ברכת אברהם (יענר) קטז

בקידשה במלוה שיש עליה משכון דמקודשת אפילו בלא החזיר לה המשכון שטר שאני הואיל שאינו שוה רק פרוטה ואינה רשאה ליקח את משכונה שהיא השטר מיד המלוה הואיל שצריך לו על השאר המלוה וכמו כן יש לתרץ קושיי המקנה בקדושין על הא דשמין את הנייר שהקשה מהא שכתבו תוספ' בב"ב דף קמ"ו שהקשו דאמאי לא סמכה דעתה. הא כשימחול יצטרך לשלם מדינא דגרמי. ומזה הוכיחו דא"צ לשלם אלא דמים שנתן. ובקדושי אשה אינו אלא פרוטה והיא לא נתרצית אלא בדמי כולה יעוי"ש וא"כ קשה מה לי פרוטה של נייר הא פרוט' בלא"ה יש לה שהבעל יצטרך לשלם מדינא דגרמי יעוי"ש והרב הגאון מליסא ז"ל בספרו קהלת יעקב בס' כ"ח סעיף י"ג תירץ דכמו דאמרי' במלוה דידה כשמקדשה במלוה ופרוטה דדעתה אבעין ועל תנאי שיהיה גם המלוה שלה וכמ"ש הרשב"א בתשובה אלף רל"ג הכ"נ י"ל כשמקדשה במלוה דאחרים כיון שג"כ אינו בעין ונותן לה פרוטה בעין דדעתה אפרוט' בעין והמלו' יהי' שלה משום תנאי ובתנאי בוודאי לא בעינן סמכה דעתה דהא בכל תנאי שבעולם אינת יודעת שיתקיים התנאי ולא בעינן סמכה דעתה אלא בגוף הקדושין שהיא מתקדשת בהם אבל לא בהתנאים ולכך מקודשת דהא יש לה פרוטה בעין מה ששוה הנייר למכור משא"כ אם אין הנייר שו"פ לא שייך לומר שמקדשה בפרוט' שיצטרך הבעל לשלם דהא הוא ג"כ אינו אלא מלוה ובוודאי דעתה יותר על המלוה הגדולה ולא על המלוה הקטנה וא"כ לא סמכה דעתה שמא ימחול ובגוף הקדושין בעינן סמכה דעתה עכ"ל. והנה לענ"ד יש תשובה לדבריו ולומר כי על המלוה הגדולה אין דעתה שמתיראת שמא ימחול אבל דעתה על המלוה הקטנ' מה שיצטרך הבעל לשלם לכל הפחות פרוטה אבל לפי דברינו הנ"ל היכא דדעתה רק על פרוט' הוה השאר רק על תנאי שיהי' המלוה כולה שלה ויכול הבעל לומר שאינו רוצה שיהי' המלוה שלה כדי שיבוטל הקדושין כפי התנאי ואם כה יאמר יבוטלו הקדושין וממילא לא יהי' צריך לשלם לה שום דבר הואיל שלא נתקדשה למה ישלם לה ואין בידה שום דבר במה להתקדש. ולהך צד שלא סמכה דעתה על השאר כמו כן לא יצטרך ממילא לשלם לה אף פרוט' הואיל שאינה מקודש' ובמה תתקדש. אכן אם נימא דב"כ וב"כ המלוה היא שלה אף שנתקדשה רק על תנאי וכמ"ש לעיל לצד הספק השני שנסתפקתי לעיל אז באמת אף שלא תסמוך דעתה על המלוה שמא ימחול אבל פרוטה יצטרך לשלם לה מכח דינא דגרמי וכן הסברא נוטת בכל מלוה ופרוט' דב"כ וב"כ המלוה היא שלה וכבר הוא מחולה לה לגמרי והא דאמרי' דעתה אפרוטה הכוונה שאינה מתקדשת במחילת המלוה רק בהפרוט' אבל המלוה ב"כ וב"כ מחול' לה כי ע"מ כן נתקדש' והוא שוב א"י לחזור ממחילתו ולפ"ז בקידש' במלו' שיש עלי' שטר הי' מהסבר' לומר אם השטר שו"פ אפי' לא החזיר לה השטר דמקודשת להך דיע' בקידש במלו' שיש עלי' משכון דמקודשת אפי' לא החזיר לה המשכון כן נמי מקודשת אפי' שלא החזיר לה השטר הואיל דיש לה הנאה מחודשת שרשא' ושלטנית ליקח משכונ' מיד המלו' שהוא המקדש והנה ידוע דעת הר"ר יוסף הלוי בהתקדשי לי במנה והניח לה משכון עלי' דאינ' מקודשת דמנה אין כאן משכון קין כאן ולמד מזה במוד' במקצת ורוצ' ליתן משכון למלוה באותו מקצת דלאו הילך הוא והרמב"ן ביאר הדברי' כנגד החולקי' ופירש כיון דקי"ל דמלו' אינו קונה נמצא שהמשכון הזה אינו נקנה באותו מלוה דכי אמרי' ב"ח קונה משכון ה"מ במשכנו בשעת הלואתו משום דקני לי' מעותיו וא"נ במשכנו שלא בשעת הלואתו קני לי' משום דאתי לידי' בגוביינא דב"ד וגזירת הכתוב הוא דקני לי' כדר"י כו' אבל כשנותן לוה למלוה משכון שלא בשעת הלואה כיון דמלוה אינו קונה במה קנאו מלוה שמא תאמר אע"פ שמלוה אינו קונה לו קנאו משכון במשיכ' שכשם שאלו הקנהו למלוה לגמרי נקנה במשיכ' כן כשהקנהו לו בתורת משכון משיכ' קונה לו זו היא שלמד הר"ר יוסף מהאי דפ"ק דקדושין שאין המטלטלי' נקנים במשיכ' למשכון בעלמא כיון שאין כח במעות הראשונות לקנות הלכך משכון לאו הילך הוא עכ"ל יעוי' בקצה"ח ס' ע"ב ס"ק ב' והנה צל"ע אף אי מלוה קונה הנה הטעם הואיל דנותן אותה הלוא' להמקנ' אבל היכא דנותן רק משכון לשיעבוד על הלוא' מה נותן להמקנ' הא אינו נותן לה כלום ולענ"ד י"ל דכוונתם אפי' במודה במקצת ונותן לו משכון היינו שיאמר שיקנ' בחפץ שיעבוד חמשים ז"ה תמור מה שחייב לו מכבר והחוב מכבר יהי' מחול לו אשר באמת כמה סוברי' שאין המשכון חל ומשתעבד אלא כשקדם לו חיוב אבל היכא שלא נתחייב לו מקודם לאו כלום הוא וכדברי הרא"ש משום דנכסוהי אינון רק ערבין אכן הר"ר יוסף הלוי סובר דבאמת גם באומר קני חפץ לשיעבוד הי' מהני אע"פ שלא קדם חיוב והא דאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן הוא רק מחמת שמחוסר קנין כי במה יקנה משיכה אינו קונה אלא היכא שזוכה בגוף החפץ אבל היכא שגוף החפץ אינו זוכה לא מהני משיכה למשכון אלא צריך קנין כסף והא דב"ח קונה משכון בשעת הלואה משום קנין כסף ולאחר הלואה משום שהוא בגוביינא דב"ד