ברכת יהונתן לח

הטעם כעיקר וא"כ אפי' רוב מן (השבח) [השכר] כיון שיש לו טעם יין למה יהא בטל ברוב רק ע"ז יש לומר דודאי בשא"ד בטלים ברוב והא דיוצא מן החטים ומן האורז (מן החטים) אם יש בה טעם דגן היינו משמע דחטים הם מז' מינים, ומין ז' מינים לא צריך (טז) כמו שמצינו רב ושמואל דאית להו כל שיש בו מה' מינים מברכין עליו במ"מ אבל שא"ד דלית לי' חשיבות דז' מינים י"ל דבטלים, ולפ"ז י"ל דלהש"ך קשה המתני' דהעושה עיסה מן החטין וכו' וצ"ל דטעמא דל"ב משום חשובות דז' מינים דא"כ קשה יין נמי אית לי' חשיבות דז' מינים ואמאי יתבטל לכך כ' דמיירי בשכר תאנים, וא"כ כשנתערב יין בשכר תאנים אין ליין חשיבות דז' מינים משום דגם השכר שנתערב בו היין הוא מין ז', רק ע"ז קשה דבגמ' משמע, דטעמא לאו משום חשיבות דז' מינים הוא, דהתם יליף מיני' דטעכע"ק דאוריתא בכל איסורין שבתורה א"כ ע"כ אין הטעם משום חשיבות דז' מינים רק לגופא דדינא [קשה] דהנה דין זה מקורו משו"ת (הרשב"א) [הרשב"ץ] (דשם) [ושם] לא משמע כלל דהיכא דנתערב יין בשכר יהא בטל ברוב, דהוא כ' הטעם משום דמברכין על העיקר ופוטר הטפילה, ומיירי דהיכא דלפעמים מהני יין בשכר להפיג מתיקות השכר וכן להיפוך מהני שכר ביין לשבח חוזר היין, וא"כ אז הוי השכר או היין עיקר ופוטר את הטפילה שנותנין לתוכו אבל אם נתערב לו יין בשכר בלי דעת דל"ש למימר מברכין על העיקר, י"ל דמברכין על היין דטעכ"ע דאוריתא

(שם סק"ז) צ"ע דהרשב"א לשיטתו וכו' וצ"ל דכשהם מרים לאו פירי נינהו דלא נטעי אינשי (ומקשה) [וקשה] דכל ראית הרא"ם הוא מדמקרי גרעיני פירי לערלה דכ' את (הפירי) [פריו] לרבות את הטפל וכו' וגם לענין ברכה מיקרי פירי וגבי ערלה בין הרים ובין מתוקים מיקרי פירי, ולדבריו דמרים לאו פירי משום דלא נטעי אינשי וכו' גם לערלה לא יהי' פירי, ונראה דודאי גם הרא"ש את [פריו] גזה"כ דחייבין בערלה במרים אף דלא מיקרי פירי לענין ברכה וא"ל א"כ מנ"ל להרא"ש (דמתני) [דמתוקין] פירי הוא לענין ברכה דילמא גם מתוקין לא מיקרי פירי לענין ברכה והא דחייבין בערלה דגזה"כ וכו' כמ"ש הרשב"א וכו', י"ל דהוכחת הרא"ש היא מדתני סתמא גרעיני פירי חייבין בערלה חייבין בין מרים ובין מתוקין וא"כ קשה מנ"ל דמרים חייבין דילמא [את] פריו מרבה מתוקין דנטעי אינשי וכו' לכך מיקרי פירי לערלה משא"כ מרים דלא נטעי כי' גם לענין ערלה לא מיקרי פירי, אע"כ צ"ל דמתוקים מיקרי פירי גמור גם לענין ברכה א"כ לא צריך קרא לרבויי דהוי פירי גמור וע"כ למרים אתא קרא, ולפ"ז מוכח שפיר דמתוקין מברכין עליו בורא פרי העץ וק"ל

(שם סק"ח) כתב הב"ח וכו', ונ"ל דאמרי' בגמ' שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ ופריך ה"ד אי דאכיל לי' ע"י הפת הו"ל הפת עיקר [וכו'] ולמה לי' למימר מכח עיקר פוטר וכו' (ונ"ל) [תיפוק לי'] דפת פוטר כל מיני משקין, וצ"ל דמיירי ששתה שמן זית קודם שאכל הפת (וא"כ) [דאז] אין השמן זית (בירך) [פטור] בפ"ע [אלא] מפני שאוכל עליו הפת, (וא"כ כשלא אכל) הגהות וחדושים (טז) פי' דברי קדשו של רבינו דכמו דמצינו לענין ה' מינים דיש להם מעלה שאם יש מהם בתערובות שא"ד מברכין במ"מ, דשא"ד רובא ה"ה בכל ז' מינים אם יש מהן במשקין אחרים לא אזלי' בתר רובא ולהכי גבי יין עם שכר הוה קשה לי' להש"ך תו דלא ניזל בתר רובא מהאי טעמא דהוי יין