ברכת אברהם (יענר) קה

שכתב דאין לוקין על לאו דלא תבא עליו השמש מטעם ניתק לעשה הוא רק באם רוצה לשלם לו השכירו' רק רוצה לאח ו אז לאחר זמנו שמשלם לו אינו לוקה על שעבר על לאו לא תבא עליו השמש לגבי ישראל כי הלאו זה שעבר שוה עם העשה הואיל דאינו כולל יותר מפני שגם בגר תושב אינו עובר על לאו דלא תנא ולפי"ז א"ש הקושי הנ"ל כי באם מוקמינן הקרא באם אין ענין אכובש שכר שכיר שפיר לקי אלאו דלא תעשוק הואיל שהלאו כולל יותר מן העשה וכאשר כתבנו לעיל א"כ יש לומר אם נוקי הקרא דלא תגזול באם אין ענין ג"כ אכובש שכר שכיר ולעבור על כובש ש"ש שני לאוין שפיר לקי אלאו דלא תעשוק הואיל שהלאו כולל יותר ע"כ הלאו דלא תעשוק לא ניתק ואף בעלמא אפי' בתרי לאוין דסמוכין ג"כ לא לקי הואיל דניתקו הכתוב לעשה עכ"ז יש לומר דשאני בלאו דלא תעשוק הואיל דלאו זה לא ניתקו הכתוב כלל הואיל שכולל יותר להכי לוקה ג"כ אלאו דלא תגזול בכובש שכר שכיר דלוקה שתים משום כובש שכר שכיר שאין הלאו של כבישתו ניתק לעשה וק"ל ויתורץ בזה קו' המהרש"א על תירץ התוס' שם וקצרתי ועדיין צל"ע בכל הנ"ל כי לפי דברינו צריך לומר דדוקא בעושק שכר שכיר דגילה רחמנא דעובר בלאו בגר תושב וכדכתיב דברים כ"ד לא תעשוק שכיר. עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך דדרשו דאיירי בגר תושב אבל בגזל שלא מחמת שכירות דלשיטת הרמב"ם ריש ה' גזילה לגבי עכו"ם אם גזלו או עשקו אינו עובר בלאו יעוי"ש עכר"ח לפי"ז צריך לומר דגם בגר תושב אינו עובר בלאו דגזל אם גזלו דאם נימא דבגר תושב עובר על לא תגזול ושאני גר תושב מעכו"ם בזה לשיטת רמב"ם א"כ לפי דברינו לעיל דלוקה אכובש שכר שכיר הואיל דהלאו כולל אפי' גר תושב כן נמי הי' לנו לומר גם בגזל ישראל דיהי' לוקה באם תימא דגם בגר תושב עובר על לא תגזול א"כ הלאו דלא תגזול כולל יותר מן העשה דהשיב את הגזילה לגבי גר תושב ובאמת מצינו מפורש ברמב"ם ה' גזילה ריש פרק א' כל הגוזל וכו' עובר בלא תעשה ואין לוקין אלאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנאמר והשיב את הגזילה אשר גזל זו מצות עשה ובודאי העשה דוהשיב רק לגבי ישראל נאמר כי על נפש כי תחטא ומעלה מעל בד' וכיחש בעמיתו ויקרא ה' קאי מה דכתיב אחריו והשיב וזה רק בישראל נאמר ולא בגר תושב א"כ אמאי אינו לוקה בגזל ישראל הא הלאו כולל גם בגר תושב א"ו דגם בגר תושב אינו עובר על לא תגזול כמו בעכו"ם כי ליסא קרא רק על לא תעשוק שכר עני דגילה רחמנא בפירוש דעובר דכתיב ביה או מגרך אשר בארצך בשעריך וטעמא אית בי' הואיל דהוה כנוטל נפשי' וכאשר אמרו חז"ל בב"מ קי"ב כל הכובש ש"ש כאלו נוטל נפשו ממנו ועדיין צל"ע בכל הנ"ל דברי אברהם נ"ה הי': ס' כח באחד מן הדרים בכפרים ששכח למכור חמצו ע"פ שטר מכירה ונזכר סמוך ממש לזמן אסורו שלא הי' עת למכור כהלכתו ובחפזו לקח מהערל הקונה סכינו שהוא שוה איזה קרייצר והיהודי אמר לו שהסכין זה יהי' לקנין שיקנה הערל החמץ כך וכך וכל המעות בעד החמץ יזקוף עליו במלוה עד לאח"פ ואכתוב לידידי השואל את דעתי שבדיעבד יש לסמוך על הרב בעל משאות בנימין בס' נ"ט זה לשונו. אבל בדיעבד קנה בכסף לבד משום דרוב פוסקים הסכימו לדעת רש"י וכו' ועוד נראה דגבי חמץ מיד כישיגיע זמן איסורו דידי' הוא ולאו ברשותי' הוא ורחמנא דאוקי ברשותי' לעבור עליו בב"י וב"י והאי כיון דמכר לנכרי קודם זמן איסורו גלי' בדעתי' דלא ניחא לי' למהוי לי' זכותא בגוי' הלכך בקנין כל דהוא נפק מרשותי' לרשות נכרי וכו' עכ"ל וצריך לומר דסברת המ"ב הוא הואיל דהמכירה גופא הוה עכ"פ כביטול גמור דמדאורייתא סגי בביטול בעלמא א"כ אי פקע לי' איסור דאורייתא מיהת ממילא יש לומר דסמכינ' נגד איסור דרבנן על דעת רש"י שהגוי קונה במעות א"כ גם בנ"ד יש לסמוך על זה בדיעבד ולומר דסמכינן על דעת רש"י שהגוי קונה בכסף ושרי לאח"פ הגם שעדיין חיוב אחריותו על ישראל מ"מ אם החמץ של גוי מתיר הח"י חמצו של אחרים ביד ישראל ואחריותו עליו דשרי בהנאה לאח"פ. ועדיין יש לפקפק קצת שכפי הנראה מהשאלה דידן שלא נתן הסכין טל ערבון ולתחילת הפרעון רק נתן את הסכין לישראל שיהי' לקנין כסף ולדעת הסמ"ע בח"מ ס' ק"ץ ס"ק א' דכל שלא נתן בתורת התחלת פרעון רק לתורת קנין דלא קנה וטעמי' הוא דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בשדה עפרון היה דמי שיווי השדה ע"כ צריך שיתן הכסף בשביל שיווי המקח יעוי"ש אבל באמת הטו"ז חולק דגם אם נותן לתורת קנין ג"כ קונה וגם הרב הנתיבות בח"מ ס' ק"ץ הנ"ל מסכים להלכה להט"ז הואיל דכסף נלמד מקרא דשדות בכסף יקנו ולא משדה עפרון. ע"כ אפי' נותן לו הכסף כדי לקנות השדה ג"כ קונה: אבל עדיין יש קצת עיון במטלטלי' דאמרי' בהו ג"כ מדאורייתא מעות קונות ולשיטת