ברכת יהונתן מח

(סעיף י' סק"ד) ואפי' הלך בעצמו אסור היינו בנמלח כבר דאי בלא נמלח כלל הא המחבר נמי אמר הכי אלא בנמלח כבר, ואפ"ה צריך ששים נגד כל הלב מ"ט בשלמא א"א דאסור משום איסור דבוק נמצא כל הלב נ"נ וצ' ס' נגד כל הלב, אבל ז"א דהרב בת"ח כתבו הטעם משום דהדם נתייבש בתוכו וא"כ מ"מ צריך ס' נגד כל הלב רק נגד חלל הלב אנו צריכין, ונראה משום שבלב יש גומות ושם הדם נתייבש ולא יצא ע"י מליחה, רק קשה מהיכא בא הדם שבגומות מחלל, וא"כ ממ"נ אין צריך ס' נגד חלל שבה, ועוד מנ"ל להרמ"א האי סברא משם שכתב האי טעם משום ד' שבגומות, דט"ז כ' נמי משום חנ"נ והרב לא סבר כן בתו"ח שלו וע' בש"כ סק"ז

(סי' ע"ג סעיף א') ובדיעבד מותר אם נתבשלו לבדו בקדירה, ויש מי שאוסר כו' וע' באחרונים שרוצים להתיר הכבד נכבוש במים מעל"ע דהא דאמרינן מבושל בכבד היינו מטעם דלא בקיאין בין מבושל לשליקא אבל כבוש הרי הוא כמבושל בודאי ע"ש, ויש רוצים להחמיר בכבוש דדלמא אמת שיטת הרמב"ם שפסק אפי' מבושל אסור כסתם מתני', ויש שרוצים עוד להחמיר מטעם דאמרינן כבוש כמבושל היינו כשכבוש במעט אבל כשכבוש יותר י"ל שהוא כשלוק ובזה אין אנו בקיאין לכך אסורין לאכול שכבוש מותר לצלי בודאי דהא המחבר פסק לעיל בסי' ס"ט דמותר לצלי אע"ג דרמ"א מחמיר שם מ"מ כאן איכא עוד רוב פוסקים שמתירים בכבוש א"כ לכל הפחות סמכינן לצלי

(שם) ברמ"א ונוהגין לאסור אפילו נמלחו הכבוד קודם בישולו כו' והש"כ השיג עליו היינו בשבשלו לחוד אבל לא בשבשלו עם שאר בשר דאז מדינא אסור לא סמכינן אשיטת ר"ת

(סי' ע"ז) עיי' באחרונים שהביא מעשה בטחול שנצלה בלא ניקורי התיר ר' משולם דשיערוהו דהטחול הוא ס' נגד הניקור וכתבו האחרונים דאין לסמוך ע"ז בשאר טחולין דלא כל הטחולין שוין ע"ש, ובאמת י"ל הא כבר פסקי' לעיל דהני קרומי' הם חלב כחוש ואינו נכנס יותר מכד"ק א"כ ראוי לסמוך עליהם בסתם טחול וספק אם ס' הוא וי"ל מטעם דהתיר ר' משולם

(סי' ע"ז סעיף א') ברמ"א ויש שחולקין בכרס וראייתם מפ' אלו טריפות גבי המסס ובית הכוסות דקאמר התם איפכא רב מצא בה קורט דם ואמר אם אין שם מכה קורט דם מנין ע"ש, ואע"ג דלכאורה אין ראי' דהא גבי שאר בני מעיים נמי לפעמים יש בהם דם כדפסקינן הכא והוא דלא אסמיק, וי"ל דראייתם היא הואיל דתלה רב במכה ולאו ממקום אחר בא הדם א"א דאין מחזיקין דם בכרס ולמה תלוי במכה ויותר יש לתלות דבא ממק"א הואיל דאין מוחזק בדם ואע"ג דכרס מוחזק בדם

(סי' ע"ז בש"כ סק"ב) אם נמלח הפנימי ולא נמלח החיצון כתב דאסור עכ"ל, והדין עמו, דהא מוכח כרמ"א, דתוס' מקשה האיך צלאו הפסח עם הכבד הא כבד יש בו ריבוי דם ואוסרת הבשר, ותי' דנמלח הכבד קודם ע"ש, וק' לפי שיטת ר"ת דכבדא אחר שנמלחה אין בה עוד דם ע"ש א"כ האיך צלאו עם הפסח הא הפ' אינו נמלח והוי הפנימי נמלח ולאו החיצון ואוסר לד' הש"כ והפוס' אם מלחו בני מעיי' עם שאר בשר אוסר דאין מחזיקין דם בבני מעיים א"כ האיך צלאו עם הפסח אע"כ צ"ל כהרמ"א

עוד כ' בשם המרדכי דאם א' טפל והשני נמלח ולא שהה עדיין שיעור מליחה דאוסר דקודם צלייתן בולע ממנו דם בעין ע"ש ולא מוכח מהמרדכי מידי