ברכת אברהם (יענר) קיא

מהא דכתב על החרס אפי' אין בו שו"פ שדי מכורה לך מהני אף דבעינן ספר המקנה אלמא דבעלים מיקרי: וגם גוף דברי בן הרב בעל מחנ"א הנ"ל צל"ע שכתב שם להוכיח זה לשונו מדסתם הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מה' גזילה דהגוזל פחות משו"פ אע"פ שעבר אינו בתורת השבה ואם איתא דאינו חייב להשיב מטעמא דמסתמא ישראל מחלו תינח בשגזל מישראל אבל כשנזל מגוי דלאו בני מחילה נינהו מאי איכא למימר. ופשטן של הדברים שכתב אינו בתורת השבה משמע דאף כשגוזל מגוי הוה דינא הכי תדע דלגבי איסורא כתב בראש הפרק אסור לגזול כל שהוא בין מגוי בין מישראל וא"כ אם איתא דלענין השבה יש חילוק לא הי' ראוי לסתום הדברים עכ"ל שם. ותמהני על דבריו הלא י"ל גם בגזל ששוה פרוטה אם גזל מעכו"ם אינו מחויב בהשבה אף דגזל עכו"ם אסור מ"מ בהשבה אינו חייב וכן העלה הרב הנתיבות בח"מ ה' גניבה ס' שמ"ח וז"ל שם דנהי דהגניבה היא איסורא דאורייתא לגבי עכו"ם מ"מ הא בישראל גופי' אלו לא הי' כתיב עשה דוהשיב את הגזילה הוה אמרי' אף דעבר אלאו מ"מ איסורא דעבד עבד ובהשבה אינו חייב רק דבישראל רחמנא נתקי' לעשה דוהשיב את הגזילה אבל בעכו"ם נהי דקרא דוהשיב לדרשה גמורה אתי מ"מ היכן מצינו דחייבי' רחמנא בהשבה לעכו"ם יעוי"ש מה שמאריך בזה. א"כ שפיר כתב הרמב"ם דאסור לגזול כל שהוא בין מגוי בין מישראל ולא חילק לענין השבה הואיל דעכו"ם אינו מוחל חייב להשיבו אפי' בפחות משו"פ זה אינו כי בעכו"ם לעולם אינו מחויב בהשבה אפי' בשוה פרוטה ודברים האלו פשוטים מאד: ואכתוב לך מה שאמרתי בעניי בסוגי' דקדושין דף מ"ו אפשר דנוגע זה מעט למה שכתבנו לעיל זה לשון הגמרא שם האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת וא"ל אמר בזו ובזו אם יש שוה פרוטה בכולן מקודשת ואם לאו אינה מקודשת היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שו"פ ומקשה הגמרא אהאי. אילימא ארישא מאי ארי' אוכלת אפי' מונחת נמי דהא התקדשי לי בזו קאמר אלא אסיפא ואפי' בקמייתא והא מלוה היא וכו' רב ושמואל אמרו תרווייהו לעולם ארישא ולא מבעי' קאמר לא מבעי' מונחת דאי איכא שו"פ אין אי לא לא אבל אוכלת הואיל ומיקרבא הנאה אימא גמרה ומקניא נפשה קמ"ל. ר' אמי אמר לעולם אסיפא ומאי עד שיהא באחת מהן שו"פ עד שיהא באחרונה אמר רבא שמע מיני' מדרבי אמי תלת ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת פרש"י מדקביל הך אתקפתא דפרכינן לעיל והא מלוה היא ואיזדקיק לשנויי עלה מאי באחת באחרונה קאמר אלמא סביר' לה שאינה מקודשת וש"מ מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ושמע מיני' מעות בעלמא חוזרין ופרש"י כל קדושין שאינן קדושין לא אמרינן מעות מתנה אלא פקדון וחוזרין והיינו דקרי לה להך אוכלת ראשונה מלוה כיון דאכלהו וליתנהו בשעת גמר קדושין לא מקדשת בהן והוי להו כפקדון שאכלתו ואיתעבד מלוה באכילתו דאי אמרת מעות בעלמא מתנה ואי לא גמר קדושין לא בעי' לאהדרינהו השתא דגמר לאו מקדש במלוה הוא ומתנה נמי לא הוה דהא ע"מ קידושין נתנו וגמר דבריו עכ"ל ובתוס' שם ד"ה ואפי' בקמייתא ז"ל וא"ת כיון דבתורת קדושין אתי לידה. וי"ל דהתם הרי הדיבור נגמר מיד קודם שנתאכלו אבל הכא דלא נגמרו הקדושין עד אחר מסירה האחרונ' ובתוך כך אכלה ראשונה ושני' איכא למימר דמלוה הן אצלה עכ"ל: והנה שיטת התוס' דתלוי בגמר המסירה ומשום דקודם גמר המסירה יכול המקדש לחזור לגמרי משום דהאשה עדיין לא זכתה בהם כמו בכור בשלשים דיכולים שניהם לחזור עד סאה אחרונ' וא"כ לא זכתה בכסף עד גמר כל הנתינה ושיטת הרמ"ה דעיקר תלוי בגמר הדיבור יעויין בס' אבני מלואים בס' ל"א שמפרש ע"פ מ"ש הר"ן פ' האומר במקדש לאחר שלשים יום דאפי' נתאכלו המעות לאו למלוה דמי וברשותה דידה קא מיתאכלי. וע"ש שכתב משום דהמקדש אינו יכול לחזור מכסף קדושין אם הוא עומדת בדיבורה לקבל הקדושין דאדעתא דהכי יהב לה אבל אם הי' המקדש יכול לחזור וליקח הכסף מידה תוך שלשים א"כ וודאי למלוה דמי יעוי"ש בר"ן א"כ כל שלא נגמר הדיבור הי' יכול המקדש לחזור בה לגמרי דעדיין לא זכתה בתמרות שהגיע לידה וכיון דיכול לחזור הו"ל מלוה אצלה אבל היכא דנגמר הדיבור דתו ליתי' בחזרה והכסף קידושין דידה. אם היא רוצה בקדושי' והוא אינו רוצה אינו יכול לחזור אלא מקדושין אבל הכסף דידה דאדעתא דהכי יהב לה ומשו"ה לאו למלוה דמי עכ"ל האבני מלואים: והנה צל"ע לענ"ד לפי מה שהקשו על הא דקי"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ מהקדש וקידושין למה בהקדש לא יכול לחזור בתוך כ"ד אף דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי הא גם במסירה להדיוט יכול לחזור בתוך כ"ד וכמבואר בח"מ