ברכת יהונתן לט

[כיון שבשעה שאכל] השמן זית עדיין לא בירך על הפת אבל טפילה ודאי מיקרי לגבי פת אף ששותה שמן זית קודם וא"כ המחבר אתא לאשמעינין אפי' שותה שמן זית מעיקרא ואח"כ אוכל הפת מיקרי טפילה [ונפטר מחמת ברכת הפת]

(שם סקי"א) שהכל צ"ע וכו', ולק"מ דכל טעמא דמברכין [על] מיא דסילקא בפה"א הוא משום דע"י בישול עיקר הטעם של השלקות יוצא לתוך המים וכ"ז [דוקא] שהוא בלא תערובת דבר אחר, אבל כמשתערב לתוך המים טעם אחר נתבטל הטעם של השלקות והוי כמו מים דעלמא, ומברך שהכל [והכא השמן מתעכב ג"כ בתוך המים]

[בהג"ה ס"ב) וי"א (מברך) [לברך] עלי' שהכל וכו', וזהו דעת הת"ה וראיתו מהא דאמרי' בש"ס טרימא מאי וכו' ופי' רש"י דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק לגמרי ולפ"ז דוקא כשאינו מרוסק לגמרי הוא דאיכא שם פירי עלי', משא"כ פאוואדל"י שהוא מרוסק לגמרי ליכא שם פירי עליו ולכך מברכין עליו שהכל, וא"ל מ"ש ממיא סילקא דמברכין עליו בפה"א, די"ל בשלמא התם דעיקר הפירי היינו השלקות עדיין (של בתערובות) [בתערובות של מים] עומד א"כ גם הטעם היוצא מהן ע"י הבישול לתוך המים יש לו תערובות כפירי עצמו ומברכין עליו בפה"א משא"כ גבי פוודל"י דנתערבו לגמרי עד דלא ניכר שם פירי מברך שהכל, והמג"א ס"ל דגם הת"ה מודה בתמרים שמיעכן וכו' משום דלא נתבשלו רק שמיעכן וא"כ אין שם פירי עליו משא"כ פאוודל"י שנתבשלו ונתבטל שם פירי ממנו, וטרימא דמייתי הש"ס היינו תמרים שמיעכן ביד ול' נתבשלו לכך מברך בפה"ע, אבל המעיין בת"ה יראה דלא מחלק בין נתבשל או לא דהא ראיתו מפירש"י דפירש דבר הכתוש קצת וכו' ואי ס"ל לת"ה אפי' נתערב לגמרי רק דלא נתבשל מברך בפה"ע, א"כ מאי מייתי ראי' מפירש"י דנתמעך קצת הא אפי' דנתערב לגמרי נמי מברך בפה"ע, דהא מיירי בלא נתבשל, אע"כ צ"ל דטרימא דש"ס מיירי אף בנתבשל, והכי מיירי גם הרמב"ם והטור והמחבר תמרים שמיעכן וכו' אפי' ע"י בישול מברך עליו בפה"ע, ות"ה חולק עליהם דס"ל דוקא בכתוש קצת, אבל בכתוש לגמרי כמו פאוודל"י מברך שהכל

(מג"א סקכ"ז) ואם (משוך) [משך] וכו' ואע"ג דגבי יין בעינן המשכה לענין יי"נ וכו' [מ"מ ביין צמוקים וכו' וכ"ש לענין ברכה וכו'] ולק"מ בשלמא לענין יי"נ כיון דיכול למשוך המים ממנו א"כ אמרי' משום חיבת יי"נ יכול לנסך אף אם לא משך משא"כ גבי ברכה אם לא משן ליכא שם (רק) [יין] עליו לברך (בפה"ע) [בפה"ג], אבל קשה הא דכתב מי (משרות) [שריית] הצמוקים יש להסתפק אי מברך עליו (בפה"ג או) בנ"ר כהרשב"א, או ברכה מעין ג' כהרא"ש, הא צמוקים המה ענבים יבשים, ובזיתים וענבים כ"ע מודים היוצא מהם כמותם, וצ"ל דוקא זיתים וענבים בעודם לחים אבל יבשים היוצא מהם זיעה בעלמא היא

(שם סקל"א) וכן אותם, צ"ל והן אותם וכו', ונראה דשפיר יש לגרוס, וכן, וכו' דמרישא הוה אמינא (דוקא) אגוז רק היינו [דוקא] הגהות וחדושים מז' מינים והי' מוכרח משום הא לפרושי שכר תאנים דוקא דהוי נמי מז' המינים ולא צריכים לדברי המג"א משום דאינו מפסיד טעם יין, וע' בטו"ז סק"א, והבן היטב.