ברכת אברהם (יענר) קיב

ס' קצ"ה וז"ל המחבר שם בשאר דרכי הקניה אין שום אחד מהם יכול לחזור בו אחר כ"ד ומבואר דתוך כ"ד וודאי יכול לחזור בו יעוי"ש ותירצו בשלמא בשאר קנינים יכול לחזור תוך כדי דיבור דעד אחר כ"ד לא גמר ונתן וכמו שפירש הרשב"ם בב"ב דף קכ"ט זל"ש הלכתא תכ"ד כד"ד כל שני דברים שאדם מוציא מעיו זה אחר זה בכ"ד לא חשבינן ליה נמלך אלא הרי הוא כאלו אמר שני דברים ביחד יעוי"ש. וכתב הרב בעל מחנ"א בה' צדקה ס' ח' דלהכי לא חשבינן ליה כנמלך דאמרי' דהאי עיוני קא מעיין יעוי"ש אבל בהקדש וקידושין אמרי' שגמר ונתן בלב שלם והוה כלאחר דיבור בהדיוט. ובני בית אפרים חלק אה"ע ס' כ"ז כתב וז"ל לענ"ד מהך דאמירה לגבוה אינו ראי' כלל דלא יהי' יכול לחזור במסירה להדיוט תכ"ד די"ל אף אם נימא דבהדיוט יכול לחזור בו תכ"ד מ"מ א"ש הא דאמרי' דהוה כמסירה להדיוט דכיון דדינא הוא בהדיוט שיכול לחזור תכ"ד נמצא דאין התחלת הקנין עד אחר כדי דיבור דתוך כדי דיבור הוה כאלו לא נעשה המסירה כלל כיון שהי' בידו לחזור וכשאמרו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי הכוונה הוא לענין הקנין דהוה כאלו כבר נגמר הקנין בהדיוט דהיינו כאלו הוא אחכ"ד דהדיוט עכ"ל יעוי' בס' מ"ע בח"מ ס' קצ"ה ס"ק י"ז ובנתיבות ס"ק י"ד א"כ קשה לי מה אמרו בגמרא בקדושין מ"ו ש"מ מעות בעלמא חוזר להכי הוה הלואה דכיון דיכול לחזור הוה ליה מלוה אצלה וכמ"ש הר"ן פ' האומר אבל אי אמרת מעות בעלמא מתנה ואם לא גמר הקדושין לא בעיא לאדרנהו לאו מקדש במלוה הוא הואיל דלא יכול לחזור מהמתנה. ותקשי הא אף דאם הדר מהקדושין לא בעיא לאדרנהו ליה אבל עכ"פ לא עדיף זה משאר מתנה דיכול לחזור תוך כ"ד דאמרי' דעדיין לא נתן בלב שלם ורק עיוני קא מעיין ואין התחלת הקנין עד לאחר כד"ד א"כ באומר לאשה בזו ובזו והכל תכ"ד והית' אוכלת ראשונ' ראשונה א"כ עדיין בשעה שנתן לה הראשונת אפי' בעלמא מעות מתנה הואיל שבתוך כדי דיבור יכול לחזור אם אכלה קודם גמר הקדושין הרי נעשה הלואה אצלה ע"כ להכי צריך שיהי' באחרונה שו"פ. ומאי מוכיח הגמרא מרבי אמי דסובר מעות חוזרים הא אף אם מעות מתנה ב"כ וב"כ נעשה הלואה היכא דאכלתה בתוך כ"ד ע"כ נלע"ד לומר דאפשר דהוכחת הגמרא מרבי אמי שמפרש המתניתין עד שיהא באחת מהם שוה פרוטה דווקא באחרונה דאי בראשונה מלוה הוא ומקדש במלו' אינה מקודשת וכתבו המפורשים דאי מקדש במלוה מקודשת סבר רבי אמי שהי' מהדין אף באוכלת ראשונה ראשונה שיצטרפו כולהו לשוה פרוטה יעוי"ש. ובזה שפיר מוכח ג"כ דמעות בעלמ' חוזרים ולא נתן כלל לשם מתנה רק עד שיגמרו הקדושין ע"כ איתעבד מלוה באכילתה הואיל דהוא לא נתן לה התמרות במתנה ועד גמר הקדושין הו יין כפקדון גבה ואחרי אכילתה איתעבדו מלוה אצלה אבל אי מעות בעלמא מתנה הוה לן למימר אף שאכלתה ראשונה שיצטרפו כולהו לפרוטה והכא ליכא למימר דב"כ וב"כ נעשים הלואה אצלה הואיל שלא נגמר המתנה עד לאחר כד"ד ובתוך כך אכלתה ז"א כי יש סברה לומר היכא אמרי' דאינו נותן בלב שלם עד לאחר כד"ד ורק עיוני קא מעיין זה דווקא במתנה ששוה פרוטה דקפדי אינשי ע"כ יש סברה לומר דעיוני קא מעיין. אבל בפחות משו"פ אם תאמר דנתן לה אותה תמרה במתנה גמורה אף אם לא יגמור הדיבור י"ל כמי דג"כ נותן לה אותה תמרה בלב שלם ולאו עיוני קא מעיין ככל בפחות משו"פ והוה לן למימר שיצטרפו כולן לפרוטה הואיל שכולן על דעת קדושין ניתנו. א"ו דמעות בעלמא חוזרי' א"כ אם נתנה רק עד שיגמרו הקדושין איתעבדו מלוה באכילתן להכי צריך שיהא באחרונה שו"פ ויעוי' בבי' שמואל בס' ל"א שכתב באומר לאשה התקדשי בזו ובזו וחזר בו קודם שלשים יום להר"ן שסובר שאינה צריכה להחזיר לו המעות. דאם תהי' מחויבת להחזיר לו הרי נעשה הלואה אצלה קודם גמר ומקדש במלוה א"מ להכי אמרי' דהדין הוא בהתקדשי לי לאחר למ"ד יום וחזר בה דאין צריכה להחזיר לו הכסף קידושין ה"ה הכא בזו ובזו אם חזר בו קודם שגמר הדיבור אין צריכה להחזיר לו ולהרא"ש אע"פ שחייבת להחזיר לו בהתקדשי לאחר ל' יום מ"מ לא נעשה בעבור זה הלואה אצלה הואיל שנתן לה בתורת קדושין. כן הכא בזו ובזו אם חזר בו קודם שגמר הקדושין צריכה להחזיר לו יעוי"ש בב"ש: והיא תמוה כמו שתמה הרב הגאון מליסא בספרו קהלת יעקב על אה"ע וכתב שנעלם ממנו גמרא ערוכה דאמרו דש"מ מעות בעלמא חוזרין דאי אמרת דאין צריכה להחזיר לו והוה מתנה. לאו מקדש במלוה הוא וגם אתקפתא דגמרא והא מלוה הוא משמע דלא דמי להא דהתקדשי לאחר למ"ד יום וכמ"ש תוס'. ואף לפי מה שכתבנו נוכל לומר דב"כ וב"כ מלוה היא אם קמייתא שוה פרוטה הואיל דעד אחר כ"ד אין התחלת קנין לכן באכלתה בתוך כ"ד איתעבד מלוה אצלה. מ"מ ב"כ וב"כ מוכח מהא דאוכלת ראשונה ראשונה מצטרפי' לפרוטה דמעות חוזרים דאי אמרת מתנה הוא הו"ל למימר שיצטרפו כולם לפרוטה כיון דבפחות משו"פ לאו עיוני קא העיין א"ו דמעות בעלמא חוזרי' הואיל שרק על דעת קדושין ניתנו א"כ אין חילוק בין