ברכת אברהם (יענר) קטו

קו' הפנ"י הנ"ל וכמו שהארכתי לעיל ודי בזה. דברי ידידך אברהם נ"ה יענר. סי' ל נסתפקתי במקדש במלוה ופרוטה דקי"ל דדעתה אפרוטה כמו שמבואר באה"ע ס' כ"ח והוה הסברא דאין דעתה כלל להתקדש במלוה כי אם בפרוטה שהיא בעינא ע"כ צל"ע לענ"ד אם יכול המקדש לומר לאשה הלא נתתי לך המלוה ופרוטה להתקדש ועתה שאינך מתקדשת במלוה ותתקדש בפרוטה החזר לי המלוה הואיל שהתקדשת לבד בפרוטה והנה לפי הנראה מתשובת הרשב"א ס' אל"ף רל"ג שכתב שם ח"ל ע"כ לא פליגי במלוה ופרוטה וקי"ל כמ"ד מקודשת אלא משום דאמרי' דעתה אפרוטה לבד שהיא בעין ולא על המלוה שאינה בעין. אלא שמקבלת הפרוטה לקדושין וע"מ שתהא מחולה המלוה וכענין שאמרו התקדשי לי במנה ונתן לה דינר וכוי עכ"ל וזה נראה כיון דאינו רק תנאי ע"מ שתהא מחולה המלוה א"כ משמע שלא מחל לה המלוה עדיין ממילא יכול לומר דאיני רוצה לקיים תנאך. והקדושין ג"כ לאו כלום נינהו או י"ל במלוה ופרוטה אף דאמרי' כפרושא של תשובת רשב"א דדעתה אפרוטה ע"מ שתהא מחולה המלוה וכמו בהתקדשי במנה ונתן לה דינר שמתקדשת בדינר והשאר אינו רק תנאי י"ל דוקא התם הואיל שעדיין לא נתן השאר ממילא נתלה השאר בהתנאי אבל במלוה ופרוטה שפיר י"ל מה שכתב רשב"א ע"מ שתהא מחולה המלוה לאו למיער שהמחילה עדיין לא נגמרה ז"א רק י"ל דב"כ וב"כ המלוה היא שלה וכבר היא מחולה לגמרי והא דאמרינן דעתה אפרוטה הכוונה שאינה מתקדשת במחילת המלוה רק בהפרוטה אבל המלוה ב"כ וב"כ מחולה לה כי ע"מ כן נתקדשה והוא שוב אינו יכול לחזור ממחילתו: והנה אם נימא כצד הספק הראשון דדמי לגמרי להתקדשי במנה ונתן לה דינר וגם במלוה ופרוטה הדין כן הואיל שהדמי הקדושין הוי רק שווי א"כ באם מתקדשת רק בפרוטה והפרוטה היא שווי שלה נימא דיכול לומר הואיל דהשאר היינו המלוה היא רק תנאי ע"כ בידו שלא לקיים התנאי ושלא תהא המלוה מחולה לה כמו באם מקדשה במנה ונתן לה דינר אם אינו רוצה להשלים אינה מקודשת כן נמי באם אינו רוצה במחילת המלוה ג"כ נימא שיתבטלו הקדושין אפשר לפ"ז לומר דלהכי הביא הרמ"א בש"ע אה"ע ס' כ"ח סעיף זיין בהי' אצלה מלוה בשטר באם החזיר לה השטר ששוה פרוטה ואמר לה הרי את מקודשת לי במלוה שיש לי אצלך דיש מחמירים שמקודשת וכתב המקנה בק"א בס' כ"ח ובחדושיו וכן כתב בס' קהלת יעקב מהגאון מליסא ז"ל שטעם ה חלוקת הוא בזה. דהמחבר ס"ל דאין הנייר חשיב משכון. והיש מחמירים ס"ל דהשטר חשיב כמשכון על פרוטה שבמלוה. ע"כ כשהחזיר השטר הוה כהחזיר לה המשכון דמקודשת. דאף שקידשה בכל המלוה חשיב כמלוה ופרוטה דדעתה על הפרוטה ומקודשת עכ"ל שם ודקדקתי דלפ"ז כמו בסעיף י"א שם דהי' לו אצלה מלוה על משכון וכו' שהביא המחבר שי"א אפי' שלא החזיר לה המשכון דמקודשת כן נמי אם נימא דגם שטר חשיב כמשכון הי' להאורה מהסברה לומר דלפי הי"א שבמחבר הנ"ל גם בשטר אפילו לא החזיר לה השטר ג"כ תהא מקודשת וזה לא מבואר בסעיף זיין כלל רק הרמ"א הביא דיש מחמירים בהחזיר לה השטר דוקא אכן כפי הנ"ל א"ש כי י"ל דבשטר אף ששוה פרוטה מ"מ אינה מקודשת כי הרב הקצה"ח בספרו אבני מלואים בח"ר ס' כ"ח כתב בסעיף כ"ה טעמא של הסוברים בקידשה במלוה שיש עליה משכון דמקודשת אפילו לא אמר לה בהנאת מחילת מלוה הוא הטעם בשלמא במלוה עצמה אינה מקודשת לפי שאין לה הנאה מחודשת דלהוצאה ניתנה אבל כשיש עליה משכון הרי נהנית מעתה הנאה גמורה שתוכל להשתמש בהמשכון ויוחזר לה המשכון חל"ש אע"ג דלא קנה לי' למשכון במשכנו בשעת הלואה. מ"מ אצל האשה הוה הנאה כיון שעד עתה לא היה יכולה ליקח משכונה מיד המלוה ועכשיו תהא רשאה ושלטנית במשכון דידה עכ"ל א"כ אף ששטר ששוה פרוטה הוה כמשכון על פרוטה אם נימא דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה הוא רק בתנאי ע"מ שתהא מחולה המלוה ועדיין לא נגמר המחילה והמקדש יכול לחזור ממחילתו עדיין ולומר שאין ברצונו לקיים תנאי שלה והמלוה היא ממילא עוד שלו א"כ ג"כ עדיין אינה רשאה ושלטנית ליקח השטר המלוה מיד אף ששוה פרוטה הואיל שכל זמן שלא מחול לה שאר החוב נשאר השטר על השאר צריך להחזיר לה השטר ובמאי תתקדש ואם לא תתקדש במלוה כולה כאשר אמר לה התקדשי במלוה אם נימא דג"כ אינה מחיל לה המלוה א"כ אף שמתרצית להתקדש להתקדש בפרוטה וקנתה אותה פרוטה שבמלוה בהנאה מחודשת שיוחזר לה השטר שהוא כמשכון על שו"פ אבל מה מהני זאת אם עדיין אינו מחול לה השאר. ממילא יהיה נשאר השטר אצל המקדש ולא תוכל ליקח אותו מיד המלוה ובמאי תתקדש ולהכי הביא הרמ"א היש מחמרים דוקא בהחזיר לה השטר דמקודשת אבל בלא החזיר לה השטר אינה מקודשת אפילו להנך דסוברי' בקידשת