ברכת אברהם (יענר) קט

כסף על פיו לחוד מהני דזה גופא עושה קנין אף שלא הגיע לידו כלל ודבר הנמכר קא גמר ומקנה ומהני כמו ערב אבל היכא דהוה צריך שיתן הלוקח להמוכר דווקא דמי השדה לפרעון א"כ במה שנותן לאחר על שמו מתנה אע"פ שהי' על פיו ליכא למימר בי' כלל דהוה כאלו קיבל המוכר הפרעון רק לכל היותר הוה כקיבל אותו הנאת פרוטה מה שיהב מתנה לאחר על פיו אבל לא שיווי החפץ כולו א"כ באשה להך לישנא דילפינן משדה עפרון דכסף קונה צריך להיות דווקא שיתן הכסף לפרעון שיווי המקח להכי מצריך הרמב"ם באומרת תן דינר לפלוני במתנה ואקדש אני לך שצריך שיאמר בהנאת מתנה שנתתי על פיך דאם לא אמר בהנאת מתנה אז צריך שתתקדש בדינר שיהי' לה פרעון השיווי ובמה שנותן לאחר אותו דבר במתנה לאו פרעון הוא לאותו דבר הנקנה וזהו הטעם שסוברי' שצריך בשדה ליתן פרוטה על תחילת הפרעון והשאר יזקוף עליו במלוה או היכא שכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה א"כ הפרוטה הוא כל הפרעון אלמא הא דכסף קונה בתורת שיווי הוא הטעם שרצון התורה שיהי' פורע הקונה דמי השיווי ע"כ צריך שיתן פרוטה עכ"פ לתחילת הפרעון ע"כ וודאי במה שיתן לאחר במתנה בשמו לאותו שאין לו חפץ להקנות לאו פרעון הוא להמוכר בעד חפצו אבל להך לימוד דכסף קונה משדות בכסף יקנו וכמו שאמרו בגמרא קיחה קיחה וכו' אי נמי שדות בכסף יקנו וודאי אפי' בנותן לאחר מתנה על פיו ולא אמר בהנאה שנתתי על פיך מ"מ מה שהוציא על פיו עושה קנין כמו בערב אע"פ שלא הגיע ליד מוכר כלום בשעת קנין על פרעון של החפץ: ואגב אכתוב מה שנלענ"ד כעת בדברי הרמב"ם פ"ה מה' אישות באמרה לו תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו ונתן לו וקדשה אותו פלוני ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך ופירש הרב המגיד שם אע"ג דאינו אדם חשיב מ"מ הואיל שאינה חסירה ממון כלל והיא נהנית שמתקיימת מצותה בממון של אחרים להכי מקודשת והקשו האחרוני' שם יעוי' באבני מלואים בס' כ"ט ס' ח' ז"ל דלפ"ז לא אתי כלל מדין ערב כיון דמקבלת הנאה ממנו במה שקיבל מתנה ברצונה רק דלא תימא שזה לא הוה חיסור ממון לגבי אדם שאינו חשיב לזה יליף מעבד כנעני דאע"ג דאיהו לא חסר קבלת רבו גרמה לו דיוצא לחירות ה"ה בזה אע"ג דהמקדש לא חסר כיון דאשה נהנית מקודשת אבל באומרת תן מנה לפלוני ואקדש אני לו והוא אומר בהנאת מתנה שקבלתי ברצונך לא צריך להביא דמקודשת מדין שניהם מדין ערב ומדין עבד כנעני דין ערב למה כיון דנהנית מהמקדש א"צ לזה להביא מדין ערב רק מדין עבד כנעני לחוד מקודשת כנ"ל יעוי"ש: והנה אפשר י"ל זולת דברי המגיד דעיקר הנאה במה שהמקדש מקבל המנה מתייחסת הנאה זו רק לבעל הנותן המנה ואין לומר הואיל דהוא מחסר את עצמו ממון לא חשיבא לגבי' הנאה זו מהמקבל המנה הואיל שאינו אדם חשיב ז"א דיש לומר הואיל דמה שמחסר א"ע ממון עושה זאת רק עבור האשה והכונה לחוד שאומרת לו תן מנה לפלוני והוה כאלו נתן לידה המנה ע"כ מה שמקבל מתנה ממנו זה חשיבא הנאה הואיל שעבור המקבל לא ירצה לחסר א"ע כלל כי אם עבור האשה ואם עבור המקבל לא מחסר א"ע חשיבא וקבלתי' ממנו הנאה לגבי' אכן צריך לבא לדין שניהם מעבד כנעני אע"ג דאיהו לא חסר מ"מ ילפינן מעבד כנעני דאדון לא קחסר ולא מידי דאע"ג קא קנה לה להאי איתתא ה"ה באשה אע"ג דלא חסר המקדש וגם מ"מ ע"כ אף דאיהו היינו המקדש לא חסר מ"מ מקודשת מדין עבד כנעני וגם אע"ג דלא מטי הנאה לידה כלל מ"מ מקודשת מה שמהנה המקדש לאחר בקבלתו ממנו המנה ולהכי צריך להביא דמקודשת מדין שניהם מדין ערב ומדין עבד כנעני והואיל שגם מדין ערב הוא מה שהמקדש מהנה לנותן על פיה ע"כ שפיר צריך שיאמר לה בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך כלומר באותו הנאה שסבבתי על ידי המתנה שקבלתי מפלוני שעי"ז נתהוה ממני הנאה לפלוני בזה תתקדש ומקודשת בזה מדין ערב ואע"ג דאיהו לא חסר בזה שוב מקודשת ג"כ מדין עבד כנעני והנה נראה היכא אמרי' דהנאה מתיחסת להנותן ולא להאשה דווקא היכא שנותן המתנה מצדו וכלישנא דהרמב"ם שכתב פ"ה מה' אישות האשה שאמרה תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש אני לו וכו' משמע שאפי' שאמרה תן דינר לפלוני מתנה היינו שלא עבורה רק מתנה מצדו לחוד א"כ וודאי לא הוה כאלו נתן לידה והיא נתנה שוב להמקדש ז"א דזה וודאי לא נכלל בהלשון תן דינר לפלוני מתנה דאלו חשבינן הדבר כאלו הגיע לידה א"כ מצדו לא נתן מתנה כלום להמקדש רק לה ואם המתנה מצדו מתיחסת הנאה להנותן אבל אם אמרה תן דינר לפלוני עבורי או אפי' סתם תן דינר לפלוני אפשר לומר דחשבינן כאלו נתן עבורה ע"כ הוה כאלו הגיע לידה וכמ"ש הריטב"א בזרוק דינר לים דהוה כאלו הגיע לידו וחזר וזרקו לים וודאי דאין הנאה מה