ברכת אברהם (יענר) קיז

יעוי בקצה"ח ס' ק"ץ ס"ק ט"ו יעוי"ש א"כ בנותן לחבירו חפץ שיקנ' בו שיעבוד מנה והחוב מכבר יהי' מחול להלוה גם בזה לא מהני לשיטת הר"ר יוסף הלוי כי במה יקנה אפי' שמקנ' לו החפץ על שיעבוד מנה תמור המלוה הא מלוה אינו קונה והנה לפי זה וודאי אין סברה לומר היכא שהי' ביד המלו' איזה משכון על דבר מועט ואח"כ שלא בשעת הלוואה נותן להמלו' חפץ ששוה חובו ואומר קני חפץ זה על שיעבוד מעותיך והמלוה מכבר יהי' מחול בזה וודאי א"ל דגם מלוה קונה הואיל שיש לו הנאה מחודשת שיוחזר לו משכונו ז"א כי אפי' שלא יקנה הלוה אותו הלוא' ג"כ יוכרח המלוה להחזיר לו משכונו מכבר הואיל שנותן לו עתה משכון כנגד חובו אבל אם נימא כי גם שטר נחשב כמשכון א"כ באומר הלוה להמלוה שלא בשעת הלואה קני חפץ זה על שיעבוד נגד חובך מכבר תמור המלוה שיהי' נמחל לי אותו מלוה בזה שפיר י"ל דקונ' החפץ לשיעבוד מנה תמור המלוה שמוחל ללוה כי במה שנמחל לו המלוה הו"ל הנאה מחודשת שיוחזר לו השטר אשר בלא זה א הי' צריך להחזיר לו השטר כל זמן שלא נמחל המלוה א"כ לדעת הר"ר יוסף הלוי בהתקדשי לי במנה והניח משכון עליה דאינה מקודשת דמנה אין כאן משכון אין כאן דלא מטעם דלא חל שיעבוד בלא חיוב הגוף מקדם רק מטעם דמחוסר קנין כי משיכה לא קני למשכון ומלוה ג"כ אינו קונה אבל היכא דיש קנין מהני אפי' בלא קדם לי' חיוב הגוף וכנרא' ג"כ מדברי התו' ריש פ' אע"פ בכתובות שהקשו מה מהני שהחתן מתחייב בכתוב' אף שאין לו נכסי' עכשיו דבשלמא אם יש לו עכשיו נכסי' הוה כמשעבד נכסיו לזה החוב משא"כ בשאין לו עכשיו במה משתעבד ותירצו דיכול לשעבד גופו עכ"ל שם הרי דלס"ד של התוס' דאין יכול לחייב גופו רק נכסיו מהני השיעבו' נכסיו לכל הפחות ולא אמרי' הרי מנה אין כאן שיעבוד אין כאן אלמא דיש סברה שיכול לחול שיעבוד אף בשלא קדים לי' חיוב והא דאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן הוא רק מטעמא שמחוסר קנין וכמו שכתבתי לעיל בסברת הר"ר יוסף הלוי א"כ באומר הלוה להמלו' שלא בשעת הלואה קני חפץ זה על שיעבוד נגד חובך מכבר תמור המלוה שיהי' נמחל לי אותו מלוה שיש עלי' שטר א"כ מחילת המלוה עושה קנין הואיל שיש אתה גם הנאה מחודשת שיוחזר לו שטרא ואם זה הוה קנין הי' אפשר מקום לתרץ בזה קו' ראשוני' בב"מ דף פ"א מה שאמרו שם המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול מעותיו דברי ר"א ר"ע אומר יכול אבדו מעותיו אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהם ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו ופירש רב יודאי גאון ז"ל דסיפא דהלוהו בשטר איירי שלא בשעת הלואה דמוקי הא דאמר רבי יצחק דב"ח קונה משכון היינו דוקא שלא בשעת הלואה יעוי"ש בתוס' ובראשוני' שכתבו דהלוהו בשטר דנקט הוא לאו דווקא יעוי' בש"מ שם כי מטעם משכנו שלא בשעת הלואתו אבדו מעותיו גם בלא שטר דינא הכי אכן יעוי' בש"ך ח"מ ס' ע"ב ס"ק ט' דלא ניחא לי' לומר החילוק בין שלא בשעת הלואתו לשעת הלואתו מחמת גזה"כ רק הטעם הואיל דלית לי' שאר נכסי' לאשתלומי מנייהו, א"כ משכון זה נקנה לו בהלואתו כאלו מכרו לו בחובו אבל משכנו בשעת הלואתו ואית לי' שאר נכסי דשעבודי רמי על כל נכסיה אין משכון קנוי לו יעוי"ש בר"ה וגם וכו' יעוי"ש היטב ולפענ"ד יש לפקפק על דבריו כי באמת לא מכרו לו רק משכנו שלא בשעת הלואתו קתני ואם רק למשכון נתנו לו שלא בשעת הלואתו במה יקנה הא משיכה לא מהני למשכון ומלוה אינו קונה א"ו דאינו קונה רק בגוביינא דב"ד ומכח גזה"כ קונה א"כ אם נימא כן דלא קני רק בגוביינא דב"ד הא דקתני אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח משכון עליהם ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו ליכא מעליותא כלל במה שהוא שלא בשעת הלואתו הואיל דהניח משכון עליהם קתני דמשמע מדעתי' ולא בגוביינא דב"ד ובזה שפיר קשה במה יקנה לשיטת הר"ר יוסף הלוי אבל כפי שכתבנו לעיל י"ל אף דלא מכרו לו רק משכנו מ"מ י"ל כחלוקו של הש"ך הואיל דלית לי' שאר נכסי' לאשתלומי מנייהו וודאי מקנהו לו לשיעבוד חובו תמור החוב שיהי' נמחל לו ויהי' קונה בחפץ שיעבוד ושיהי' למשכון על אותו שיעבוד ומכח אותו שיעבודו זוכה בגוף החפץ שלשיטת הר"ר יוסף הלוי מהני קנין חפץ לשיעבודו אף בלא קדם לי' חיוב מקודם רק בעלמא לא מהני במשכנו שלא בשעת הלואה דמלוה אינו קונה אבל בהלוהו אלף זוז בשטר והניח משכון עליהם שלא בשעת הלואה שפיר אמרי' דמקנ' לי' החפץ על שיעבוד אלף זוז תמור מחילת המלוה שיש אתה הנאה מחודשת שיצטרך להחזיר לו' את השטר. ובכעין זה ד"ה אבד המשכון אבדו מעותיו מחמת שיקנהו לו החפץ על שיעבוד והחוב מכבר מחול לו אבל אימת מקנהו לו החפץ ושהחוב יהי' מחול לו הוא דוקא שלא בשעת הלואתו דלית לי' שאר נכסי' לאשתלומי מניהו אבל משכנו בשעת הלואתו ואית לי' שאר נכסי דשעבודי' רמי על כל נכסיה אין משכון זה דוקא