ברכת אברהם (יענר) קי

שקיבל אדם שאינו מתיחסת להנותן רק להאשה ואז א"צ לדין ערב הואיל שמקבלת הנאה מן המקדש גופא ועפ"ז אפשר לישב דברי הריטב"א שהבאתי לעיל שכתב היכא דאמר לי' תן דינר לפלוני ואלוה לך הרי זה ריבית קציצה ואע"ג דלא אתי זוזי ליד המלוה מ"מ מה שנתן על פיו נתן דאפי' אמר לי' זרוק דינר לים ואלוה לך הרי הוא כאלו הגיע לידו וחזר וזרקו לים וכתב המחנ' אפרים בס' הנ"ל זה לשונו דזה איפכא ממה שכתב הוא עצמו בחדושיו לקדושין ערב לאו אע"ג דלא מטי הנאה לידי' משתעבד לאו למימרא דלא מטי שום הנאה אלא לומר אע"ג דלא מטי הנאה לידי' הנאת ממון שהוציא המלוה ולא הגיע לידו של ערב לא כסף ולא שוה כסף אפ"ה משתעבד להנאה דמטי לידי' במה שהלוה לזה על אמונתו דהנאה בכל דוכתא חשיבא ככסף הכ"נ אע"ג דלא מטי לידה הנאת ממון עצמו מקנייה נפשה בהאי הנאה דשוויא פרוט' דיהבי' מנה לפלוני בדיבורה עכ"ל הריטב"א דמזה נראה דמה שנתן לאחרים על פיו לא חשיב כאלו הגיע לידה אלא שמתקדשת בהנאה כל דהוא שנעשה דיבורה עכ"ל המח"א בס' י"א הנ"ל בדיני ריבית יעוי"ש ולפי מה שכתבנו י"ל בשלמא באומרת תן דינר לפלוני ואקדש אני לך דאמרי' בגמרא דמקודשת לו מדין ערב עכר"ח אי אפשר לומר דאיירי שרצונה שיתן המקדש דינר לפלוני עבורה ז"א דאז באמת חשבינן נתינה זו כאלו הגיע לידה הדינר והיא נתנה אותו לפלוני א"כ אף שלא מדין ערב תתקדש הואיל דהוה כאלו הגיע לידה אותו דינר וחזרה ונתנה לו והא דצרכינן לדין ערב י"ל דאיירי באומרת תן דינר לפלוני במתנה מצדך ולא עבורי כלל א"כ לא שייך לומר בי' דהוה כאלו הגיע הדינר לידה והיא חזרה ונותנה אותו דינר לפלוני ז"א כיון שאמר תן דינר לפלוני מתנה מצדך דאז אי הוה אמרי כאלו היא נתנה לו לאו מתנה הוא מדילי' ועל כעין אופן זה שפיר צרכינן לומר דמקוד' רק בהאי הנאה של כל דהוא דשווי' פרוטה שנתן מתנה לפלוני על פיה שנעשה דיבורה ומתקדשת מדין ערב אבל הריטב"א בדיני ריבית איירי באמת דאמר לי' תן דינר לפלוני עבורי ואלוה לך דבזה שפיר הוה כאלו הגיע לידו של מלוה וחזר ונתנו לאותו פלוני דהרי זה שפיר ריבית קצוצה כל אותו דינר ממש ולאו הנאה של כל דהוא לחוד: סי' כט מה שהשבתי למופלג אחד חכם וצורב העוסק בחוקי חורב ידיד נפשי מנוער מכתבך הגעני מה על דבר שאלה שאירע לפניו בנער אחד פוחז שהי' בארגזו טבעת שיש בו אבן של אחותו והוא סבר שהטבעת הוא שלו ועשה משחק עם נערה אחת ונתן לה הטבעת לפני שני עדים וקידשה בטבעת זו ואמרו העדים להבתולה דעי שהטבעת הזאת מזויפת ואינו שוה פרוטה והשיבה אעפ"כ אני מתרצית להתקדש בה וכן הוא האמת שהטבע' הנ"ל אינו שו"פ ופשט למעלתך שמ"מ מקודשת מספק שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר וכמבואר באה"ע ס' ל"א בסעיף ג' תמהני שלא העירות כלל במה שהטבעת איננו שלו ואולי טעמך ונמוקך בזה מחמת שהטבעת אינו שוה פרוטה ודמי' להא שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' אישות ה"ח וז"ל: הנכנס לבית חבירו ולקח לו כלי או אוכל וכיוצא בהן וקידש בו את האשה וכו' ואם קידשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז ה"ז מקודשת מספק עכ"ל וטעמא דהוה ספק מקודשת שמא ש"פ במדי ולפי דעתך בנידן דידן הואיל שאין הטבעת שו"פ תדין אותו כאלו הוא דבר שאינו מקפידין עליו וזה וודאי אינו כי מידי דקפדי אינשי אפי' אינו שוה פרוט' גזל הוא הוא בידו וכן מבואר בס' מחנה אפרים בה' גזילה ס"א שכתב על דברי הרמב"ם הנ"ל וז"ל משמע לי דדוקא בדבר מועט כאגוז או תמרה דכה"ג לא קפדי אינשי וליכא בי' אפי' איסור כמ"ש הב"י בריש ה' גזילה הא אי הוה מידי דקפדי אינשי אפי' אי הוה פחות משו"פ אינה מקודשת משום שבשעה שקידשה עדיין לא הי' שלו כיון דלא ידע בי' בע"ה דימחול לי' ושמעינן מהכא דכל פחות משוה פרוטה כי לא מחלו בעלים לא קנאו גזלן וברשותי' דבעלים קיימא עכ"ל שם א"כ גם בנ"ד וודאי דאחותו מקפדת על טבעתה ולא ידעה בי' דתמחול לי' א"כ קידשה בדבר שאינו שלו ואינו מקודשת בו כלל אפי' מספק וראיתי מה שכתב הרב רבי יהודה בנו של הרב בעל מחנ"א ז"ל בסי' הנ"ל וז"ל אמר יהודה ראיתי אחרי רואי מה שהעתיק אדוני אבי הרב הגדול זללה"ה. והנראה מדבריו דס"ל דכל שגזל פחות משו"פ אף שלא ידעו הבעלים או שידעו ולא מחלו מ"מ אינו חייב להחזיר דלא חייבו רחמנא להשיב אלא דבר דמיקרי ממון ופחות משו"פ לאו ממון מיקרי עכ"ל. א"כ אפשר דעתך דגם בנ"ד כן היא ומקודשת אף שאחותו לא מחלה מחמת דלאו ממון מיקרי אבל לענ"ד זה אינו כי בשלמ' אם רצה לגזול אותו טבעת אז י"ל דקנה אותו ולית ביה תורת השבה כיון דלאו ממון מיקרי אבל היכא דקסבר שהוא שלו כמו בנ"ד שגם עתה בהודעו שהוא של אחותו אינו רוצה לגוזלה אף דלאו ממון מיקרי. ולהכי אסור לגזול אפי' פחות משו"פ וכן נמי מוכח