ברכת אברהם (יענר) קו

רש"י בבכורות דף י"ג ע"ב ובב"מ דף מ"ו דגמרינ' מהקדש דאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו א"כ כמו שאמרו דכסף דאשה שניקנית הוא רק דמי שיווי שלה הואיל דנלמוד משדה עפרון דניקנית בכסף מקיחה קיחה ובשדה עפרון הוה ודאי דמי שיווי השדה. א"כ אפשר כמו בשדה עפרון שכתיב דמי השדה נתתי לך דמשמע שיווי השדה כן נמי הא דכתיב ונתן הכסף אפשר ג"כ משמע שהוא דמי שווי הקדש: ע"כ אפשר שצריך ליתן דוקא על שיווי הדבר ולא לתורה קנין. ושאני קרקע דגמרי' משדות בכסף יקנו דמשמע דגם בנותן כדי לקנות קנה אבל במטלטלים שגמרי' מהקדש ונתן הכסף אפשר שאם נותן לתורת קנין לא מהני כי גם בהקדש אם נותן הכסף לקנין ולא לדמי שווי ג"כ אפשר דאינו פדוי ומיושב קו' התוס' ריש קדושין בד"ה בפרוטה ובשוה פרוטה דמקשים שם מנ"ל בקדושין ובהקדש דשוה כסף ככסף וא"ל דמסברא הוא ז"א דהא מבעי' לי' קרא גבי עבד עברי דנקנה בכסף מהא דישוב לרבות כסף יעוי"ש ולפי הנ"ל י"ל ודאי היכא דנותן הכסף או השוה הכסף לדמי שיווי הדבר ודאי י"ל דאין חילוק בין כסף לשוה כסף הואיל דנותן רק בעד שיווי הדבר אז שפיר י"ל דהדבר הנקנה הוא נמכר בעד שיווי שלו ע"כ במקבל שיווי קונה ושוה כסף הוה דומי' דשווי דבר הנמכר והשוה כסף יכול שפיר להיות תמורתו של שיווי הנמכר הואיל דעכ"פ יהי' לו שווי הנמכר כי השוה כסף יש לו שווי אבל אם נימא שהשוה כסף יהיה לתורת קנין שיקנה בו ולא לנתינת שיווי רק שיהי' בתורת קנין ודאי צריך רק כסף דוקא כמו שציותה תורה ולא שוה כסף כי תכסיס קנין כסף ג"כ היא כמו שאר קניני' חזקה או חליפין שצריך הכל להיות רק כפי שציותה התורה א"כ נמי קנין כסף צריך כסף דוקא ולא שוה כסף א"כ הא דאשה מקודשת בכסף ילפינן מקיחה קיחה דשדה עפרון ובשדה עפרון הוה רק דמי שיווי ולא לתורת קנין ושיהי' בגדר שיווי מה לי כסף או שוה כסף הכי שוה כסף לאו שוה הוא ומהיכי תיתי לא יהיה מהני על שיווי מקח או על שיווי קדושין דבר שהוא שוה כסף ולהכי מקודשת שפיר אפילו בשוה כסף מצד הסברא והא דמבעי' לן קרא בעבד עברי לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו דשוה כסף ככסף י"ל דאיצטרך קרא באם העבד עברי קונה א"ע מאדון היינו שישוב גאולתו בשוה כסף בתורת קנין שיקנה א"ע מאדון וכלישנא דגמרא וקונה א"ע אפי' שאין נותן לאדון גאולתו בתורת שיווי רק לקנין שיהי' קונה א"ע מ"מ מהני בי' שוה כסף אבל היכא דנותן השוה כסף על שיווי המקח ולא לקנין י"ל דגם בלא קרא מהני שוה כסף מצד הסברה רק באמת כפי הנראה מדברי התוס' שסוברים דקרא דעבד עברי דישוב גאולתו מכסף מקנתו דמרבה שוה כסף ככסף ודאי כסף שיווי הוא וכמו דגרעון כסף לפי השנים הכ"נ כסף שנקנה כסף שיווי הוא א"כ אי ישוב גאולתו דאתי לרבות שוה כסף ככסף איירי בכסף שיווי ומ"מ צריך קרא אלמא דגם שוה כסף בתורת שיווי לא הוה ידעינן מצד הסברא אי לאו קרא ושפיר מקשה תוס' מנ"ל בקדושין דשוה כסף הוא ככסף ומצאתי אח"כ בס' אבני מלואים אה"ע ח"ר בס' כ"ט סעיף ב' שכתב ז"ל לענ"ד נראים דברי הסמ"ע דכסף היינו דמי שיווי המקח דרש"י פ' הלוקח עובר דף נ"ג בהא דאמר ר"י דבר תורה מעות קונה דיליף מדכתיב ונתן הכסף וקם לו ויליף הדיוט מהקדש והתם במעשר שני כסף חילול הוא משיווי המעשר וכן לפי מ"ש השיטה מקובצת פ' הזהב משום דרוב קנינים בכסף כדכתיב אוכל בכסף תשברני והוא כסף שיווי וכן בעבד, עברי דנקנה ככסף ויליף שם מאמה העבריה דניקנית בכסף מדכתיב והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ופי' ר"ת כשם שקונה עצמה בכסף כך ניקנית בכסף. יעוי' בריטב"א קדושין ט"ז וכיון דכסף שקונה עצמה ודאי כסף שיווי הוא דהוא גרעון כסף לפי השנים הכ"נ כסף שניקנה כסף שיווי הוא עכ"ל ונהנתי שכוונתי באמת לסברתו בהערה שהעירותי לעיל מבכורות לפי דעת האבני מלואים לעולם אין דבר נקנה בכסף רק באם נותן על שיווי המקח ולא לתורת קנין א"כ בנידן השאלה דידן שנותן הדבר לקנין ולא לתחילת הפרעון לשיווי המקח י"ל דלא הוה ג"כ קנין כסף: והנה לדעתי העניה י"ל הואיל דכתיב גבי עבד אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו דמשם ילפינן דבכסף הוא נקנ' ונרא' מפשוטו דקרא דגם בתורת קנין מהני ולאו דוק' מכח שיווי המקח וכמשמעות דקר' מכסף מקנתו ויש לתרץ בזה קו' המתרש"א שקדושי בתו"ד"ה בפרוטה ובשו"פ דמקשה תו' שם מנ"ל דשוה כסף ככסף דהא לקמן ט"ו מבעי' לי' קרא גבי עבד עברי ישיב לרבות שוה כסף וכו' ותירצו דילפינן מעבד עברי והקשה המהרש"א כיון דמשמע מדבריהם דאי לאו דמבעי' לי' קרא גבי עבד עברי הוה מצינן למימר דמסברא אמרי' כן דשוה כסף הוא ככסף א"כ לפי מסקנת דבריהם שכתבו דאיצטרך קרא דעבד עברי דשוה כסף מהני ולא ילפינן מנזיקין דהו"א דגרע טפי בעבד לפי שגרם למכור א"ע. א"כ הו"ל למימר דמסברא שוה כסף ככסף קידושין עכ"ל: והנה הרב המקנה תירץ קושיותו דאם נימא דמסברא שוה כסף הוה ככסף דאין שום