ברכת אברהם (יענר) קיח

קנוי' לו לשיעבודא וכמ"ש הש"ך הנ"ל ולהכי שפיר תני אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח משכון עליהם והיינו שלא בשעת הלואתו ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו כי הואיל דלית לי' שאר נכסים א"כ משכון זה ניקנה לו על שיעבוד מעותיו ת ור חובו ובהנאה מחודשת שיוחזר לו השטר ולהכי ד"ה אבד משכון אבדו מעותיו ב"כ וב"כ לדברינו יש במציאות קנין גם במשכנו שלא בשעת הלואתו אפי' מדעתי' שלא בגוביינא דב"ד היכא דהלוה אומר שיקנה החפץ זה לשיעבוד על מנה תמור המלוה שמוחל לו היכא דיש ג"כ שטר על הלואה אז יש לו הנאה מחודשת זה ודאי עושה קנין להנך דיעות במקדש במלוה היכא דיש שטר דחשיב המשכון אפי' בלא החזיר לו השטר ואפי' אם נימא בקידשה במלוה שיש עליה משכון שאע"פ שלא החזיר לה הוושכון מקודשת הטעם הוא דיש לה הנאה מחודשת שתוכל ליטול ממנו משכנו ואין לומר הא ב"כ וב"כ אינו מחזיר לה המשכון בשעת קדושין ומה שיצטרך להחזיר אינו בעין עתה ונימא דדעתה ג"כ על המלוה גופא ז"א. כי אנן אמרי' אמת דדעתה על המלוה ומ"מ מקודשת אף שדעתה על המלוה מ"מ מקודשת הואיל שיש לה הנאה מחודשת במה שמתקדשת במלוה גופא שיוחזר לה ג"כ המשכון אבל במקדשה במלוה שיש עלי' משכון שאינו שוה רק פרוטה כמו שטר אי אפשר לומר שנהנית שיצטרך הבעל להחזיר לה השטר זה אינו כי מה שיצטרך להחזיר לה ג"כ אינו בעין ע"כ יותר יש לנו לומר דדעתה טפי על מלוה שלה כולה ואם דעתה להתקדש במלוה כולה אינה מקודשת כי מלוה זו בלא"ה ברשותה כבר. והנה כי כן באם הלוה מהנה להמלוה חפץ על שיעבוד מנה תמור מחילת מלוה שיש עלי' שטר ששוה פרוטה באם לא החזיר השטר לא מהני דאין דעתה על מה שיצטרך להחזיר כיון דמה שיצטרך להחזיר איננו בעין אמרי' דדעתו של לוה על המלוה גופא ואינו דומה למלוה ופרוטה כי שם נותן לה פרוטה בעינא תיכף שפיר אמרי' דדעתה אבעין אבל היכא דאינו בעין אז י"ל דדעתה יותר על מלוה כולה אבל לפ"ז עכ"פ אם מחזיר תיכף השטר ששוה פרוטה והלוה מקנה החפץ להמלוה על שיעבוד מנה תמור מחילת המלוה זו שיש עליה אותו שטר ששוה פרוט' וודאי מהני להנך דסוברי' בקידש' במלוה שיש עליה שטר דמקודשת בהחזיר לה השטר כן נמי קנה המלוה המשכון באם מגבה לי' הלוה החפץ על שיעבוד סך החוב תמור מחילת החוב והחזרת השטר ואף אם נימא דהמלוה מחולה א"כ ממילא ליכא חיובא דגופא ג"כ ואיך יחול שיעבוד על חפץ בלא קדים לי' חיוב הגוף אבל הלא כבר כתבנו דלשיטת הר"ר יוסף הלוי הא דאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן לאו מטעמא דלא יכול לחול שיעבוד על חפץ באם לא קדים לי' חיוב הגוף מקודם רק הטעם הוא שמחוסר קנין כי משיכה למשכון לא מהני ועל מה יחול השיעבוד ולהכי משכנו שלא בשעת הלואתו לא מהני כי משיכ' למשכון לא מהני ומלוה אינו קונה א"כ ממילא ליכא שיעבוד וכל זה היכא דמלוה אינו קונה אבל היכא דאיכא ג"כ הנאה מחודשת בהחזרת השטר י"ל דגם הר"ר הלוי מודה דמהני בי' קנין ג"כ על שעבודא ועפ"ז רציתי לתרץ בחבורי בס' ס"ו דמהני גוביינא דמלוה אפי' שלא בשעת הלואה שיהי' המלוה קונ' אותו חפץ אפי' ע"י ק"ס כמו כסף קונה שזוכה בגוף החפץ למשכון כן נמי ק"ס מהני שיהי' זוכה גוף החפץ לשיעבוד ועפ"ז תרצתי קו' הקצה"ח שם בקידש' במשכון דאחרים דאיירי בהקנה לה בק"ס שלה יעוי"ש: אכן בתר עיון י"ל דלשיטת הר"ר יוסף הלוי לפי המסקנא שלו דמשיכ' לא מהני למשכון הואיל דאינו קונה גוף החפץ י"ל דגם שאר קנינים לא מהני שיהי' עושה שיעבוד שיזכה על ידו זכיה בגוף החפץ שאינו קונה גוף החפץ ודווקא אם הי' לו שיעבוד מכבר שפיר י"ל דעל ידי השיעבוד יש לו ג"כ זכיה בגוף החפץ אבל לא בליכא שום שיעבוד מקודם ממילא גם זכיה אין לו בהחפץ ואפי' שיאמר קני חפץ זה לשיעבוד מנה בק"ש או בכסף ג"כ לא מהני הואיל דאינו קונה גוף החפץ שיקנה אותו במעות או בק"ס רק רוצה להקנות שיעבוד על זה וודאי לא מהני כסף או ק"ס כי איך יחול קנין על שיעבוד דלאו מכירה הוא הואיל דאין מכירה לחצאין ומעולם לא שמענו שמעות יקנה שיעבוד בחפץ רק מצאנו שהחפץ משועבד על הלואה שמלוהו אם הרהינו אצלו משכון בשעת הלואה ואמרי' הואיל שהלוהו על אותו חפץ משועבד אותו כמושך חפץ על המעות שנתן לו ולאו מחיות הקנאת הלוה הוא דמשועבד דנימא בי' אין הקנאה לחצאין רק ממילא משועבד יעוי' בקצה"ח ס' ל"ט בשלמא אי הוה מהני משיכה בחפץ על שיעבוד דהוה החפץ גופא א"כ ממילא גם כסף קונה החפץ אפי' על שיעבודא דהוה כמו מכירה כי לעולם מעות קונה חפץ אבל כיון דמשיכה למשכון לא מהני אלמא שאינו כקונה גוף החפץ א"כ במה יחול השיעבוד ומה יעשה שיעבוד אם לא הלוהו לו על אותו חפץ שיחי' משועבד ממילא והא דכתב הרנב"ר בנ"י שם דכשנותן לוה להמלוה משכון שלא בשעה הלואתו דלא מהני כיון דמלוה