ברכת יהונתן לז

תוס' הא כזית הוא דרבנן ותירצו דישראל ערבין זל"ז והא דצריך כזית הוא שיוכל לומר שאכלנו משלו, אבל המרדכי כתב טעמא שאם לא שתה אינו יכול להוציא מי שאכל ושתה משום דלא אתי דרבנן ומפיק דאוריתא, דמד"ת צריך שישתה ג"כ דושבעת זו שתי', א"כ צ"ל דס"ל דהאי דרשה ואכלת זו אכילה היינו כזית ואכילה כל דהו סגי ושבעת זו שתי' הוא דרשה גמורה ואם כן צ"ל דכזית נמי ד"ת הוא (ולשיטתם) צ"ל [טעמא] דבהמ"ז א"י להוציא אם לא שתה אף שיוכל לומר שאכלנו משלו (דל"ל בהמ"ז) [דלאו] טעמא [משום] דישראל ערבין (זב"ז) [זל"ז אלא] משום דאיתא בירושלמי ואכלת ושבעת (זו שתי') [וברכת] מי ששבע הוא יברך (יד) (ולשיטת תוס') [ולשיטתו] צריך ג"כ לשתות, ולק"מ קו' תוס', ולפ"ז הרמ"א שכ' וי"א היינו דחייש לשיטת המרדכי הנ"ל דס"ל ושבעת זו שתי' מד"ת וא"כ כזית נמי מד"ת ולק"מ קו' תוס' ותירוצם ג"כ לא שייך ושפיר כתב וטוב ליזהר [וכו']: סימן

קצ"ט

(מג"א סק"ז) ומחזיקין לי' כגדול וכו' ע"ש שהאריך דעל מה סומכין אחזקה ונראה [דכיון] דמד"ת אין חייב בבהמ"ז אלא אם אכל כדי שביעה מפת, וכיון שאנו אוכלין גם שאר דברים בתוך הסעודה ואין השביעה מן הפת והוי דרבנן ולכך סומכין אחזקה: סימן

ר'

(מג"א סק"ב) וב"ח פסק וכו' וכ"מ מפירש"י [וכו'] ואין זה מוכרח בשלמא גבי פירח זימון והיינו לפירש"י שהיו אוכלין ד' בכל חבורה] ופירח חד מיניי', דשם י"ל דס"ל לרש"י כיון דעדיין נשארו שם ג' דגם בהפרדו מהם נשאר חיוב זימון לכך כ' רש"י דיכול לצאת קודם שגמרו (השני') הנשארים סעודתן [אבל לעולם] דחיוב זימון בא תיכף משעה שחייב לאכול (טו) וק"ל: סימן ר"ב הלכות ברכת הפירות סימן

ר"ב

(מג"א סק"ג) בשכר תאנים [ש"כ] ולכאורה י"ל דהש"ך בהגהתו רוצה לתרץ קו' עצומה מה שיש להקשות ע"ז דאיתא במתני' העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא יד"ח בפסח וצ"ל הגהות וחדושים (יד) עיין בדרושים לרבינו ז"ל שבסוף ס' "חדושים ודרושים" שסדרתי מכת"ק שלו החדשים דרוש א', מענין זה. (טו) ויש ליישב ד' הב"ח והמג"א מהשגת רבינו ז"ל דס"ל דכיון דעיקר טעמא דאינו רשאי לצאת לאו משום הני ב' דנשארים שיברכו בלא זימון אלא משום דמיפוק נפשי' מזימון דכבר אתחייב בי' כדדייק לישנא דש"ע שהרי כבר נתחייב הוא בזימון ואיך יברך בלא זימון עכ"ל, א"כ אין סברה לחלק בין אם נשאר חיוב זימון בהני דנשארים אם לאו, ושפיר קא דייק מל' רש"י שם דאין החיוב חל אלא אתר סעודה, אך תמי' לי דמייתי מהא ושבקי לאתויי מד' רש"י בסמוך בדיבור שלפניו בד"ה ג' שבאו וכו' שכ' וז"ל, ואפי' לא אכלו אלא הג' וכו' שכבר גמרו סעודתן עם הראשונה ע"כ, ולמה לי' למינקט לישנא שכבר גמרו סעודתן וכו' ולא קאמר שכבר אכלו וכו', אלא נקט הכי משום דחיוב לא חל מעיקרא עד דגמרו סעודתן ואשמעי' ר"ה דאע"ג דכל חד מיניי' שייך לחבורה שלו שחל עלי התם חיוב זימון השתא ביניי' מחדש אינם רשאים לחלק.