ברכת אברהם (יענר) קיג

פרוטה לפחות מפרוטה והיכא שלא נגמר הקדושין המעות חוזרי' ועכר"ח צריך לומר דלא דמי לההקדשי לאחר ל' יום ונתאכלו המעות דאם חזר אין צריכה להחזיר כי שאני התם הואיל שכבר נגמר הדיבור וכמ"ש התו' והרמ"ה א"כ קשה מה זה שכתב הב"ש דגם בזו ובזו אם חזר אין צריכ' להחזיר לו הכסף קדושין ע"כ נראה לענ"ד לומר דבאמת אף אם אמרי' מעות מתנה מ"מ אין התחלת המתנה עד אחר כד"ד ואפי' בפחות משו"פ ג"כ יכול לחזור תוך כדי דיבור אם הי' התמרה בעין ולא שייך לומר דלא עיוני קא מעיין בפחות משו"פ וגמר ונתן בלב שלם ז"א אי כללא הוה מה שאומר בזו ובזו א"כ הוה כנתן לה התמרות בבת אחת והוה כאלו לא חילק הפרוטה לחצאין רק הוה כאלו נתן לה פרוטה בפעם אחת ולא נגמר המתנה עד לאחר כ"ד ואם אכלתה בתוך כך י"ל שפיר דאיתעביד כולהו מלוה אפי' אי מתנה הוה הואיל דיכול לחזור תכ"ד איתעבדו עד לאחר כ"ד מלוה וסוגיות הגמרא ש"מ מעות בעלמא חוזרי' י"ל דהוא על דרך שכתב הרב הגאון מליסא בס' קהלת יעקב הנ"ל לתרץ דברי הרמב"ם שבהלכות שבועות פסק דבפרטא הוה והכא בקדושין באומר התקדשי בזו ובזו מוכח דכללא הוה דאל"כ אמאי במונחות כולהן מצטרפי' לפרוטה וכתב שם דתליא בפלוגתא אי אמרי' אדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וודאי גמר ונתן לשם מתנה. או דלא אמרי' לשם מתנה כי אם לשם פקדון. א"כ בסוגיא דקדושין אזלא הגמרא להך שיטה דגמר ונתן לשם מתנה א"כ שפיר אמרו דכללא הוה דליכא למימר פרטא הוה מ"מ אפשר להצטרף תמר' הב' עם הראשונה כיון דאמר בזו ובזו מוסף על הראשונה וכולל הכל להצטרף הראשונה להכי ז"א דא"כ תקשי אמאי במונחות מצטרפי' הא אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משו"פ וגמר ונתן לשם מתנה ע"כ לדידי' אי פרטא הוה אינו מצטרף להדדי כיון דכבר הוי מתנה שלא לשם קדושין אבל אליבא דידן דלא אמרי' מעות מתנה רק פקדון א"כ שפיר שוב י"ל דלעולם פרטי הוה ומ"מ כולהן מצטרפי' לפרוטה במונחות הואיל שאמר בזו ובזו מצרף בעצמו הפקדון שנתן לה עם הקדושין של אח"כ להתקדש לו בשתיהם ומקדשה בכולהן להכי מקודשת באם מונחות הן יעוי"ש: אכן באמת צל"ע דלפ"ז גם אם אמרי' אדם יודע שאין קדושין תופסי' בפחות משו"פ גמר ונתן לשם מתנה ג"כ י"ל לעולם פרטי הוה והא דמצטרפו כולהן במונחות לפרוטה הוא הטעם הואיל שמצרף המתנה שנתן לה עם הקדושין של אחר כך להוי כמו חזרה ובמתנה יכול לחזור תכ"ד ע"כ כשיאמר ובזו חוזר מן המתנה ולהכי מצטרפו. אבל באכלה ראשונה ראשונה שפיר אינה מקודשת הואיל דכל מה שאכלה משלה אכלה קודם שחזר ואמר ובזו. והיה התמרה במתנה ומדאמר רבי אמי עד שיהא באחרונה שו"פ ולא בראשונה דאי בראשונה הוה לה מלוה. תקשי מנא ליה לרבי אמי דמקדש במלוה אינה מקושת דילמא לעולם מקדש במלוה מקודשת ואפי' אם היתה הראשונה שו"פ ולא אחרונה ג"כ מקודשת דמקדש במלוה מקודשת ולא קשה אי הכי ליצטרפו כולהו לפרוטה אפי' באכלה ראשונה ראשונ' ז"א כיון דאדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משו"פ גמר ונתן לשם מתנה ומדידה קא אכלה קודם שחזר ואמר ובזו ומדלא א"ר אמי כך שפיר אמר רבא שמע מני' דרבי אמי סובר מעות בעלמא חוזרי' היינו במקדש את אחותו דלא אמרינן גמר ונתן לשם מתנה א"כ כמו כן נתקדשה בפחות משו"פ לא אמרי' ג"כ אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משו"פ וגמר ונתן לשם מתנה א"כ הי' קשה לרבי אמי אם לא גמר ונתן לשם מתנה ולפקדון נמי ליכא למימר בנתן לה תמרה בפחות משו"פ כי אפילו לרב שסובר במקדש אחותו גמר ונתן לשם פקדון מבואר בריטב"א פ' איש מקדש הובא באבני מלואים ח"ר ס' כ"ז ס"ק ט' דאינו אלא לאפוקי מתנה אבל פקדון נמי לא הוה אלא הלואה דניתן להוצאה יעוי"ש א"כ איך שייך לומר במקדשה בפחות משו"פ דלאו למתנה ניתנה רק ע"מ שיוציאנה ז"א אם תוציאנה קודם שחזר מהפרטי לא איתעבדא בה מלוה כי פחות מפרוטה היא וליכא עלה חוב כלל אם נימא דפרטי הוה א"כ תקשי למאי נתן לה התמרות א"ו היכא דמקדשה בתמרות פחות פחות משו"פ ואמר בזו ובזו ודאי כוונתו לכללא ולא לפרטי א"כ הוה כנתן לה פרוטה בבת אחת ואז שפיר י"ל דלמלוה נתנו כמו במקדש את אחותו שלא נתן לשם מתנה רק ע"מ שיוציאנה כן נמי הואיל שאדם יודע שאין מקדשין בפחות משו"פ נתן לה התמרות להלואה כי כללא הוה א"כ שפיר מוכח ג"כ תרווייהו מעות חוזרי' היינו כיון שאדם יודע שאין קדושין בפחות משו"פ גמר ונתן לשם פקדון או הלואה וממילא מוכח ג"כ דמקדש במלוה אינה מקודשת. ולהכי אמר עד שיהא באחרונה שו"פ דאי בראשונה מלוה היא ולמה מקודשת וליכא למימר דילמא המתניתין סברה מקדש במלוה מקודשת ז"א א"כ יצטרפו כולהו לפרוטה אפי' באכלה ראשונה ראשונה וליכא למימר דגם מלוה לא הוה הואיל דנתן לה אחת אחת פחות משו"פ ז"א הא מעות חוזרי' עכר"ח כללא הוה והוה כנתן לה הכל בבת אחת דאל"כ למאי נתן לה וכמו שכתבתי לעיל ע"כ אי מלוה נינהו ליצטרפו כולהו א"ו דמקדש במלוה