ברכת אברהם (יענר) קב

כן נמי לא מהני מחילה נגד חיוב לצי"ש באבק ריבית וכמו בנתן לו אבק ריבית מדעתיה דאמרי' דחייב להחזיר לצי"ש כן נמי באם מחל אח"כ חייב לצי"ש להנך דיעות דסוברי' דלא מהני מחילה בריבית אכן להנך דסוברי' דמחילה מהני בריבית ודאי דמהני באבק ריבית דיהי' פטור להחזיר אפי' לצי"ש אכן נראה כמו שכתבנו לעיל הואיל דלאו ממון הוא לאו מהני למיקני' בי' ואם יאמר בהנאת מחילה של החיוב לצי"ש אפשר דשוה זאת פרוטה ומהני לקנין ועדיין צל"ע בזה ומה דבדק לן באחד שמכר קרקע לחבירו בהנאת מחילת ריבית דהוה לדעתו כהנאת כסף דמיקני בה והביא המשנה למלך פ"ח מה' מלוה ולוה הלכה א' בד"ה מי שהי' לו ליתן וכו' וז"ל לפ"ז אם מכר לו בדמי הריבית המכר קיים שהרי זה מכר לו בשביל מה שנתחייב ואף שזה צריך להחזיר לו הריבית כדי לקיים גזירת התורה לא בשביל זה נאמר שהלוה לא הי' חייב אלא אף שחייב נצטוה שלא ליקח ומשום הכי המקח קיים דהא ליכא איסורא גבי מכר עכ"ל המ"ל אבל וודאי באומר אני מקנה לך שדה במחילת ריבית גם המ"ל מודה דלא מהני הואיל דלאו הנאה היא מה שמוחל לו הריבית דמחויב בלאו הכי למחול לו ויעוי' באבני מלואי' אה"ע ק"ד ס' כ"ח יעוי"ש וגם בגוף הדין של המ"ל במוכר לו דבר בדמי ריבית שכתב המ"ל דמהני י"ל דהוא לא כתב כן רק היכא דנעשה קנין המועיל בלאו דמי ריבתא בזה שפיר י"ל הואיל דהי' מחויב לו דמי ריבית שפיר נקנה לו השדה והוא מחויב באמת לקיים אח"כ מה דגזרה התורה עליו להחזיר ולאו מקח שנעשה באיסור הוא הואיל דמכירה לאו איסור הוא דדל דמי ריבתא הקנין של המכר לאו ריבתא היא כלל אבל היכא דדמי ריבתא עושה הקנין כגון במוכר לו שרה בעד חוב ריבית אי מלוה קונה חשיבא זאת ככסף ששדה ניקנית בו א"כ ליכא למימר דדל ריבתא קנין היתר הוא ז"א אם תאמר דדל ריבתא מהכא ליכא שוב שום קנין בי' דליקני י"ל בי' דמקח שנעשה באיסור כזה לא מהני אכן יעוי' בטור חו"מ ס' ר"ד ה"ח ז"ל אם אמר לו יקנה לי שדה שלך בהנאת מחילת מלוה קנה ואפי' לא מחל לו כולו אלא הרויח לו זמן כיון שהגיע זמנו לפרוע והרויח לו זמן ואמר לו יקנה לי שדה שלך בהאי הנאה שהרוחתי לך קנה עכ"ל הטור הרי אף דאיסור עושה הקנין ג"כ אין המקח בטל יעוי"ש ואפשר י"ל דהטור מיירי כעין שכתב הנתיבות בח"מ ס' ר"ד ס"ק ג' בזבינא דרמי על אפי' דליכא הנאת לוקח ורוצה לשלם לו כל דמי המקח רק שיהי' הרוחת הזמן לשם קנין אז קנה אבל בלא"ה אז יש בו משום ריבית והוה כמקח הנעשה באיסור יעוי"ש אבל בלשון הטור לא משמע כן רק אפי' בנהנה לוקח בזבינא זו ג"כ המקח קיים ובאמת גם בלשון רמ"א בס' ר"ד שכתב ז"ל יש אומרי' דאינו קונה אלא בהנאת מחילת מלוה אפי' לא מחל לו לגמרי רק שהרויח לו זמן הפרעון ואמר ליה יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה הוה כנותן לו מעות עכ"ל רמ"א ג"כ דוחק לומר דאיירי כעין שכתב הנתיבות הנ"ל ורק משמע דבכל אנפי' המקח קיים. ובעיקר הקושי של הקצה"ח והנתיבות הא הוה ריבית והוה כמקח הנעשה באיסור דלא מתחייב במי שפרע כמבואר בח"מ ס' ר"ט סעיף וי"ו לענ"ד לא קשה כ"כ כי י"ל היכא דמקח הנעשה באיסור המקח קיים וודאי אם חוזר מקבל מי שפרע הואיל שקנה אותו דבר במעות מדאורייתא וצריך ליתן לו אותו דבר ששייך לו מדאוריית' ואם לא יתן אותו דבר עובר על מי שפרע. ושאני הא בס' ר"ט שכתב באם פסק עמו עד שלא יצא השער שהמקח נעשה באיסור אם חוזר בו א"צ לקבל מי שפרע שאני התם כי באמת הקשה הפרישה בס' ר"ח הובא בנתיבות שם ס"ק ג' איך שייך לומר נתקיים בקנין באם פסק עד שלא יצא השער דהא קודם שיצא השער הוה כדשלב"ל ותירץ דמיירי בחיוב שמתחייב א"ע יעוי"ש א"כ אם לא קנה אותו דבר לא שייך לומר דצריך לקבל מי שפרע כיון דלא קנה ליה כלל ואי משום חיוב שהתחייב א"ע וודאי אינו דלא שייך לומר דמוטל עליו חיוב לעשות איסור ליתן ריבית ודלא כמשנה למלך הנ"ל וי"ל בפוסק עד שלא יצא השער דהוה כאינו ברשותו ליכא קנין כלל אפי' למי שפרע ודלא כש"ך וב"י בס' ר"ט ס"ק י"ג דגם בדבר שא"נ חייב לקבל מי שפרע. אבל היכא דהדבר נקנה לו מדאורייתא בקנין כסף אף דהוה ריבתא מ"מ אם מקח באיסור מהני שוב חייב לקבל מי שפרע אם אינו נותן לו דבר ששייך לחבירו מדאורייתא. ולפי זה דברי רמ"א בסי' ר"ד בהרויח לו זמן הפרעון ואמר לי' יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה שפיר כתב דהוה כנתן לו מעות היינו שמחויב לקבל מי שפרע הואיל שהדבר כבר נקנה לו מדאורייתא בכסף. וכעין זה יש לסתור לענ"ד ג"כ דברי הסמ"ע בס' ר"ח ס"ק ה' בד"ה באחד מדרכי הקנאות שכתב אבל אם לא הי' באחד מדרכי הקנאות אף שנתן מעות א"צ לקבל מי שפרע כיון שנעשה באיסור וסיים וכן כתב מהר"מ בהג"ה בס' ר"ט ס"ו עכ"ל ולפי מה שכתבתי אין ראי' משם וק"ל: והנה לפי דברינו אלה היכא דאחד אמר לחבירו יקנה לי חפץ שלך בעד ריבית שאתה חייב לי אם נימא דמלוה קונה אף שעשה איסור מ"מ