ברכת אשר על התורה, בראשית ט:ט

רש"י ד"ה ואני הנני, מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפרו"ר וכו'. דומה שרש"י מתקשה בו"ו היתרה שב"ואני", ולכך הוא מפרש את הפס' כתגובת ה' לדאגה שהביע נח. ואף יתכן שמתקשה בתיבה "ואני" כולה שנראית מיותרת. (פ' נח תשמ"ח)

ואולי יסוד דברי רש"י שחשש נח מלעסוק בפו"ר הוא בדברי רש"י למעלה (ח, טז ד"ה אתה ואשתך וגו') שכשיצא מן התיבה הותר לו תשמיש המטה ועל כן נאמר "אתה ואשתך", אבל שם בפס' יח כתוב "נח ובניו ואשתו" ובהפרדת בניו בינו לבין אשתו רמוז חששו. (פ' נח תשנ"ב)

ובס' "זכרון" כותב: מיתור "הנני" קא דריש לה. (פ' נח תשנ"ב) וכן בגור אריה.

והסיפא של הדיבור קשה: "וכן [עשה] באחרונה, אמר לו, הנני מסכים וכו'. "אחרונה" כנראה בניגוד לראשונה, דהיינו ו, יז. (פ' נח תשנ"ג)

עכ"פ נראה שרש"י מבין פסוקנו כהמשך לדיאלוג - "ואני" - שראשיתו אינה מובאת בכתוב. (פ' נח תשנ"ח)