ברכת יהונתן כט

דמיירי בש"ס והיינו שא"י לדבר וכו' (וי"ל) [י"ל] דודאי לישנא דש"ס מיקרי סתם שכור בהגיע לשכרותו של לוט, והא דקאמר ה"ד שכור כל שאינו יכול לדבר וכו' ר"ל ה"ד התחלת שכור דאסור להתפלל כל שא"י לדבר וכו' אבל סתם שכור בהגיע לשכרותו של לוט דבזה נסתפקו (חז"ל) [תוס' ורא"ש]: סימן

קפ"ו

(מג"א סק"ג) ואפי' גם הבן וכו' כ"ז סוף פסחים גבי הא דרב ששת, דה"ק התוס' הא דר"ש הוי תרי דרבנן וצ"ל תרי דרבנן יכול להוציא חד דרבנן, ומ"ש תוס' (סוף פ"ב) דמגילה חולקים דתוס' הקשו שם הא תנן בן מוציא את אביו וכו' ותירצו דהכא מיירי שהבן אכל כדי שביעה וכו' והקשו מהא דר"ש הוי תרי דרבנן ותי' דר"ש הוי קודם לכן חד דרבנן קודם שהי' סומא משא"כ במגילה דלעולם הוי תרי דרבנן, וז"ש דוקא במגילה דינא הכי כמ"ש (סי' תרפ"ט סק"ד), ול"ד למ"ש לעיל (סוס"י קפ"ד) דהתם יכול הקטן לאכול כדי שביעה וכו', והא דכ' התוס' דמיירי שאכל כד"ש וכו' היינו לפי' הא' שתירצו בתירוץ א', אבל לפי' ב' דמסקי התוס' (על) הואיל ויכול להיות חד דרבנן א"כ לא צריכים לתירוץ א', דס"ל אפי' (לאכול) [לא אכל] כד"ש רק כיון דיכול לאכול כדי שביעה, ויהי' חד דרבנן (ס"ל דזהו) [זהו] טופס דברי המג"א (וכזא) [מיהו ז"א] דלא דמי כלל לר"ש דגבי' שפיר אמרינן כיון שהי' קודם לכן חד"ר יכול להוציא דלא אמרינן בתר השתא אזלינן, משא"כ גבי קטן, ממ"נ אי בתר השתא אזלינן הוי ליה תרי דרבנן ואי לא בתר השתא אזלי' אלא כיון דיכול להיות חד"ר א"כ איפכא נמי נימא גבי אביו דהא ג"כ יכול לאכול כד"ש ויהא חייב מד"ת וא"י להוציא מד"ת דכמו דאמרי' דיכול להוציא לידי חד"ר מטעם זה, ה"ה דאמרי' כן דיכול לבוא לידי ד"ת, וא"כ ליתא לדבריו: סימן

קפ"ז

(מג"א סק"ג) וצ"ע על מה סמכו הנשים עכשיו, ונראה ליישב המנהג דאמר [בהגהות] הרא"ש אשה אינה יכולה להוציא את האיש אף דלא אכל אלא כזית, , וכו' משום דא"י לומר ברית ותורה, ואיש אינו יוצא בהמ"ז בלא ברית ותורה, והקשה בשו"ת שער אפרים דאמרינן איבעיא להו נשים בבהמ"ז ד"ת או דרבנן מנ"מ להוציא אחרים יד"ח וכו', וא"א כד' הגהת הרא"ש אפי' אי אמרת ד"ת אינה יכולה להוציא את האנשים דאינה יכולה לומר ברית ותורה בשלמא לשיטת הרי"ף דפי' בהך ברייתא דאמרי' בהמ"ז בב' [וג'] (והק'), ופי' הרי"ף היינו בבו"ג בני אדם ר"ל אם כ"א א"י כ"א ברכה א', יכולין כ"א לברך אותה ברכה שיכול ומוציא את חבירו באותה ברכה, אבל ברכה א' לא מתחלקת כמ"ש לקמן וסי' קכ"ד) א"כ י"ל דהגהת הרא"ש ס"ל כהרי"ף וא"כ בברכת הארץ באמת א"י להוציא רק בשאר ברכות, א"כ א"א ד"ת יכול להוציא בשאר ברכות חוץ מברכת הארץ ושפיר מיבעיא לן, משא"כ לשיטת תוס' ורש"י ופוסקים דחולקים וס"ל דא"י לחלק בבהמ"ז לבו"ג כאחד, קושית השעא"פ במק"ע, וע"כ צ"ל דנשים רשאין לומר ברית ותורה וכמ"ש המג"א אף שאינן חייבות, וע"ז סמכו הנשים וכו'

ועוי"ל דתוס' כתבו שם על הך איבעיא דנשים בבהמ"ז דאו' או דרבנן, וז"ל, והשתא נמי קא מיבעיא להו כיון דלא מצי למימר ברית ותורה לא הוי רק דרבנן, א"ד כיון דלא שייכו בהו הוי ד"ת, והא דאמרי' לקמן כל (אאינו) [שלא] אמר ברית ותורה לא יצא, היינו באנשים דשייכו בהו וכו', וי"ל בדבריהם מש"כ והא