עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ברכת יהונתן

ברכת יהונתן כא

Birchat Yonasan 21 · ברכת יהונתן · free full Hebrew text

Open in the reader →

הוא ליטול וא"כ תקנו רבנן ג"כ שצריך ליטול לתוך הכלי דוקא ולא ע"ג קרקע משום דרכי' דרכי נועם, ולא רצו רבנן לתקוני דבר שנפשו של אדם קצה עליו, משא"כ באמצעיים דלא תקנו רבנן כלל שום נטילה רק דאם עשה עשה מדעתו לית לן בה אי נוטל ע"ג קרקע או לתוך הכלי, ולפ"ז לק"מ דאף דס"ל לאביי מים ואחרונים משום נקיות כמו אמצעים ומ"מ כיון דהאחרונים חובה משום [תקנת] חכמים צריך ליטול לתוך הכלי, (ולא) [אבל] אמצעיים דהוו רשות א"צ ליטול לתוך הכלי: סימן

קע"ד

(ט"ז סק"ב) אפילו כו' ומבואר במרדכי וכו' ונראה דהמרדכי לשיטתי' אזיל דאי' בש"ס דברכות (דף (מ"ב) [מ"ג]) אמר רב ל"ש אלא פת אבל יין לא בעי הסיבה (ורי"א אפי' יין בעי הסבה, איכא דאמרי א"ר ל"ש אלא פת אבל יין לא מהני הסיבה] ופסק המרדכי דיין לא מהני הסיבה (כר"י דאיכא דאמרי] וא"כ אם לא היו השאר משקין בשעת ברכה לא הי' פוטר אותן (ט) אבל לדידן דקיי"ל גם יין מהני הסבה, וא"כ (שיברך) [כשמברך] על היין פוטר כל המשקין שמביאין לו בכל אותה הסיבה, וא"כ אפי' על אותן המשקין שלא היו בשעת ברכה שמברך על היין א"צ ברכה

(מג"א סק"ה) משמע דוקא יין הבדלה וכ"כ בת"ה וכו' ופי' דהא דאמרינין במתני' יין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון, היינו (דוקא קודם) [אפי' אחר] נטילה, והנטילה לא וי הפסק בין יין שלפני המזון ליין (שלאחר) [שבתוך] המזון וז"ש וכן משמע מתוס' שכתבו (בדף מ"ג ע"א) בד"ה כיצד סדר הסיבה וכו' אע"ג דיין שלפני המזון פוטר את היין (שלאחר) [שבתוך] המזון, שאני הכא כיון שעלה והסיבו הוי שינוי מקום וצריך לברך ולפ"ז מוכח דהנטילה ל"ה הפסק, דאל"כ לא מקשה תוס' מידי דהא הכא קתני כ"א נוטל שתי ידיו וא"כ הנטילה הוי הפסק ולכן צריך לברך כשעלה והסיבו דהא למעלה נטל ידיו והוי אותה נטילה הפסק, אע"כ צ"ל דהנטילה ל"ה הפסק כך הוכחת מג"א דלא כב"ח דס"ל דהנטילה הוי הפסק וראיתו מהא דכ' תוס' (דף מ"ב) בד"ה רש"א אינו פוטר וכו' (בסוף) [עד סוף] הדיבור, א"כ נראה דה"ה (לכתחלה) [להבדלה] דאין לחלק וכו' אבל יין של הבדלה וכו' דהכי מיירי הא דפסקינין יין שלפני המזון וכו' שכבר נטל ידיו, הרי לפניך דס"ל לתוס' דהנטילה הוי הפסק בין יין שלפני המזון ליין שבתוך המזון, אף בלי הבדלה דתוס' מוקמו למתני' דיין שלפני המזון וכו' בשכבר נטל ידיו אבל בלא נטל ידיו הוי הפסק, וא"ל לשיטת המג"א דס"ל דלא כהב"ח, א"כ דברי התוס' סתרי אהדדי, דמהא דכ' בד"ה בא להם יין וכו' מוכת דנטילה ל"ה הפסק, וא"כ הא דקתני בא להם יין כו' משמע אפי' לא נטל ידיו כהוכחת מג"א הנ"ל והכא משמע דס"ל לתוס' דהנטילה הוי הפסק דכתבו דמיירי בשכבר נטל ידיו כמש"ל בהוכחת הב"ח וצ"ל דס"ל לתוס' בודאי נטילה לא הוי הפסק כמשמעות [דבריהם] בד"ה בא להם יין וכו' והא דכתבו ומיירי בשכבר נטל ידיו וכו' היינו משום דתוס' רוצים לתרץ הגהות וחדושים (ט) מלשון המרדכי גופי' מדוקדק כדברי רבינו דדין זה דפוטר שאר משקין תלוי בדין הסבה דמייתי התם מעיקרא, כנראה להמעיין שם להדיא וז"ל, אבל היכא דאין המשקין לפניו וכו', דהשתא בזה"ז ליכא קבע לשתות יין ולא שייך בי' למימר הסיבה לשתות, ולא פטר וכו' ע"ש כל הענין, והעירני לזה בני הבחור המופלג כמ' מאיר שי'.