ברכת יהונתן מד

לאכול הכותח כך, ואמאי לא יהא כאלו אכלו בב"א אע"כ צ"ל דאף שהוא דרכו לאכול כך ביותר מכדי אכ"פ אין מצטרפין לשיעור וא"כ אין לברך ברכה אחרונה

(מג"א סק"ד) לקח הגרעינין ואפי' אכל הגרעינין לא מיקרי ברי' (שהוא) [וכו' ונ"ל להרר"י שר"י] לא זית אכל אלא ברי' אחרת [שגדולה כזית וכו'], ודבריו קשים להולמם דאי זית לאו דוקא מנ"ל להירושלמי למידק מיני' דעל ברי' צריך לברך דלמא הי' אוכל דבר שלא הי' שם גרעינין כלל דהא זית (נקיט) רק לדוגמא נקט ועכצ"ל דזית דוקא נקיט, א"כ קשה מאי משני בירושלמי על זית מלוח דהוי ברי' דהא זית לאו ברי' משום דהגרעינין שלו אינן ראוין לאכילה אבל המעיין בדברי הרר"י ז"ל יראה דלא אמר חילוק זה רק לדידן דודאי הירושלמי לא מחלק כלל בין זית לשאר פירות, ומה דמחלק הרר"י ז"ל היינו אליבא דהש"ס דידן דס"ל אף ברי' צריך להיות כזית ופליג אירושלמי ושלא להיות פלוגתא רחוקה כ"כ, וי"ל הא דפליג הש"ס דילן אירושלמי היינו דוקא (כזית) [בזית] משום דהגרעינין שלו אינן ראוין לאכילה אבל שאר פירות דגרעינין שלהן ראוין לאכילה מודה הש"ס דילן דמיקרי ברי'

(שם סק"ו) הטועם משמע דאם אוכל קצת ממנו וכו', וברוקח (סי' ר"ט) [כתב אמרי' באגדת שמואל וכו' משמע אפי' כוונתו (ראוי) לאכילה וכו'], ונראה דלק"מ דשני טעמים ס"ל שיברך על משהו חדא משום דמקרי אכילה אפי' אם לא נתכוין להנאה ואית לי' הנאה מיני' בעי ברוכי והנה המדרש לא נחית להוכיח היכא דלא מתכוין להנאה דלא יברך דזה מלתא דפשיטא הוא כיון שלא טעם רק לידע אם יתירה או חסרה מלח א"צ לברך כלל, רק המדרש רוצה להוכיח דלמא איכא שם אכילה וצריך לברך לכך הביא המדרש מדקאמר ויפדו העם את יונתן, היינו משום דלא הי' רק טעימה אף דיונתן הי' מתכוין להנאה וס"ל מ"מ גבי תענית מותר משום דאכילה קבל עליו הנאה, לא קבל עליו אבל זה מוכח דטעימה ל"מ אכילה א"כ אי טועם לידע אי חסרה או יתרה מלח ותבלין א"צ לברך דל"מ כלל אכילה והלק"מ. סליק הכתבים מכאן ואילך השגתי מידידי הרה"ג בנש"ק מוהר"ר צבי מאיר שליט"א אבדק"ק רדאמסק שהיו מונחים בס' כרתי ופלתי שאצל אביו הה"ק הר"ש בעל תפארת שלמה. חדושי יורה דעה ה' מליחה ובשר בחלב, מהר"י

נר"ו

(סימן ס"ט סעיף א') ואם אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים צריך לחזור ולהדיחו, מקשים, הא קיי"ל דלא אמרי' דוחקא בסכינא אלא בדבר חריף כמו צנון או סכין בבית השחיטה שהוא קצת רותח אבל כאן צונן גמור הוא, וצ"ל הואיל דהדם הוא רק כנוס בבשר שפיר מופלט בדוחקא בסכינא, ואפי' בצונן, או י"ל דלא אמרינין אגב דוחקא מיבלע הסכין אלא בדבר רותח אבל למיפלט שפיר פולט אגב דוחקא אפי' בדברי צונן וק"ל

(שם) בהגה"ה וה"ה אם הי' ששים