ברכת יהונתן לו

מנאץ ע' בט"ז ובמג"א, ונראה דלק"מ דאמרינן בהגוזל (דף צ"ד) שינוי אינו קונה מדקתני אין זה מברך אלא מנאץ וכו' ולא היא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה, והנה לכאורה קשה על הרא"ש מנ"ל להוכיח דחייב לברך מהא דהגוזל חטים וכו' דהא התם ליכא אסור כלל (זה אקנאי) [דהא קנאו] בשינוי אלא דהוי מצוה הב"ע, משא"כ איסור גמור, וצ"ל דהרא"ש הוכיח לפ"מ דס"ד דשינוי לא קנה ואפ"ה קאמר אין זה מברך, היינו שיברך אלא דברכתו הוי ניאוץ, וא"כ פ"כ אף אאיסור גמור צריך לברך, וא"כ לשיטת הרמב"ם דפי' אין זה מברך, ושלא יברך כלל א"כ לפ"מ דס"ד דהוי מצוה הב"ע מברכין עליו רק התם גבי גזל חטים טעמא משום שינוי ל"ק א"כ לדידן דקיי"ל שינוי קונה חייב לברך עליו תחו"ס וא"א דס"ל להברייתא דהרי שגזל שינוי קונה וטעמא משום מהב"ע א"כ אף לדידן דס"ל שינוי קונה אין לברך עליו תחו"ס משום מהב"ע, והרמב"ם מסופק אי קיי"ל כהס"ד דש"ס דטעמא משום שינוי לא קנה או קיי"ל כדאמר בש"ס ולא היא אלא טעמא משום דהוי מצוה הב"ע וא"כ גם לדידן דקיי"ל שינוי קונה אין לברך עליו לכך גבי ברכה ראשונה דהוי דרבנן פסק כמסקנא דטעמא משום מהב"ע ואין רשאי לברך אף בשקנה בשינוי, אבל בהמ"ז שהיא ד"ת אם גזל חטים וקנאו בשינוי צריך לברך דטעמא דבריי' משום דשינוי לא קנה, ואנן קיי"ל שינוי קונה, ולפ"ז דברי הרמב"ם שפיר דגם הרמב"ם מודה בגזל סאה חטים וכו' וקנאו בשינוי דצריך לברך בהמ"ז וגם יוצא בו יד"ח בפסח אבל איסור גמור ס"ל להרמב"ם דאינו רשאי לברך לא בתחלה ולא בסוף דא"א כס"ד דהש"ס דטעמא דברייתא הוי משום דס"ל שינוי לא קנה, ומיקרי גזל איסור גמור, וא"כ מוכח דעל איסור גמור אין לברך וא"א כמסקנא דטעמא משום דהוי מצוה הב"ע נמי אין לברך עליו (ומ"ש) וז"ש כאן אבל דבר איסור וכו': סימן

קצ"ז

(מג"א סק"ג) וצ"ע דאדרבה וכו' וי"ל דלדידן דאין אנו נזהרים במים אחרונים הוה אמינא כשנטל ידיו לא הוי שום סילוק עליו והב לן ונברך כיון דאמר אף לדידן יהא יותר סילוק מנט"י לכך כתב אפילו לדידן נט"י כהב לן ונברך דמי וק"ל

(שם סק"ז) משמע בב"י בשם הרשב"א וכו' מ"ש בשם הרשב"א הוא מהא דאמרי' ינאי מלכא וכו' אר"י שב"ש לגרמי' הוא דעביד וכו', והקשה הרשב"א הא קיי"ל דהמצטרף צריך לברך ברכה אחרונה א"כ איך מוציא שב"ש לאחרונה וצ"ל דגם זה לגרמי' הוא דעביד, ועוד י"ל דיין נפטר בבהמ"ז דיין וכו' ומטע"ז כ' המג"א דלכתחלה יכוון שלא לצאת דיש להסתפק אי קיי"ל כתירוץ הא' של הרשב"א דברהמ"ז אינו פוטר יין או כתירוץ ב', לכך לכתחלה וכו' ע"ש, ואין זה מוכרח דודאי היכא ששותה כדי להוציא אחרים ובירך עליו כמו שמעון בן שטח (דבהמ"ז) [אז בהמ"ז] פוטר וכ"כ המג"א גופי' בשם הרשב"א לעיל סי' (קע"ז) [קע"ד] סק"ט דיין שלפני המזון ושלאחרי' נפטר בבהמ"ז משום דמסעיד סעיד היינו משום (בברכה) [ברכה] א' מעין ג', [אבל] אין בהמ"ז שברכו (השני') [השנים] פוטר אותה (מברכה) [הברכה] א' מעין ג', וא"כ (אף) מן הסתם [אף] שלא כיוון להוציא אחרי' [בבהמ"ז] צריך לברך ברכה (אחת) [אחרונה] וק"ל

(ט"ז סק"ד) אם לא שתה, ולפענ"ד קשה על המרדכי וכו' ע"ש, ולק"מ דהא דאכל כזית יכול להוציא אף [מי] ששבע, הוא מתוך מימרא (שכל) [הנ"ל] גבי שב"ש (מעיו"ג) דאמרי' אין להוציא אחרים עד שאכל כזית [דגן], והקשו