ברכת יהונתן ל

דלקמן מיירי באנשים א"א נשים ד"ת וכו' הלא גם לס"ד דהוי דרבנן צ"ל [נמי] דלקמן מיירי באנשים [דבנשים] ע"כ לא (קאי) [קא מירי] כיון דאינן מחויבין בד"ת לס"ד וא"כ (אמאי) [מאי] לא יצא שייך כיון דאינן מחויבין בדבר זה כלל ועכצ"ל דודאי א"א דנשים דרבנן, א"כ רבנן תקנו שייכו בהו בהמ"ז תקנו בהו שיברכו בנוסחא ד"ת דודאי רבנן לא תקנו להם נוסחא אחרינא איך שיברכו רק סתם שיאמרו בהמ"ז א"כ יברכו כמו אנשים, וצ"ל ברית ותורה ג"כ, וא"כ שפיר י"ל הא דאמרי' כל שלא אמר אפי' נשים במשמע דנוסחא א' תקנו להם, משא"כ אי אמרת דנשים ד"ת, א"כ לא תקנו להם רבנן כלל דאוקמוהו אד"ת, ונוסחא אחרינא לא רצו לתקוני להם, ומד"ת נשים א"י לומר ברית ותורה ודאי דבאמת לא אמרו וא"כ הא דלקמן כל שלא אמר וכו' מיירי ע"כ רק באנשים כמ"ש תוס', ודברי תוס' אתי שפיר, וא"כ לדידן דאיבעיא לן (א"א) [אי] ד"ת או דרבנן ובכל צד אזלי' להחמיר דא"י להוציא דלמא אינו מד"ת (וצ"ל) [וא"ל] ד"ת, דלמא דרבנן כנ"ל, וצ"ל ברית ותורה וע"ז נהגו הנשים וכו': סימן

קפ"ח

(מג"א סק"ה) אומר ב"ה וכו' וצ"ע, ול"ג וכו' ובנדה מייתי הרא"ש לרווחא דמלתא, ע"ש, ונראה דלק"מ מנדה דודאי י"ל דלהלכה כחכמים ולא כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים, משא"כ בנדה הוצרך להביא ראי' דהלכה כחכמים כיון דרבים (נגדיהם) [נגדם] דהיי' עקביא בן מהללאל מטמא לגמרי ות"ק ס"ל לתלות ולכה"פ יש לתלות ובלי לומר טהור דב' דעות הן דלא מטהרין לכך הוצרך לראי' דהלכה כחכמים

(שם סק"ז) ומ"מ צ"ע דהא יש אומרים מצוה וכו', ונ"ל דודאי אם רוצה להתענות רשאי, אבל אם אוכל צריך לאכול פת כמו למ"ד דס"ל או כולו לכם או כולו לה', ביו"ט, וח"כ אם אוכל צריך לאכול כזית פת ה"ה ה"נ גבי ר"ה צריך לאכול כזית פת צריך לחזור לראש

(שם סקי"א) וצ"ע דאמרינן כל היום תחינות וכו' וא"ל דפסקינן לקמן אי אמר בריך רחמנא דיהיב לן האי פיתא יצא, ולפ"ז י"ל דקיי"ל ספק ברכות להקל משום חשש (דהברכה) [ברכה] לבטלה יאמר בריך רחמנא ולא מזכיר שם שמים לבטלה וע"כ צ"ל דודאי אי אמרי דרך בקשה אף (ק"פ) [כ"פ, ר"ת כמה פעמים] אינו בכלל מזכיר ש"ש לבטלה אבל אי אמרי דרך ברכה דלמא לא חייב בברכה הוי מזכיר ש"ש לבטלה א"כ ה"ה גבי יעלה ויבא נמי אי אמר דרך ברכה הוי לבטלה אבל אי אמר דרך בקשה מותר לכך אין לאומרו בתוך שאר הרחמן הוא וכו'

(ט"ז סק"ז) מזכיר של שבת וכו' והא אכתי קשה מן (התוס') [התוספתא] ש"מ דלא אזלי' בתר התחלת הסעודה וכו' ונ"ל כיון דהתם שייך סעודה זאת לשבת, ע"כ דאל"כ הא (דקיי"ל) [קיי"ל] אין קידוש אלא במק"ס (וא"כ) [ואיך] פסקינן דלאחר בהמ"ז יקדש וא"צ לאכול כלום, ועכצ"ל דסעודה שכבר אכל שייך לכך והוי קידוש במק"ס וא"כ כיון דשייך לכך לענין קידוש דהוי כשל שבת א"כ צריך להזכיר של שבת, ולא אזלינן בתר התחלת סעודה, משא"כ בעלמא ודאי אזלינן בתר התחלת סעודה, ומה שהאריך שם לענין אם חל (ר"ה) [ר"ח] במ"ש והמשיך סעודתו עד הלילה וכו' וכן [פסק] המג"א סקי"א [י"ח],