ברכת יהונתן כו

לתרץ קו' הכ"מ דמאי וכן דקתני לכך רוצה לתרץ דאף להרי"ף והרמב"ם דס"ל כר"ש דלא אמרי' לקביעי קמא הדר, מ"מ הניחו שם מהני, ולזה כ' הרמב"ם וכן המחבר בסי' זה וכן לפירות היינו דמהני הניחו שם אף לפירות ואינו מוכרח די"ל דודאי הניחו שם לא עדיף מדברים הצריכים ברכה במקומן, וא"כ לר"ח גבי ברכה הצריכה במקומה אמרי' לקביעי קמא הדר מהני נמי הניח שם מקצת אפי' בפירות, ולכך מוכיח הרב אליבא דר"ח להוכיח מדקתני עקרו, אבל אליבא דר"ש דלא ס"ל לקביעי קמא הדר ולא מהני דברים הצריכים ברכה במקומן דלא אמרי' לקביעי קמא הדר, א"כ ה"ה הניחו שם מקצת לא מהני דמ"ש הא מהא וקושית הכ"מ במקומה עומדת, ומחוורתא כדשנינן מעיקרא

(מג"א סק"ז) ואין חילוק וכו' וכן משמע בגמ', ואין ראי' משם דהא צ"ל לר"י דאמר ידי יין יצאו, והא אית לי' יין בעי הסיבה ושם בבהכ"נ לא הי' הסיבה, ועכצ"ל כמ"ש התוס' דמיירי ששתו כ"א וכו' ע"ש ובירך כ"א לעצמו, וכיון דכ"א בירך לעצמו ל"ש כלל אהדדי הני להני (אבל) [א"כ י"ל] דדוקא היכא דקבעי לאכול אהדדי הוא דמהני (גבי קידוש) הניח מקצתו דהוי חבירו כמו הוא אבל אם לא הסבו מאי מהני אחד קובע שם א"כ י"ל אפי' הניח א"צ לחזור

(ט"ז סק"ט) אלא במקום וכו', קשה מזה על מ"ש רמ"א בס"א ולכך נראה דאף לדעה זו ס"ל לחלק בין פת לפירות וכו' וז"א דע"כ לרמ"א אף בפירות נמי מהני דעתו מתחלה דהא ראיתו משום דמהני גבי קידוש אפי' הי' דעתו מתחלה לאכול במקום הוי קידוש במק"ס מהני נמי דעתו מתחלה גבי שינוי מקום דל"ה הפסק וגבי קידוש ל"ש טעמא דלקביעי קמא הדר רק אם הי' דעתו מתחלה מהני להיות נחשב כחדר א' אבל גבי שינוי מקום נמי מהני להיות נחשב כחדר א' דהוי כאלו לא יצא כלל מן החדר וא"כ מה לי פת ומה לי פירות והא דלא הגי' רמ"א כאן [י"ל] דסומך אמ"ש לעיל בס"א

(ש"ע סעיף ה') י"א דז' מינים וכו', י"ל הא דאמרי' בש"ס (דף מ"ג) כיצד סדר הסיבה בא להם יין א' מברך לכולן והקשו התוס' אע"ג דיין שלפני המזון פוטר (זה שלפניו הוא) [מה שבתוך המזון] שאני הכא כיון שעלו וכו' וא"כ לפי הי"א דהוי יין מדברים הצריכים ברכה במקומן ואמרי' לר"ח דלא הוי הפסק דלקביעי קמא הדר, קו' התוס' במק"ע, וי"ל דהרשב"א הקשה ג"כ קושי' התוס' הנ"ל ותירץ דהוי שינוי מקום וצריכים להבין (דל"ל) דלמה לא (כתב טהור) [כתבו תוס'] דהוי שינוי מקום וצ"ל דלכתחלה לא רצו חז"ל לתקן שלא יברך למעלה על סמך ברכה דלפני יין שלמטה דלמא יסיח דעתו, אבל אם ברור לו שלא יסיח דעתו ובירך למטה ע"ד לשתות למעלה א"צ לברך למעלה כלל כמ"ש הרמ"א לעיל ס"א עמ"ש בס"ז, ולפ"ז גם על הי"א לק"מ די"ל דל"ה הפסק דאמרי' לקביעי קמא הדר רק דחכמים לא רצו לתקן לכתחלה כמ"ש

(מג"א סקי"ב) מ"מ וכו' וכ"מ בגמ' דע"פ וכו' ולכאורה אין ראיה משם, דע"כ צ"ל דאגדתא הוי הפסק יותר מהתפלה דקיי"ל דצריך לברך על כוס וכוס מד' כוסות משום דהוי הפסק ולכך הוי הפסק ג"כ לענין נטילה דע"כ דאגדתא לא הוי צורך אכילה הוא מדהוי הפסק לברכה משא"כ תפלה דל"ה הפסק לענין ברכה, י"ל דגם לענין נטילה ל"ה הפסק וצ"ל דראית המג"א היא לשיטת הרי"ף דס"ל דא"צ לברך על כל כוס וכוס, וא"כ לא הוי הפסק לענין