ברכת יהונתן מא

ברצון (יז) משא"כ אם ליכא באכילתו שום מצוה ליכא שום רצון כלל וא"צ לברך עליו כלל. סימן

ר"ה

(מג"א סק"ה) וי"ל דשאני התם דהאגוז עיקר [וכו'] וי"ל א"כ מאי קאמר [הר"ב] אין השבח מצד עצמו אלא מצד הבשר, הלא אפי' אין השבח מצד עצמו מברכין עליו (בפ"ע) [בפה"ע] וכאן הטעם דמברך שהכל משום דהבשר עיקר, ונראה דלק"מ [קו' המג"א] דבשלמא גבי אגוז אי (בישול) [בישל] ד"א בדבש אינו כ"כ (ואם) [טוב] כמו האגוז בדבש, משא"כ תומי וכרתי אי הי' [מבשל] ד"א עם (הפת) הבשר הי' יותר טוב מתומי וכרתי א"כ הוי שבח מחמת ד"א ומברך שהכל

(ש"ע ס"ג) אם סחטן אינו מברך אלא שהכל, י"ל לשיטת הרשב"א שהביא המחבר (סי' ר"ב [ס"י]) לברך על שריית צמוקים שהכל משום שאינו עומד לכך נגבי מיא דשלקא דעומד לכך אף בלי בישול מברך בפה"א [כמבואר בב"י וטו"ז ע"ש], א"כ קשה למה סתים [ב"י כאן] לברך על סחיטת ירקות שהכל [הא לשיטת הרשב"א כיון דעומד לכך הוי מימיהן כמותן כמבואר שם], וי"ל (לעיל בשלמא) [בשלמא לעיל] יש נ"מ לענין ברכה [אחרונה ג"כ] והיינו לשיטת הרשב"א בנ"ר ולשיטת הרא"ש ברכה א' מעין ג' משא"כ [הכא] ברכה ראשונה שהכל יוצא בה גם להרשב"א וברכה אחרונה לכו"ע הוא, בנ"ר [דהא ירקות היא]

ועוי"ל (ודתוס') [דהתוס'] כתבו על הא דמיא דשלקא ככולהו שלקא (ושבח) [ושכר] שלא כיון דעיקרו לשתי' מברך שהכל פי' בשלמא מיא דשלקי מיירי ברוצים לאכול שלקות לכך גם מים דשלקא שם אוכל עליו מברך בפה"א, אבל שכר כיון דעיקרו לשתי' לא, וא"כ ה"ה (כיון) [כאן] נמי [כיון] דסחטן והוציא (ממנו) [מהן] משקה ודאי [לכו"ע] מברך שהכל כיון דעיקרו לשתי': סימן

ר"ו

(מג"א סק"ז) הנה ראיתי שכל גדולי האחרונים וכו', ונראה ולא דמי (יח) בשלמא גבי שחיטה דהוא בהמ"צ וגבי בהמ"צ א"צ שיהא (המעלה) [המעשה] כ"כ שייך לברכה לכך אם (הובא) [הי'] לפניו עוד (מן) [ממין] הראשון [אין] צריך לברך אבל גבי בה"נ אי לא לא אוכל או נהנה א"י לברך להוציא אחרים דברה"נ בא לו על הנאתו וכשלא נהנה א"י לברך א"כ אפי' הי' לפניו מאותו מין צריך לברך, דזה נחשב הנאה אחרת ואין הברכה פוטרת רק אותה הנאה שהי' לפניו בשעה שבירך לכך סתם הש"ע כאן וטוב ליזהר [להיות דעתו וכו'] ואפי' הי' לפניו מאותו מין צריך לחזור ולברך [בסתם]. הגהות וחדושים (יז) לפי דברי קדשו של רבינו בישוב קו' מג"א מסי' תע"ה יתישב נמי בפשיטות גם קושיתו הראשונה שלפני זה מחולה שאכל ביוה"כ וכו' דהתם נמי מצוה קא עביד באכילתו כמבואר בהגמיי' שמביא המג"א גופי' בסמוך בס"ק שאח"ז, וכאוכל דבר איסור מפני סכנה שבסעי' ט', א"כ לא מיחשב אונס כלל דכך יפה לו ומתהני בכך, שמקיים נפשו כמצות בוראו ית', וכשבאנו לדרך זה מצינו ישוב לקושיא ראשונה הנ"ל גם לולא דברי קדשו של רבינו בישוב הקושיא מסי' תע"ה הנ"ל, וקצרתי. (יח) דברי רבינו סובבים ליישב קו' המג"א דלהלן על הרב"י שסותר עצמו כאן ממש"פ ביו"ד ה' שחיטה לענין סתם דהתם פסק דבהי' לפניו עדיין מן הראשונות א"צ לברך וכאן פסק דבעי דוקא דעתו עליהם מתחלה כמש"כ מור"ם בהגה"ה וטוב ליזהר וכו' דבלא"ה אין הבנה לתירוץ רבינו שבפנים, ועל זה הדרך הגהתי בפנים, כנלהמ"ע.