ברכת יהונתן כח

דבשלמא התם לא שייך המזיגה כלל לברכת המוציא ומכ"ש לשיטת המחבר דפסק כרי"ף דכיון דנטל ידיו גלי דעתי' דריפתא חביבא לי', לכך הוי הפסק כיון דל"ש זה לזה כלל משא"כ כאן גבי בהמ"ז דבהמ"ז טעונה כוס ולא הוי הפסק, ופשוט

(מג"א סק"ט) אטר יד וצ"ע דבסי' ת"ר ע"א וכו', ולק"מ דבשלמא גבי הלולב הטעם ליטול בימין משום חשיבות ליתן מצוה בימין, לכך צריך ימין דעלמא דבזה ניכר החשיבות לכל העולם, משא"כ כאן גבי כוס בהמ"ז הטעם שמחזיק הכוס בכל כחו ולא משום חשיבות כלל, א"כ אזלינן בתר כחו באיזהו יד שיש לו כח יותר: סימן

קפ"ד

(מג"א סק"ג) כתב הרב"י סי' קע"ח וכו', והנה בודאי המג"א לשיטתו אזיל דס"ל לעיל בסימן (קע"ח סק"ז) דבהניח שם מקצת חבירים צריך לחזור למקומן, מקשה שפיר, אבל לפמש"ל שם להשיג עליו בזה דא"צ לחזור למקומן בהניח שם א"כ כאן לק"מ די"ל דהמחבר מיירי בהניח שם מקצתן דא"צ לחזור במקומו הראשון ועמש"ל בזה ודו"ק

(מג"א סק"ז) וצ"ל גם ברכה ד' וכו' וסק"א ודוקא כששבע וכו' ומתניתין (דף כ') מוכח הפוכו דאמרי' שם ב"ק מברך לאחריו ולא לפניו דהוי דרבנן, וא"א דברכה רביעית או אם לא אכל רק כזית יש לו דין דרבנן קשה ליפלוג וליתני בדידי', בבהמ"ז גופה, בין ג' ברכות דהוי ד"ת בין ברכה ד' דהוי דרבנן או בין אוכל כדי שביעה, מן הפת לאוכל רק כזית, אע"כ צ"ל כיון דעיקר בהמ"ז יש לו דין ד"ת, וא"כ ב"ק חייב בהן א"כ גם לענין ספק יש לו דין ספק דאו' וצריך לברך: סימן

קפ"ה

(מג"א סק"א) ונ"ל דאם מחמת אונס וכו', וצ"ל ממ"נ היכא מיירי דא"ל דאיירי אחר שנתעכל עבר האונס [א"כ] מאי אתי לאשמעינן דיצא מאי הו"ל למיעבד, וצ"ל דמיירי אף קודם העיכול עבר האונס אפ"ה יצא, וא"צ לברך אח"כ וצ"ל דהרהור כדיבור דמי (ממ"ש מוכח הפוכו בתוך דב"ק קאמר עלה) [נראה דכצ"ל וממ"ש בהך דב"ק מוכח הפוכו דקאמר עלה] אמר רבינא ז"א הרהור כדיבור דמי וכו' אלא מאי הרהור לכ"ד, למה מהרהר כדי שלא יהא העם יושבין וכו' ע"ש, הרי לפניך דהרהור לכ"ד כמ"ש המחבר ובלבד שיוציא וכו' ולאפוקי מדעת הרמב"ם שפסק אם מהרהר בלבו יצא, דראי' המחבר מהש"ס הנ"ל דב"ק צריך לברך שלא יהא העם יושבין וכו' אבל אם טבל קודם שנתעכל צריך לחזור ולברך בשלמא על הרמב"ם לק"מ די"ל דהא דפסק מהרהר בלבו יצא, היינו אם ראוי להוציא בשפתיו ומהרהר בלבו יצא, אבל אם לא ראוי להוציא בשפתיו לא יצא דכל הראוי לבילה וכו' אבל על מג"א דקאמר אם הי' חולה ואנוס שא"י וכו' ואפ"ה כ' דיצא צריך עיון

(שם סק"ג) שא"י לדבר וכו', ובטו"ז סק"ב, אם בירך וכו' ע"ש מה שהקשו דברי הרא"ש אהדדי ודברי המחבר כאן ע"ש, והל"ח כ' דהרא"ש פרק א"ע הם עיקר ע"ש וז"ש באמת המחבר אפי' נשתכר וכו' א"כ למה נסתפקו אח"כ בספיקא התוס' והרא"ש וי"ל דודאי אם הוא שכור שא"י לדבר וכו' כיון שיכול לדבר בפ"ע, , אף אם אינו רשאי להתפלל מ"מ יכול לברך בהמ"ז דלבהמ"ז א"צ כ"כ דעה צלולה כמו בתפלה וע"ז לא נסתפקו התוס' והרא"ש רק בשכור שהגיע לשכרותו של לוט, והא דנקטו התוס' והרא"ש בלשונם סתם שכור משמע דמיירי בשכור