ברכת אברהם (יענר) קז

מעלה בכסף יותר משוה כסף א"כ אפילו אם נימא דטעמא בעבד משום שגרם לו למכור מ"מ עכר"ח צריך לומר דאיכא מעלה טפי בכסף וממילא אי אפשר לומר מצד הסברא דשוה כסף ככסף וכו' עכ"ל המקנה אכן לכאורה יש לומר דבאמת ודאי איכא מעלה טפי בכסף יותר משוה כסף א"כ שפיר הו"א דעבד הואיל שגרם למכור א"ע לא מצי לפדות עצמו בשוה כסף רק דהתוס' בקושיתם הוה סברו דאי לאו מבעי' ליה קרא בעבד עברי ישוב גאולתו דשוה כסף הוא ככסף הוה מצינן למימר מסברא דשוה כסף הוה ככסף. כי מהיכי תיתי נימא דלא יהי' מהני על שיווי המקח ג"כ שוה כסף הכי שוה כסף לאו שיווי מקח הוא אף דאיכא מעלה טפי בכסף משוה כסף מ"מ שווי הוא ושוה כסף ג"כ שיווי הוא ומהני מסברא רק סברו התו' בקושיתם הואיל דצריך קרא בעבד עברי ישיב גאולתו לרבות שוה כסף ככסף אף שהוא שיווי מ"א מבעי' ליה קרא ושפיר קשה מנ"ל בקדושין דיהיה מהני שוה כסף ולפי מסקנת התוס' דהו"א דגבי עבד גרע טפי דלא הי' מהני שוה כסף הואיל דגרם לו למכור א"ע א"כ הדרינן לומר דגבי קדושין הוה שפיר שוה כסף ככסף הואיל דקיחה קיחה משדה עפרון ילפינן דשווי שדה הוא א"כ גם שוה כסף שיוי הוא ושוה כסף ככסף הוא לענין זה מצד הסברא אף דיש מעלה בכסף טפי מ"מ שיווי הוא וקונה, א"ע בתורת שיווי ועם כל זה כתבו תוס' שפיר דילפיני' מעבד עברי כיון דמשמעות דקרא לפיהן ישוב גאולתו מכסף מקנתו דבמה שנקנה הוא נפדה והואיל דנפדה בשוה כסף מכח ריבוי דישוב גאולתו כן נמי נקנה בשוה כסף וכמ"ש המקנה שם הא דכתב רש"י כיון דמופרק בי' איקנויי נמי מקנה בי' דכתיב גאולתו מכסף מקנתו ודאי דממשמעותי' דקרא יליף קנין מפדיון דבלא"ה ליכא למילף קנין מפדיון כמ"ש תוס' דפדיון שאני שלא יטמע בין עכו"ם יעוי"ש ולפי מה שכתבתי לעיל דלשון כסף מקנתו משמע נמי דגם בתורת קנין מהני כמו שנפדה בשוה כסף כן נמי אשמעינן קרא כסף מקנתו דנקנה נמי בשוה כסף אפילו בתורת קנין כמו שנפדה בשוה כסף וזה ודאי לאו מסברא הוא שיהי' נקנה בתורת קנין אפי' בשוה כסף דיש לומר דקנין שציותה תורה צריך להיות כתכסיסו שציותה התורה כסף דוקא א"כ הו"א גבי קידושין לא יהיה מהני שוה כסף בתורת קנין ולזה כתבו דילפינן דמהני גם בתורת קנין מעבד עברי דשוה כסף הוה ככסף אפי' בתורת קנין כמו שאמרה תורה מכסף מקנתו דנקנה בתורת קנין כמו שנפדה ודלא כאבני מלואים הנ"ל דבתורת קנין לא מהני שוה כסף כי לישנא מכסף מקנתו משמע דאפי' בתורת קנין מהני עכ"ז בנ"ד צריך לחוש לדברי האבני מלואים שלא מהני בתורת קנין רק בתורת שיווי ואפשר שהרב ט"ז והנתיבות שהוכיחו מהא דשדו' בכסף יקנו דגם בתורת קנין מהני י"ל דוקא כסף ממש מהני אבל לא שוה כסף כי הא דילפינן דשוה כסף הוה ככסף ילפינן מונתן הכסף וקם לו או מאוכל בכסף תשברני: או מעבד עברי שקונה עצמו בכסף בזה מודים להרב האבני מלואים דשם איירי רק בתורת שיווי המקח: וכמו שהאריך הרב האבני מלואים שהבאתי לעיל. וכבר כתבתי דלענין שיווי המקח אין חילוק בין שוה כסף לכסף עצמו אבל בתורת קנין אפשר שגם הרב הט"ז ונתיבות מודים שצריך דוקא כסף ולא שוה כסף וכדכתיב שדות בכסף יקנו א"כ הכא בנידן דידן שנתן רק שוה כסף הסכין בתורת קנין אפשר דלא מהני ושאני בתורת שיווי דגם שוה כסף שיווי הוא אבל לא לקנין יעוי' ברמב"ם פ"ה מה' אישות זה לשונו אשה שאומרת תו דינר לפלוני מתנה ואקדש אני לך ונתן ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך הר"ז מקודשת אע"פ שלא הגיע לה כלום הרי נהנית ברצונה שנעשה ונהנה לפלוני בגללה עכ"ל. והנה נראה דרמב"ם סובר ג"כ הא דערב משתעבד הוא בהאי הנאה שנתן על פיו קא משעבד נפשי' וכמ"ש הריטב"א דערב משתעבד ע"י הנאה אבל הרב בעל פני יהושיע מתמה על זה וז"ל מה שכתב הריטב"א דכי היכא דערב משתעבד ע"י הנאה ה"ה הכא מתקדשת בהנאה ועל זה יש לתמוה דעל זה לא הי' צריך להביא מדין ערב דפשוט בכולה סוגי' דהיכא דהנאה שוה פרוטה מקודשת ועוד דבערב אפי' בלא הנאה משתעבד ומהכא ילפינן דאדם יכול לחייב א"ע במה שאינו חייב כמו שישתעבד ערב כמבואר בא"מ ס"מ ובדוכתא טובא ולא איצטרך טעמא בערב בהאי הנאה אלא בערב בבית דין שלא בשעת מתן מעות יעוי"ש ובאמת טעמא בעי הואיל אפי' בלא ב"ד בערב בשעת מתן מעות הנאה אית לי' להנך שיטות שנתן על פיו לבן דעת או אפי' שזרק לים על פיו מ"מ אית לי' הנאה במה שחיסר ממונו על פיו א"כ מה זו שאמרו בגמרא קדושין דף ז' תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ערב לאו אע"ג דלא מטי הנאה לידי' קא משעבד נפשיה האי איתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה לידה קא מקנייה נפשה ולפי הנ"ל בל"ז ערב משועבד וכמו כן אשה מתקדשת בהנאה שנתן על פיו וזולת דברי הריטב"א הנ"ל עלה בהשקפה