ברכת יהונתן לג

ואי שהה יותר מכדי שתיית רביעית אין מצטרפות למיחשב כחדא שתי', אבל הכא לענין ברכה דטעמא הוא לענין שתי' בכדי שביעה ואי שבע אף ששהה בינתיים חייב לברך, אבל אי קשיא הא קשיא כיון דקיי"ל דצריך לברך על כל כוס וכוס מד' כוסות, וא"כ ל"ש אהדדי, והאיך מצטרפין הכוס האחרון לשלפניו דכמו דלענין ברכה אמרי' דאגדתא והילולא הוי הפסק ה"ה נימא לענין ברכה דהא דאמרי' שינוי מקום הוי הפסק היינו לענין ברכה ראשונה אבל לענין ברכה אחרונה אף דשינוי מקום הוי הפסק מצטרפין האכילות דשני מקומות אהדדי ומפטרינהו בבהמ"ז, א"כ ה"נ לענין כוס אחרון של ד' כוסות אף דלענין ברכה ראשונה הי' אגדתא והילולא הפסק, לענין ברכה אחרונה מצטרפין שני כוסות יחד: סימן

קצ"א

(מג"א סק"א) מקצרין וכו' ול"נ דה"פ בטור וכו' וע"כ מיירי שהי' מזמין עליהם וכו', ואמ"ו דגבי אביי משמע דלא הי' מזמן עליהם (במשמע) [דמשמע] שהי' אביי בה"ב שלהם, וכשבה"ב מסיב עמהם (צריך) [צריכים] לברך ד' ברכות כתקנתן [כדבש"ע בסמוך] וא"כ עכצ"ל דלא הי' מיסב עמהם בשולחן אחד וזה לא מיקרי בה"ב מיסב עמהם [כמ"ש בסי' קס"ז] וא"כ ע"כ (אזימן) [לא זימן] עליהם, ופי' הטור דודאי (יא) אם הסיבו ג' פועלין יחד חייבין לזמן והא דפטירי מזימון היינו אם היו רק ב' פועלים וא' שאינו פועל מיסב עמהם דאז א"י לזמן משום דהפועלים א"י לברך רק ב' ברכות והוא חייב לברך ד' ברכות, והנה עוד יש להקשות (כדברי) [בדברי] הטור שכ' שהרי הקפידו חז"ל בזימון ועל ברכה ד' ולא הזכיר הטור שהרי הקפידו חכמים גבי פועלים לכלול ג' בשני', וצ"ל דהא דכ' הטור שהרי הקפידו בזימון היינו [משום] (שצריך) [שצריכים] לכלול ברכה ג' בב', דע"כ לא מיירי אלא שהי' ב' פועלים וא' שאינו פועל מיסב עמהם ואז א"י לזמן משום שהם מחויבים לכלול [הג' בשני'] אבל כשהם (ב') [ג'] פועלים (חייבין) מסובין יחד (מוכח) [מודה] הטור דחייבין לזמן, ולק"מ קושית האחרונים עליו [כיון שגם זה שהקילו חז"ל בהם לכלול הג' בשני' נכלל בדברי הטור לפי פי' זה]: סימן

קצ"ב

(מג"א סק"ב) אע"ג (דק"ש אומר ברכה) [דבברכות ק"ש אומר ברכו] וכו' ונ"ל דברכות ק"ש אע"פ שיצא וכו' והנה תירוץ זה מספיק על (בהג"ש) [ברכות ק"ש], אבל על בה"ת לא תירץ כלום דשם ל"ש אע"פ שיצא וכו' וצ"ל דבה"ת דילפינן מבמקהלות ברכו את ה' לכך תקנו לישנא דקרא אבל בבהמ"ז נברך עדיף שלא להוציא [וכו'] הגהות וחדושים (יא) פי' דבריו ז"ל דהסמ"ע גריס בד' הטור שהרי הקפידו חז"ל בזימון ועל ברכה ד' בוא ור"ל דתרתי קאמר, והמג"א מיאן בזה וגריס על בלא וא"ו, דחדא קאמר, ולכן נדחק לפרש דעובדא דאביי איירי שהי' מזמן עליהם וכו' ע' מחה"ש ולבוש"ר בזה, אבל רבינו דעת אחרת יש לו דגריס שפיר כסמ"ע ועל בואו, ומ"מ לדינא לא ס"ל הכי אלא דבג' פועלים מסובין יחד צריכים זימון ואע"ג דדוחה ראית המג"א מאביי וגם פירושו ד' הטור מ"מ לדינא ס"ל כמג"א ובפירוש ד' הטור כ' דהא דקאמר לא הקפידו בזימון היינו כשא' מהם הוא אינוש דעלמא, והעלה בזה דין חדש שלא שערוהו קמאי ז"ל וכמבואר בפנים ודו"ק. ומ"ש לפני זה לסתור ראית המג"א מאביי, כוונתו למה דאי' לעיל בסי' קס"ז סי"א, וע"ע במג"א להלן סי' קצ"ג סק"ח דהסיבה יחד היינו על שולחן א' ובלא"ה לא יכול לזמן עליהם.