ברכת יהונתן מז

דמ"ט אמרי' מין בשא"מ בדבר יבש בס' משום דכי נתבשל חוזר וניעור, אבל כאן בנתבשל ולאחר בישול נתערבה דאי בשנתערבה בחתיכות חיות הא ניכר בין החיות עכצ"ל דנתערבה בחתיכות מבושלות, ופוסק רמ"א שפיר דבטלה ברוב דהכא ליכא למיחש שמא יבשלו דהא כבר נתבשלה

(סעיף י"ח) בשר שנמלח בכ"ש מנוקב כו', והא דאסור כאן לאכול אפילו צלי, ולעיל פסק המחבר כבוש מותר לאכלו י"ל דלעיל גבי כבוש צונן הואיל דיני פוסקי' דשיעור כבוש ג' ימים, ויש פוסקים דאין כבוש אלא בתוך החום, לכך סמכינן אפוסקים דמתירין בצלי, אבל לכו"ע כאן הוי כבוש לכך אפי' בצלי אסור

(סי' ע' סעיף י"ב) ברמ"א וכן אם לא הניח אצלה העופות אלא לאחר ששהה העופות שיעור מליחה אזי הדגים מותרין כו' והיינו דמותרין הדגים שאין צריכין ס' אבל מ"מ קליפה בעי דאנן פסקינן לעיל לאחר שיעור מליחה אסור, ובזה נדחקו האחרונים, ע"ש

(סעיף ו') ואפי' נמלח כו', יש להתיר, עי' בש"כ סקל"ה ואם לא נתבשל בתוכו יום שלם, אבל פחות מכאן אין להקפיד ומותר, ומקשה ממ"נ אי איירי שנמלח בכ"מ ק' אמאי יהא אסור אם נכבש בתוכו יום שלם ואי איירי בכשא"מ הא אמרי' לעיל אם שהה כדי שיתנו על האור וירתיח נמי אסור, ונראה דאיירי שמלח הרבה בשר בגיגית ע"ג עצים ולאח"כ מצא חתיכה חצי' מונחת בתוך ציר ואינו נוגעת בשולי הגיגית (ואותו מה שחוץ לציר מותר) ול"ד. לכלי שא"מ כיון דמונחת ע"ג עצים ואינו נוגעת בשולי הגיגית ואותו מה שחוץ לציר מותר והשאר אסור דהיינו שאח"כ כמה שהדחה ומליחה ע' בש"כ ס"ק כ"ז כ' קשה מנ"ל להרמ"א דין זה דמהני אח"כ הדחה ומליחה דאמרי' איידי דפליט דם דידי', אפי' הוא מועט דהיינו שנמלח הבשר כבר רק שלא שהה עדיין שיעור מליחה יפלוט ג"כ דם אחרינא, אפי' הוא מרובה דהיינו שנפל לציר מרובה, וי"ל הא דאמרינן בפ' כל הבשר אר"נ דגים ועופות שמלחן כו', לעולם בכ"מ ודגים משום דרפו קרמייהו קדמי ופלטי, והדר בלעי מינייהו, ומוכח שם דאפי' הוא מועט נמי שרי דאמרינן איידי דיפלוט כו' דאלת"ה ק' אמאי א' הג' דגים רפו קרמייהו ופלטי כבר דמי' קודם שפלטו עופות ה"ל בקיצור לשנות דם דגי' מועט הוא ודם עופות מרובה, וצ"ל דאמרי' בי' איידי דיפלוט דם דידי' יפלוט נמי דם דאחרינא אפי' הוא מועט ומוכרחת הגמ' לשנות כנ"ל, רק ע"ז ק' דלמא אפי' אם לא שהה שיעור מליחה נמי אוסרין כיון שהי' מועט דם ואי קשי' למה מוכרחת הגמ' לומר דדגי' רפו קרמייהו דגמ' ס' הטעם משום איידי דטריד לפלוט דם או ציר לא בלוע דם וא"כ מוכרחת הגמ' לשנות משום דרפו קרמייהו כו' וא"כ כבר פולטת את דמן כו', וצ"ע, ודו"ק

(סי' ע"ב ס"ז) אבל אם בשלו בלא קריעה אסור עד שיהא ס' נגד הלב כו', לכאורה ק' ה"ד אילימא דאיירי דנמלח כבר הלב ק' אמאי יצרך ס' נגד הלב הא כבר נמלח ויצא דמו ול"צ ס' אלא נגד חלל שבו, ואי איירי שלא נמלח כלל א"כ מאי למימרא ופשיטא צריך ס' נגד כל הלב מהיכי תיתי יהי' גרוע משאר בשר דלא נמלח, ונראה דאיירי שלא נמלח כלל, אי קשי' מאי למימרא י"ל דה"א דוקא אצל שאר בשר צריך ס' נגד כל הבשר אבל הכא דיש בו חשש בחלל לא וכולהו מלא דם וה"א דלא צריך ס' נגד כל הלב מלא אלא פחות מעט לכך צריך המחבר למימר דצריך ס' נגד כל הלב, וק"ל: