ברכת אברהם (יענר) קא

לישראל אמאי לא קאמר איכ' בינייהו נכרי דלא שייך דברי הרב ושייך אי בעי עבד יעוי"ש הרי אף דבל"ז אין שליחות לנכרי אכן לשיטת הריטב"א א"ש קו' השיט' מקובצ' דאיכ' בינייהו דבר שכבר נעשה ואין נ"מ לענין קיום המעשה הואיל שהמעשה א"א להתבטל אז מחייב המשלח אפי' ע"י נכרי זולת לרב חמא פטור מעונש הואיל דשייך בי' אי בעי עבד וכו' והנה לפ"ז צריך לומר דלהכי כתבו התוס' בכתובות דף הנ"ל אמאי חייב הרי הוא לא גזלו ולא קשה דילמא איירי באמר לנכרי או לקטן שיתחוב לתוך פיו והמעשה כבר נעשה ואי אפשר להתבטל הואיל דאי אפשר להדורי להכי חייב המשלח אפי' ע"י שליחות נכרי ולא קשה בעידנא דאגבי' קניא כיון דאין הגבהת נכרי עבור המשלח מהני הואיל דאין שליחות נכרי אבל באמת לא קשה אתוס' בזה כי הס חולקים על הריטב"א ואפי' היכא דכבר נעשה המעשה אם נעשה ע"י מי שאינו בר שליחות סוברי' התוס' דפטור המשלח וכמבואר בנתיבות שם אבל כל זה לשיטת התוס' אבל לא כן לדעת הריטב"א שחייב המשלח אפי' שנעשה המעשה ע"י מי שאינו בר שליחות היכא שהמעשה אי אפשר שוב להתבטל חייב המשלח זולת לרב חמא דפטור ושפיר קשה מה הקשה הגמרא אמאי חייב הרי הוא לא גזלו הא י"ל דאיירי שאמר למי שאינו בר שליחות לתחוב לתוך פיו וחייב המשלח הואיל שכבר נעשה המעשה והמעשה א"א להתבטל וכמו שכתב הריטב"א אבל גם זה לח קשה דמ"מ קו' הגמרא שפיר אמאי חייב הא ב"כ וב"כ פטור המשלח מעונש הגזילה הואיל דגם ע"י מי שאינו בר שליחות קטן או נכרי מ"מ אי בעי עבד ואי בעי לא עבד שייך בהו ופטור המשלח והנה לפי מה שמוכיח האור חדש הנ"ל ושאר אחרוני' דרבא ס"ל כרב חמא דאין לחלק בין מזיד לשוגג הואיל דשייך בי' עכ"פ אי בעי עבד וכו' ולפ"ז א"ש הדיוק הריטב"א מה שכתב הרי הוא לא גזלו ואמאי חייב לרבא ולפי דברינו דווקא לרבא קשי' לשיטת הריטב"א דסובר כרב חמא אבל לאביי לא קשה קו' הגמרא הרי הוא לא גזלו ואמאי חייב די"ל דאיירי שצוה לנכרי או לקטן לתחוב לתוך פיהו במקום שא"א להדורי א"כ המעשה אי אפשר להתבטל והיכא דאין המעשה יכול להתבטל לשיטת הריטב"א חייב המשלח לרבינא גם בעונש הואיל דאין השליח בר חיובא וחייב המשלח אפי' ע"י מי שאינו בר שליחות א"כ נוכל לתרץ דאיירי שצוה לנכרי לתחוב לתוך פיהו דחייב המשלח בעונש הגזילה ע"כ. כתב הריטב"א אמאי חייב לרבא הרי הוא לא גזלו ואליבא דרבא לעולם הוא פטור מעונש אפי' במעשה שא"א להתבטל הואיל דעכ"פ שייך בי' אי בעי עבד וזה דווקא לרבא שאינו מחלק בין שוגג למזיד הואיל שהחילוק בין שוגג למזיד היא דווקא לרבינא דתלי' בבר חיובא אבל לא לרב חמא וכמ"ש הש"ך שם בס' שמ"ח ומדייק שפיר הריטב"א אמאי חייב לרבא הרי הוא לא גזלו וק"ל ואם כי רחוק לומר שכיון לזה הריטב"א מ"מ י"ל דנצצה בדבריו כונה זו דברי ידידו אברהם נ"ה יענר: סי' כז באחד שנתן לחבירו אבק רבית שהדין הוא אף דלא מפקעינן מיני' מ"מ מחויב לצאת ידי שמים להחזיר וכמבואר ביו"ד ס' קס"א ואח"כ אירע שהנותן האבק ריבית קנה ממנו חפץ בעד הנאת מחילת אבק ריבית שחייב להחזיר לצאת ידש"מ ופשוט אצל מעלתו דהנותן קנה אותו חפץ לה להנך דיעות דבהנאת מחילת מלוה קונה קנין גמור או לכל הפחות לענין מי שפרע ולענ"ד פשוט אצלי להיפך היכא דאינו מחויב רק לצאת יד"ש לאו ממון הוא למיקנא בי' כלל וכן נמי באומר מנה הלויתיך והלה אומר א"י אם נתחייבתי לך דחייב לצאת ידי שמים כמבואר בח"מ ס' ע"ה ג"כ לאו ממון הוא למיקני' בי' דבר ושאני הא דאמרי' בב"ק דף ע"א בקוץ תאנה מתאנתי ותקני לי גניבתך דשמי' מכירה אע"ג דלענין תשלומין אם תבע בדינא קמן לא אמרי' לי' זיל שלים אפ"ה כיון דמקני' לי' בהכי הוה מכירה שאני התם דאע"ג דק"ל בדר"מ מ"מ רמי' עליו חיוב רק דאי אפשר לחייבו בב"ד משום רשעה אחת אתה מחייבו וכו' ובהאי חיוב מקני' לי' אבל בא"י אם נתחייבתי ליכא חיוב כלל וכמו שמחלקים לענין תפיסה דדוקא בקלבדר"מ מהני תפיסה אבל לא בשאר חיוב לצי"ש. ועוד אף אי הוה אמרי' בשאר חיובי' של לצאת ידי שמים דמהני למיקני בי' אבל באבק ריבית דאם בא לצי"ש חייב להחזיר ודאי לא מהני למיקנא בי' כי עיקר קנין חל על החפץ מחמת שהקונה נתן להמקנה מעות ע"כ לכתחילה הקונה צריך להקנות להמקנה המעות ואח"כ חל קנינו של החפץ אבל במוחל לו האבק ריבית עדיין לא פקע חיובו שמחויב להחזיר לצי"ש לדעת הגאונים בטור יו"ד ס' ק"ס דמחילה אינו מועיל בריבית אפילו בריבית דרבנן ומטעמא דכולהו ריבתא מדעתו הוא והתנרה אסרתה יעוי"ש