ברכת יהונתן מב

סימן

ר"ח

(מג"א סק"י) עד שנתמעך, וצ"ע על הרמ"א למה חלק עליו וכו' ולק"מ דהרר"י לשיטתו אזיל דס"ל דאין לחלק בין אורז לדוחן דגם על הדוחן מברך במ"מ וקשה לי' הא דנקט בש"ס (דף ל"ד) הכוסס את האורז מברך במ"מ ולמה לא נקיט דוחן לכך הוכרח לחלק דדוחן אינו מברך עליו עד שנתמעך משא"כ אורז מברך במ"מ ולא על דוחן וא"כ דוקא נקיט דברייתא אורז דעל דוחן אינו מברך במ"מ [עד שנתמעך] ולעולם י"ל דגם [לדידן] אורז צריך להיות נתמעך וטעמא דמסתבר הוא, דהא מברכין על מדיקות במ"מ משום דדמי לחטין דלא ליתי לאחלופי בחטין, ועל מה שמברכין גבי חטים גם גבי אורז מברכין אבל אם לא נתמעכו גבי חטין דאין מברכין במ"מ גם על האורז א"מ במ"מ

(ש"ע סעיף ט') עירב קמח וכו' עם קמח וכו' מקור חילוקי דינים המה מהא דתנן העכושה עיסה מן החטים וכו' ומפרש בירושלמי הטעם משום דטעם האורז (גורר את) [נגרר אחר] הטעם חטים ולכך יוצא יד"ח בפסח ואפי' ליכא כזית בכדי אכילת פרס לפ"ז גבי חלה וגבי פסח סתים הש"ע דחייב בחלה ויוציא יד"ח בפסח, ולא חילק בין [יש] כא"פ [לאין כא"פ] והפוסקים רוצים להוכיח מהא דטתכ"ע דאו' ורח"כ מפרש טעכ"ע דאו' היינו אם נתערב כדי א"פ א"כ יש חיוב חטאת בתערובות זב"ז אמרינן טעכ"ע דאוריתא אבל אם נתערב ביותר מכדי אכ"פ א"כ אף אמרינן טעכ"ע (היינו) [הוי] כאלו לא נתערב כלל (מ"מ) [משום] שאינו יכול לאכול כזית בכא"פ ולא שייך למימר טעכ"ע דאוריתא להלקות על כזית מן התערובות אבל לזה מהני טעכ"ע אפי' אם נתערב ביותר מכדי אכ"פ להיות אסור משום ח"ט [ר"ת חלה טמאה] (זהו) [ולא הוי] כאלו לא נתערב כלל ולשיטה זו בנה המחבר יסוד סעיף זה עירב קמח וכו' אבל אם אין בזה השיעור מה' מינים (אינה) [אינו] מברך בהמ"ז לסוף, אבל בתחלה מברך המוציא כיון דטעכ"ע דאוריתא אף [ביותר] מכדי א"פ (להסות) לענין חלה טמאה ואסור גם ד"ת (מבה"מ) [ומברך המוציא] אבל ברהמ"ז אינו יכול לברך כיון דהוא מעורב יותר מכדי אכ"פ אינו יכול להצטרף כזית מן הדגן לחייב עליו בהמ"ז לכך כתב לברך אחריו על המחי', ואם בישלו (הקדרה) [בקדרה] מברך בתחלה במ"מ כנ"ל (ח"ט ל"ב) [חלה טמאה לא בטיל ואחריו בנ"ר משום שא"י להצטרף כזית יחד, רק ע"ז קשה למה יברך לאחריו על המחי' [באין כדי אכ"פ בפת] ממ"נ אי נתבטל גם על המחי' אין לו לברך ואי לא נתבטל יברך בהמ"ז וא"ל משום דיש בו מה' מינים להכי צריך לברך לפניו (במ"מ) [ברכת המוציא] ולאחריו על המחי' א"כ אף [בבישלו בקדרה] שאינו יכול לאכול (מכדי א"פ) [ממנו כדאכ"פ] מ"מ יש לו חשיבות ה' מינים לברך אחריו על המחי' וכמו כן הקשה המג"א סוסע"י זה, ונ"ל דודאי אם נתערב ביותר מכא"פ אין לו חשיבות דה' מינים לברך על המחי' (וגם) [אם] בישלו דאז ע"י בישול נתבלבלו ונתערב הטעם (חד) [יחד] וא"כ נתבטל הטעם של ה' מינים ולית לי' חשיבות כלל דה' מינים משא"כ גבי פת דע"י לישה (ואפילו) [ואפיה] לא נתערבו כ"כ להיות נתבטל בתערובות דה' מינים וצריך לברך אחריו על המחי': סימן

ר"ט

(מג"א סק"ח) כתב בלשון וי"א וכו' וי"ל שכתב לאפוקי מר"י (דף מ"ב) בד"ה לאו לאתויי נהמא וכו' ור"י הוא לחומרא דצריך לברך פעם