ברכת אברהם (יענר) קיד

אינה מקודשת ולפ"ז מיושב קו' הפ"י שמקשה אפילו דתימא מקדש במלוה מקודשת אפ"ה י"ל דבאוכלת ראשונה ראשונה אין מצטרפי' לפרוטה אפי' אי מעות חוזרי' דלא הוה גזל כיון דאוכלת ראשון ראשון וכל חד מינייהו לא הוה שו"פ אין כאן גזל דפחות משו"פ לא ניתן להשבון. ואפשר דאפי' גזל פחות משו"פ עכשיו וחזר וגזל פחות משוה פרוטה נמי לא ניתן להשבון. דקמא קמא אחיל לה כיון שאין עליו שם ממון בשעה שגזלה דהיינו בשעת אכילה עכ"ל הפ"י ולפי מה שכתבתי זה אינו כי שאני גזל שפיר אמרי' דקמא קמא אחיל לה אבל הכא באומר בזו ובזו דכללא הוה והוה כנתן לה התמרות בבת אחת ולא קא מחיל לה כלל. וכמו שנותן לה פרוטה דאינו מוחל כן נמי אם כללא הוה גם בנותן לה אחת אחת כאלו נתן לה פרוטה ולאו קא מחיל א"כ ממילא איתעבדו כולהו אצלה מלוה כיון דמעות חוזרים וניתנו לה ע"מ שתוציאנם והיא גם היא אין רצונה לגזלם ואיתעבדו כולהו מלוה אצלה בשלמא אי הוה אמרי' דלהכי פחות משוה פרוטה לא ניתן להשבה הוא מטעם שפחות משו"פ לאו ממון הוא. כמו שהבאתי לעיל בשם ס' מחנה אפרי' אז שפיר יש מקום לומר היכא דאכלת ראשון ראשון אף דהוא אינו נותן רק להלואה ולא קא מחיל לה מ"מ הואיל שהיא אכלת ראשון ראשון לאו ממון הוא שתתקדש בהו אפי' מקדש במלוה מקודשת הכא שאין בפחות משו"פ ממון ליכא ממילא מלוה אבל אם נימא דלהכי לא ניתן להשבון בפחות משו"פ דקא מחל לה א"כ באומר בזו ובזו אי כללא הוה לא קא מחל לה ואתעבדו שפיר מלוה: והנה א"ש דברי הב"ש היכא דאמר בזו ובזו וחזר מהקדושין קודם שגמר הדיבור ומהמתנה גופא לא חזר שפיר י"ל הואיל דנתן לה לשם מתנה וכמו בהתקדשי לאחר שלשים יום וחזר מקדושין דא"צ להחזיר לו הכסף קדושין ומ"מ פריך שפיר באוכלת ראשונה והא מלוה היא דעד כדי דיבור יכול לחזור מהמתנה ואם בתוך כך אכלתה איתעבד אצלה מלוה ומה שאמרו בגמרא ש"מ מעות בעלמא חוזרי' דאי מתנה הוה לאו מקדש במלוה נינהו אין הפירוש אי מתנה הוה לאו הלואה נינהו ז"א כי ב"כ וב"כ עד כ"ד מלוה הן אצלה רק הוכחת הגמרא דהמקדש אחותו מעות חוזרי' ולא אמרי' אדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו גמר ונתן לשם מתנ' כן נמי לא אמרינן אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משו"פ וגמר ונתן לשם מתנ' רק גמר ונתן לשם פקדון היינו הלואה וכמ"ש הריטב"א הנ"ל ולהכי שפיר מוכח דס"ל לרבי אמי מקדש במלוה אינה מקודשת. דאל"כ יצטרפו כולם לפרוטה כיון דלהלואה ניתנו כי כללא הזה ואיתעבדו מלוה א"ו דמקדש במלוה א"מ להכי אין מצטרפים לפרוטה ולפ"ז אינו מוכח מרבי אמי אלא דלא אמרי' אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משו"פ וגמר ונתן לשם מתנה רק היכא דאין קדושין תופסין נתן להלואה או לפקדון וכל זה היכא דמקדשה בפחות מפרוטה אבל היכא דמקדשה בזו ובזו ויש בראשונה פרוטה והקדושין תופסין שפיר י"ל דדמי להתקדשי לאחר שלשים יום דאם חזר בו א"צ להחזיר לו הכסף קדושין דע"מ קדושין ניתנו וכמ"ש הב"ש הנ"ל לשיטת הר"ן והא דמקשה הגמרא ואפילו בקמייתא והא מלוה היא י"ל דקו' הגמרא היא הואיל דעד כד"ד יכול לחזור א"כ באכלתה בתוך כך איתעבדה גבה מלוה ושפיר מקשה הגמרא והא מלוה היא הואיל דיכול למיהדר בתוך כ"ד גם מגוף המתנה. ולהכי פסקינן שיהא שוה פרוטה באחרונה דאי קמייתא מלוה היא והטעם דעד כ"ד אין כאן התחלת קנין המתנה וכמ"ש הב"א הנ"ל אך עדיין צל"ע אם נימא דהוה מתנה ואין המעות חוזרים א"כ אם הי' קמייתא פרוטה כבר נתקדשה. ובקדושין פסקינן באה"ע בס' ל"ח סעיף ל"ד דגם בתוך כד"ד א"י לחזור וכמו דאמרי' בגמרא בפ' יש נוחלין בכל התורה כולה תכ"ד כדיבור דמי חוץ ממקדש ומגרש א"כ גם בקמייתא תתקדש אי מעות אינם חוזרים וליכא למימר דלא נגמר המתנה עד אחר כ"ד ז"א דהא בקדושין גם תכ"ד כ"ד ואפשר הא דאמר רבי אמי עד שיהא באחרונה שו"פ הוא כדי שתתקדש קדושי ודאי. אבל בקמייתא לשיטת רשב"ם ב"ב הא דלא אמרי' בקדושין תכ"ד כ"ד הוא רק חומרא דרבנן משום לעז והות רק מקודשת ואינה מקודשת יעוי"ש: וגם אפשר לומר אפי' אי אמרי' דתכ"ד בקדושי' לאו כדיבור דמי אפילו מדאורייתא הני מילי כשמפסיק מעט אבל כשאינו מפסיק כלל וחוזר גם בקדושין יכול לחזור ומצאתי שגם הרב המקנה בק"א הלכות קידושין ס' ל"ח סעיף ב' כתב כן בד"ה ומה וכו' וזה לשונו ומ"ש בקדושין דתכ"ד לאו כד"ד היינו כשמפסיק מעט כמ"ש רי"ו עכ"ל יעוי"ש א"כ אין התחלה לקנין המתנה לכל הפחות עד אחר שיהי' מפסיק מעט ע"כ אם אכלתה בתוך כך ודאי מלוה איתעבד ולהכי בזו ובזו צריך שיהא שוה פרוטה רק באחרונה. מתוך פלפולי הנ"ל תראה ג"כ ראי' הא דפחות משו"פ לא ניתן להשבון הוא רק מטעם דקא מחיל לה ע"כ העלתי אי כללא הוה באומר בזו ובזו ולאו קא מחיל לה ואתעבדו מלוה ומיושב