ברכת יהונתן כד

נעשה ככוס אחד משא"כ אי יברך עליו אפי' ברכה כל דהיא נעשה כמוסיף לכך לא ישתה שינוי יין אבל על ד' כוסות דצריך לברך בפה"ג רשאי לברך על כל שינוי יין ולית לן בה, ודבריו צ"ע ושלולי הבנה

(שם סק"ד) אין לברך וכו' כ' במרדכי וכו', הא דכתב בשם מהרי"ף דאכסנאי לא יברך וכו' הוא מהא דאמרי' בגמ' הבונה בית חדש מברך שהחיינו [ופריך] והתניא ירדו גשמים וכו' ומשני כאן דאית לי' ארעא בשותפות וכו', ותוס' גרסו סתם כאן דאית לי' ארעא [וכו'] וכיון דאית לי' ארעא (אע"כ) [אע"פ] דאין לאחר שותפות בו, מ"מ כיון דיש (בם) [גם] לאחרים קרקע וגם על קרקע שלהם ירדו גשמים מיקרי טוב דלדידי' ומיטיב לאחריני, אבל הרי"ף ז"ל גרס דאית לי' ארעא בשותפות והיינו דלא מיקרי טוב לדידי' ומטיב לאחריני אא"כ כשאותה הטבה עצמה היא הטבה לתרויי' וז"ש המרדכי בשם הרי"ף דאכסנאי לא יברך הטוה"מ כיון דל"ל שותפות באותו יין, רק ע"ז קשה דאף לשיטת תוס' אינו מברך דהא צריך להבין לשיטתם (דא"כ) [דאל"כ] שיהא לחבירו באותה הטבה ג"כ טובה רק כשיש להם קרקע ג"כ, א"כ כשהוא בונה בית חדש, וגם חבירו בונה בית חדש ג"כ צריך לברך הטוה"מ דמ"ש הא מהא, וצ"ל דס"ל לתוס' דבשלמא אם יכולה להיות טובתו זולת טובת חבירו לא יברך הטוה"מ דלא מיקרי טוב לדידי' ומטיב לאחריני כיון דאפשר טובתו להיות זולת טובת חבירו, משא"כ גבי גשמים אי אפשר שיהיה זולת טובת חבירו כי הגשם לא ירד בשדהו בלחוד, וא"כ ה"ה כאן [היכא] דיכולה להיות טובתו בע"כ זולת טובת חבירו ודאי [דומה] לבונה ב"ח ולא יברך, דמ"ש, ע"כ נראה דמעיקרא דדינא פירכא דודאי הרי"ף לשיטתו אזיל דאי' במס' תענית, מטר בשביל יחיד, ופי' רש"י דיכול לירד על שדה אחת כו' ותוס' פירשו עד"א היינו דיורד לכל העולם בזכות יחיד, [אבל לשדה אחת של יחיד אינו יורד] ולפ"ז תוס' אזלי לשיטתיי' דא"א לירד על שדה יחיד בלבד וא"כ שפיר הוי טוב לדידי' ומטיב לאחריני משא"כ הרי"ף (לית) [אית] לי' כפי' רש"י דמטר בשביל יחיד היינו דיורד על שדהו בלבד, וא"כ לא הוי טוב לדידי' ומטיב לאחרינא, ואינו מברך הטוה"מ דאל"כ בר"ח יברך וזה אינו מן המשנה, לכך צריך שותפות דוקא, משא"כ גבי יין דטובת בה"ב אפשר זולת טובת חבירו, אבל האורח לדידי' א"א לטובתו זולת טובת הבה"ב וא"כ שפיר מברך האורח: סימן

קע"ז

(מג"א סק"ג) ואם וכו' דין זה הוא מד' תור"י וכו' וכונתו דמ"ש המחבר ואם בתחלתו הם דברי תר"י, והם כתבו בפירוש כשתהי' דעתו מתחלה לאפות כ"ז אף שלא אכל בינתים פת א"צ לברך, אבל אי לא דעתו מתחלה לאפות צריך לברך וכו', א"כ למה סתם המחבר וכתב ואם בתחלתו וכו' אפי' אם לא הי' דעתו מתחלה לאפות וכו', ולק"מ דאיתא בגמ' אר"פ הלכתא דברים הבאים [מחמת] הסעודה וכו' ופירש"י ללפת בהן את הפת וכו' והקשו תוס' והרא"ש, א"כ מתני' היא דתנינן כל שהוא עיקר וכו' העיקר פוטר וכו', ופי' הם דהיינו בשר ודגים וכו', והנה תוס' רי"ו פסקו כשיטת רש"י, ורוצים להתנצל מקושית התוס', דמאי קמ"ל הא מתני' היא וכו' דהא קמ"ל דאם בתחלתו אכיל וגם בסוף אף שבינתים אכל הפירות בלא פת א"צ לברך, רק ע"ז קשה א"כ מאי קאמר ר"פ דברים הבאים מחמת הסעודה א"צ לברך הא על אותן הפירות שאכל תחלה וסוף עמהן (פירות) א"צ להשמיענו כלל דהוו טפל לפת ועל אותן