ברכת יהונתן מג

אחרת וז"ש וי"א כדעת התוס' ולא כר"י

(שם סק"ד) ור"י הלוי סי' מ"ז הוכיח דכו"ע מודים וכו' ונ"ל להוכיח דהתוס' חולקים בזה דכתבו על הך דאמרי' פשיטא נקיט כסא דחמרא וקסבר שכרא וכו' אלא היכא [וכו'] מאי וכתבו התוס' ורש"י פתח אדעתא היינו שהי' בדעתו להוציא בשפתיו ולא הוציא כלום מיהו אם הי' יודע בבירור שטעה בדבורו שאמר בורא פה"ע תחת בפה"ג וכו' ע"ש ואי אמרת דכו"ע מודים דאם אמר תחת שהכל בורא פה"ג (וצ"ע) [יצא] למה נקטו התוס' בלשונם בפה"ע ובפה"ג (וליכא למימר דנקטו) [ולמה לא נקטו] בפה"ג ושהכל דמיירי בה הש"ס, ועוד קשה אי אמרת דתוס' ס"ל היכא דטעה בלשונו יצא מאי קא משני הש"ס מפתח במעריב ערבים וכו' והא התם ל"ל שטעה בלשון בין יום ללילה רק דטעה בדבורו ולכך יצא, אע"כ צ"ל דתוס' (ס"ל) חולקים ארי"ף וס"ל אם אמר בפה"ג ותוכ"ד [אמר] שהכל לא יצא משום דס"ל להתוס' שצריך שיהא נוסח הברכה ראוי לה תוכ"ד של שם ומלכות וזה הכלל תוכ"ד הוא כדי שאילת שלום וא"כ אם אמר בפה"ג לא יצא דהוי אחר כ"ד של שם ומלכות דהוי הפסק ד' תיבות ולזה נקטו התוס' בלשונם בפה"ע ובפה"ג דלא הוי רק תיבה א', וכן גבי מקדש ישראל והזמנים אמר מקדש השבת דל"ה רק תיבה אחת בין שם ומלכות לברכה הראוי' לה, ולפ"ז מייתי הש"ס שפיר מהא דפתח במעריב ערבים דהתם נמי אמר אשר בדברו מעריב ערבים יוצא אור דהוי הפסק ד' תיבות דאם הי' מוציא בשפתיו כך לא הי' יוצא, וע"כ דפתח אדעתי' אינו כאלו הוציא בשפתיו דאי הוה כאלו הוציא גם בפתח מעריב ערבים לא הי' יוצא אם הי' מוציא בשפתיו, אלא ודאי פתח אדעתא להוציא בשפתיו לאו כלום הוא וזה ברור בתוס' והא דלא כתב המחבר ויש אומרים דסמך על מש"כ לעיל בסעי' שלפניו שכ' וי"א וכו' ע' סי' נ"ט

(שם סק"ה) אבל בד"מ משמע [דלא בעי תרתי] דאם הי' דעתו לשתות גם שאר יין וכו', ולי נראה דתרתי בעי דהמג"א לשיטתו אזיל דפסק לעיל סי' קס"ז שאם טפם המברך אין המסובין רשאין להפסיק, א"כ ס"ל דלא שייך טעימתן אהדדי למנין שיכול להפסיק כמש"ל שם, אבל לשיטת הרמ"א והל"ח שהבאתי לעיל דאם טעם המברך רשאין המסובין להפסיק כיון שטעם חד מיניי' שוב ליכא הפסק בין ברכה לאכילה א"כ גם כאן אם לא טעם כיון שטעמו המסובין שוב ליכא הפסק אפי' שתה כוס שיש בו מים (ששתה) וגם צריך להיות דעתו לשתות אח"כ יין דאל"כ גם המסובין אין יוצאין בברכתו משום שברכת הנהנין א"י להוציא אחרים אם לא טעם גם הוא, ולכך צ"ל גם דעתו לשתות אח"כ יין: סימן

ר"י

(ש"ע סעיף א') והשותה פחות מרביעית וכו' ולאחריו וכו', וה"ה אם שתה רביעית רק שהפסיק בכדי אכ"פ לא יברך אחריו ולפ"ז טהע או קאפ"י לא יברך לאחריו כלל כיון שא"י לשתות בב"א מחמת חמימות ומפסיק בינתים ואינו שותה רביעית שלא ישהה בינתים כדי אכ"פ לכך א"צ לברך לאחריו ע' פר"ח לאו"ח, ויש שרוצים לומר כיון שדרכם לשתות כך בהפסק אפי' שהה יותר מכא"פ לא הוי הפסק, וטעות הוא בידם דאמרי' בפסחים (דף מ"א ע"א) הנח לכותח הבבלי דלית בי' כדאכ"פ וכו' ואי מישטר קא שטיר לי' בין כדי אכ"פ ואי אמרת היכא דדרכו לאכול בהפסק בכדי אכ"פ ל"ה הפסק קשה הלא דרכו