ברכת אברהם (יענר) ק

שליח לדבר עבירה להכי חייב המשלח אבל לכאורה ז"א כי בע"נ אי איירי דהתוחב נעשה שלוחו והוה שוב כאלו הוא בעצמו לקח התרומה לתוך פיו ותהדר קו' הגמרא שם בעידנא דאגבי' קניה מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכל לי' ועכר"ח איירי שלא נעשה שלוחו ושפיר מקשה הגמרא אמאי חייב הרי הוא לא גזלו: אכן יעוי' בנתיבות המשפט חלק שני בסי' קפ"ב הביא שם דברי הנ"י בקטן שאין לו יד כלל מחייב שלוחו והקשה הש"ך הא אין שליחות לקטן וכתב הנתיבות והוא תמוה דהי' לו להקשות כן על תוס' דשבועות דף ג' ד"ה על הזקן שתים שכתבו ח"ל מדלא אמר איש דאמר לקטן ולנכרי אקפי לי גדול וכו' הי' לו להקשות הא אין שליחות לקטן ולעכו"ם עכר"ח צ"ל דבשליח לדבר עבירה טעמא אחרינא איכא דנחזי אנן במעילה וטביחה ומכירה ושליחות יד דרבי בהו רחמנא שליחות אפי' לר"ע חייב אפי' עשאו ע"י קטן כמבואר במעילה דף ק"א עכר"ח צ"ל הטעם כיון דבהנך דנתרבה בה שליחות לד"ע לאו מאתם גם אתם ילפינן אלא מקראי אחריני א"כ ממילא לא צרכינן בהו שיהי' השליח דומיא דמשלח בשלמא הנך דילפינן דווקא מתרומה בעינן שיהי' השליח דומי' דמשלח מקרא דאתם גם אתם משא"כ במעילה וטביחה ומכירה ושליחות יד ולפ"ז י"ל גם בהא דנפקי להו מחצר דיש שליח לדב"ע כגון באינו בר חיובא לרבינא או במידי דבעכר"ח מותיב בה לרב חמא אזי אפי' עשאו ע"י חרש שוטה וקטן ועכו"ם שאינן בר שליחות ג"כ חייב המשלח דהא הריטב"א בקדושין דף מ"ב כתב דהא דאשלד"ע לאו מטעמא דדברי הרב היא ע"ש עכר"ח צ"ל הטעם הוא הואיל דליכא למילף מתרומה רק לענין שיהי' המעשה קיים אבל לענין שליח לד"ע שיהי' חייב המשלח בעונש כאלו עבר אלאו שיש בו מעשה זה לא מצינו למילף מתרומה א"כ י"ל לענין שיהי' המעשה קיים לפיכך אפי' לד"ע כיון דקיום המעשה וחיוב המשלח שני עניני' נפרדים הם וחיוב המשלח לד"ע באינו בר חיובא לרבינא ובעכר"ח לרב חמא מקרא דחצר דכתיב גבי גניבה דחייב המשלח נפקא לה כל שהוא דומי' דחצר דהיינו שאינו בר חיובא לרבינא ובעכר"ח לרב חמא אפי' היא ע"י עכו"ם וקטן חייב המשלח כיון דגבי חיוב המשלח לא כתיב מיעוטא דגם אתם והא דאמרי' אין שליחות לקטן ועכו"ם היינו דווקא לענין שאין המעשה של השליח קטן ועכו"ם קיים כגון בקדושין וקנין אבל בדבר שהמעשה אי אפשר להתבטל כגון שאמר לקטן אקפי לי גדול חייב המשלח והא דהקשה מהשולח את הבעירה אישתמיטתי' דברי הריטב"א הביאו השיטה מקובצת שכתב דמיירי דווקא בלא אמר להזיק אבל באמר להזיק באמת חייב אף בקטן הואיל שהמעשה א"א להתבטל עכ"ל הנתיבות. והנה עפ"י שיטת הריטב"א בהשולח את הבעירה ביד חרש וקטן דפטור דווקא בלא אמר לי' להזיק אבל באמר להזיק באמת חייב אף בקטן הואיל שהמעשה אי אפשר להתבטל ואף דמאתם גם אתם ממעיטינן קטן זה דווקא שאין המעשה של שליחות הקטן ועכו"ם קיים אבל היכא שהמעשה אי אפשר עור להתבטל רק אנו דנין לחייב את המשלח גם עי"ק ועכו"ם חייב יש לישב לפ"ז דברי תוס' רי"ד בקדושין הובא בקצה"ח בס' קפ"ב ז"ל יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל שליח ויאמר אדם לחבירו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי ולאו מילתא הוא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטור הוא ע"י שלוחו והוא לא יעשה כלום ודאי בגירושין וקדושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח שכותב בגט אנא פלוני פטרית פלונית וכן נמי האשה למי היא מקודשת כי אם לו וכן בתרומה הוא נותן התרומה מפירותיו וכן בפסח הוא אוכל ועל שמו ישחט ויזרק הדם אבל בסוכה הכ"נ יכול לומר לשלוחו עשה לי סוכה והוא יושב בה אבל אם ישב בה חבירו לא קיים הוא כלום וכן ציצית וכל המצות עכ"ל תוס' רי"ד וכתב עליו הקצה"ח וקש' לי דהא בשליחות לד"ע אי לאו דגלי קרא אשלד"ע הוה לי' כדין שליחות אע"ג דאין המשלח עושה כלום ולשמאי הזקן ס"ל דעושה שליח להרוג דשליח של אדם כמותו ואין המשלח עושה כלום עכ"ל הקצה"ח ולפי שיטת הריטב"א היכא דהמעשה אי אפשר להתבטל מחייב המשלח אפי' ע"י מי שאינו בר שליחות קטן ועכו"ם דלא דומי' דאתם גם אתם ולא ילפינן מאתם גם אתם רק שאין המעשה של קטן דלא דמי' לאתם קיים א"כ כמו כן סברתו של התוס' רי"ד דלעולם לא מהני שליחות היכא שהמשלח לא יעשה כלום הואיל דלאו דומי' דאתם הוא ודווקא בתרומה שהוא נותן התרומה משלו וכדומה בפסח שהוא אוכל דומה לגירושין אז אמרי' דהוה כאלו הוא עשה אבל באם לא קיים הוא כלל אז אמרי' דאין המעשה של השליח קיים וכ"ז לענין לבטל המעשה אבל בעושה שליח להרוג והרג דהמעשה אי אפשר להתבטל אף דלא הוה דומי' דאתם ואף שאין המשלח עושה כלום ולא הוה דומי' דאתם מ"מ מחייב המשלח לב"ש הזקן ויעוי"ש מה שכתב עוד לתרץ דברי הש"ך שם ויעוי' בשיטה מקובצת ב"מ שהקשה שם על הא דקאמרו איכא בנייהו כהן דאמר