ברכת אברהם (יענר) קח

ראשונה בדעתי לומר כפי מה שאמרו שם וצריכא דאי אשמעינן קדושין משום דאיתתא ניחא לה בכל דהוא ופי' רש"י ואפי' בטובת הנאה בעלמא יעוי"ש י"ל דבאמת דהנאה זו כל שהוא לא שוה פרוטה ושפיר אמרו דלא מטי הנאה לידה ומ"מ קא מקניי' נפשה בהאי הנאה של כל דהוא והות כאמרה לדידי שוה פרוטה דמקניי' נפשה רק בעלמא לא מהני לדידי שוה בפחות משו"פ כמ"ש תו' קדושין דף ג' ד"ה ואשה בפחות משו"פ וכו' הואיל דפחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף ומחמת לדידי שוה לא מיקרי שהגיע לידה פרוטה אבל בערב הואיל שהוציא עכ"פ כסף על פיה אף דלא הגיע הכסף לידה מ"מ כסף מיקרי כמו בשדה עפרון דכתיב בי' כסף כן נמי היכא דנתן הכסף כזה לאחר מיקרי שפיר כסף רק דלא תימא מ"מ מה מהני זה שיהי' גמר ומקנייה נפשי' אם לא הגיע הנאת כסף לידה ממש ע"ז שפיר אמרו דמקודשת מדין ערב שמשעבה נפשי' אפי' בלא הגיע לידו כסף ממש רק טובת הנאה בעלמא ולפ"ז צריכין אנו לשני הסברות אחת מה שהוציא ממון וחיסר עצמו בשוה פרוטה כסף מיקרי ועם כל זה צריכין עוד אנו לומר שקא משעבד ומקנייה נפשי' בטובת הנאה אף שהיא הנאה כל שהוא מ"מ מחמת לדידה שוויה הנאה זו ככסף קא מקנייה נפשה ע"כ צריכים אנו לבא לטעם חיסור ממון ולטעם הנאה אבל הריטב"א ושאר אחרוני' סוברי' כולם דהנאה זו כערב חשיבא כאלו נהנה פרוטה כי זה לשונו לאו' למימרא דלא מטי לה שום הנאה כלל דא"כ במה משתעבד אלא לומר אע"ג דלא מטי לי' הנאת ממון שהוציא המלוה ולא הגיע לידו של ערב לא כסף ולא שוה כסף אפ"ה משתעבד בהנאה דמטי לידי' במה שהלוהו לזה על אמונתו דהאי בכל דוכתי' חשיב כסף הכ"נ אע"ג דלא מטי לידי' הנאת ממון עצמו מקנה נפשה בהאי הנאה דשויא פרוטה דיהבי' מנה לפלוני כדבורה עכ"ל והנה מסוגי' דקדושין נראה מה שאמרו הא איתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה לידה מקנייה נפשה משמע אפי' בלא אמר לה בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך ג"כ מקודשת אלמא דלאו דווקא מחמת הנאה מתקדשת כשיטת הריטב"א הנ"ל והי' נראה לפי קט שכלי דיש מקום לומר דמקודשת אפי' בלא הנאה כלל אף שלא הגיע לידה שום הנאה מ"מ הואיל דאחר קיבל על פיה קא מקנייה נפשה אפי' בלית לה הנאה כלל וכמו שאשה מקודשת מדין עבד כנעני באם אחר נתן לה כסף ולא המקדש אף שהמקדש לא נתן כלום כן נמי היכא שהמקדש נתן כסף אף שהיא לא קיבלה ג"כ מקודשת וזה ילפינן מערב אע"ג דלא מטי הנאה לידי' קא משעבד נפשי' כן נמי אשה מקנה נפשה אע"פ שלא קיבלה כלל והכסף שנתן המקדש לאחר על פיה עושה הקנין אכן אם נימא הואיל דהא דאשה ניקנית בכסף ילפינין קיחה קיחה משדה עפרון שצריך ליתן הכסף על שוויה שלה ולא על שם קנין וכמ"ש הסמ"ע בח"מ ס' ק"ץ א"כ הסברה נותנת באם אחד הוציא ממון על פיה ונתן כסף לאחר ולידה לא הגיע שום שווי וזה לא מיקרי שיווי כי שיווי מקרי מה שמקבל בעד המקח אבל באינה מקבל שום שיווי איך תאמר שיש שיווי הנקנה אם אין לו כלום וליתר ביאור הואיל באם אשה רוצית להתקדש בעד דינר ואינו נותן לה בעד שיווי כלום רק נותן לה פרוטה על קנין הקדושין ולא לתחילת הפרעון בוודאי להנך שיטות דאין אשה ניקנית בכסף רק כשנותן הפרעון בעד החפץ דילפינן משדה עפרון ולא בתורת קנין א"כ באם נותן לה פרוטה על קנין והדינר שרוצית להתקדש בו יהי' נשאר עליו מלוה ג"כ לא מהני א"כ לפי שיטת הריטב"א הנ"ל שכתב אע"ג דלא מטי הנאת ממון עצמו לידה מ"מ מקנה נפשה בהאי הנאה דשוי' פרוטה דיהבי' מנה לפלוני בדבורה יעוי"ש א"כ נראה דריטב"א סובר דמה שנתן לאחרים על פיה בתורת מתנה מצידו ולא עבורה רק נתן המתנה עבורו ורק על פיה לא חשיב כאלו הגיע לידה כאשר רבים סוברי' דמה"ט בזרוק מנה לים ואלוה לך דהיא ריבית דהוה כאלו הגיע לידו אותו מנה והוא חזר וזרקו לים רק הריטב"א סובר דזה לא הוה כהגיע לידו כלל ע"כ צריך דווקא לומר שמתקדשת בהאי הנאה דשוי פרוטה יעוי' במחנה אפרי' דיני ריבי' סי' י"א א"כ באם מה שנותן הוא מתנה משמו לאחר על פיה לא חשיב כאלו בא לידה א"כ באמת הכסף שנותן לאחר על איזה מקח אף שאותו כסף לא הגיע לידו לא אמרינן דלא מהני דהוה כאלו לא קיבל כסף ז"א אף דלא קיבל כסף הואיל שנתן הכסף לאחר במתנ' מ"מ מה שהוציא ממון על פיו ונתן אותו כסף לאחר זה עצמו עושה קנין אף שהמוכר לא קיבל שום דבר אבל היכא דצריך שיתן הקונה כסף דווקא על שיווי המקח היינו שהמוכר צריך לקבל פרעון אותו דבר א"כ באם רוצה המוכר בעד מקחו דינר והלוקח נותן הדינר על פיו לאחר במתנה על שמו לשיטת הריטב"א דאינו חשיב כאלו בא לידו אותו דינר רק כאלו הגיע לידו רק פרוטה מה ששווי' הנאתו דיהבי' לאחר א"כ ממילא אין להמוכר פרעון של אותו מקח הכי פרעון לאחר פרעון שמי' הלא ב"כ וב"כ לא קיבל פרעונו בשלמא בשאר דברי' שניקנים בכסף אפי' בתורת קנין ולא בתורת שיווי א"כ לו יהי' שלא הגיע לידו שום שיווי מהני קנין ולא גרע מכסף שג"כ אף בלא הגיע לידו שום כסף רק הוציא