל אלהים ולהתישר לפניו בכל מיני עבודות עד שישאר השכל זך ונקי והנפש שלימה מכל סיג וחלאה קרובה אליו יתברך בכל מחשבותיה ופעולותיה ולהקריב עצמו כאשר הוא טהור זך ונקי לפניו בכל כחותיו עכ"ל: והנה בזה די באר כי על אופן זה בטוב כוונת המקריבי' יספיק עוצם שלמותם שיאבה ד' למושב לו בין קדושי ד' כאלה ומדברי הרמב"ן הנ"ל ומהרב בעל העקידה למדנו שחובה על המקריבי' לחשוב בעשותם עבודתם להיות נקיים לפניו י"ת בגופם ובנפשם ואל יאמר אדם הלא עיקרו הוא הנפש ע"ב אם יחשוב וישרוש בלבו שיהי' דם הקרבן תחת נפשו בזה יטהר ויתכשר בזה לחוד להתקרב אליו יתברך והורונו בחכמתם אף כי תיקון נפשו היא העיקרית במעלה אבל אם לא ימרק ויזכך בראשונ' שאר כחותיו הגרים אתו בבית חומרו אז מסבת ערותן כל עבודתו תתקלקל ח"ו ע"כ חובה על המקריב טרם יקריב את נפשו לפני יוצרו יתבונן בכל כחו על התחלפות המעשים אשר נעשה בקרבנו בהסמיכה ובהוידוי ובשריפת הקרב וכליות וכרעים ובזריקת דם על המזבח המלמדים אותו להתישר ג"כ בכל כחותיו הגופניים ורק אז ישאר השכל זך ונקי והנפש שלימה מכל סיג וחלאה ותהי' ראויה להתקרב לפניו י"ת הנה כי כן בעלות אדם על כבש המזבח הגשמי לא יכילו צעדיו להכיל מצעדי סרעפיו בסולם מחשבתו הרוחני והתבוננותי שחובה עליו להתבונן בהתחלפות מעשי הקרבן הפחותי' עדי יבא במחשבתו אל העלאת נפשו היקרה מכולם ובהתבוננו בכל אלה בדיוק ובמתינות לא יאמר עוד האדם העול' במסולם שכלו לדבק נשמתו בר' יוצרו כי עיקרו הוא כי נפשו ונשמתו היא שקודמת במעל' משאר כחותיו הפחותי' במדריגתם ויפסיע פסיעות גסות וידלג בדילוג מעלות כחותיו שהם למטה ממעלת נשמתו וישים כל מעינו לבא חיש מהר לעמוד מיד על מדריגה העליונ' בהעלאת נפשו ונשמתו מבלי שים לב על המעלות שתחתיה הם כחותיה הפחותי' למרקם ולזככם לדדם עד בית אלהים כי באם יחשוב כן שעיקר התקרבותו לפני ד' הוא קירוב נשמתו לבד ולא שאר הכחות לא זה ולא זה יעלה בידו כי אז כחותיו הגופניים אשר עדן לא הטהרו הם ימנעו ג"כ העלאת נפשו ונשמתו כתקונם כי מום בם מפאת כחות הגופניים הגרים אתן: והנה נודע כי לכל צומח ומכש"כ כל חי אף שהוא גשמי שרשו למעלה רוחניות קדוש והמצות התלוים בלחם אשר יאכל אדם או המצות התלוים בקרבנות מעורר כח השורש של אותו מין ואותו מין מתברך משרשו וכבר האריך בזה הרב השל"ה זלל"ה. כי הברכות מה שאנו מברכים על כל מין מאכל מהם צומחות ברכות והשפעות ומושפעות למט' לכל מין ומין ברכתו והשפעתו וזהו טעמו של ר' חנינא בברכות ל"ה שאמר כל הנהנה מן עוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל לקב"ה היינו הואיל שיתן הפסד לאותו מין שאכלו ואינו אותו מין מתברך מחמת שמנע ברכתו: