ברכת יהונתן יט

(שם) שאם שבע וכו' (דהוי) [הוי] ספק ד"ת וכו' וז"א דמ"מ אם אכל כדי שביעה גם על הפת הבאה בכסנין גופא כששבע חייב לברך בהמ"ז, ואי לא שבע ממנו גם על הפת גמור אינו מחויב מד"ת לברך כמ"ש בכמה דוכתי

(שם סקמ"א) ואפילו קבע וכו' בטור כתב דאם קבע וכו' והרב"י חולק עליו וכו' ופלוגתיי' בהא דאמרי' נהמא דהנדקאי מברכין עליו במ"מ, מר קוטרא קבע סעודתי' עלי' ובירך עליו המוציא וג' ברכות ואדם יוצא יד"ח בפסח, ופי' הטור דר"א פליג אמר קוטרא וס"ל דאף דלא קבע סעודתו עליו נמי (יוצא יד"ח בפסח) [מברך עליו המוציא] מדקאמר סתם ואדם יוצא בה יד"ח בפסח משמע בין קבע בין לא קבע, וא"כ בלא קבע אמאי יוצא יד"ח בפסח הא אין מברכין עליו בהמ"ז ולא הוי מצה כלל וצ"ל דס"ל דאפי' לא קבע עליו מברך עליו בהמ"ז, והרב המחבר מפרש דר"א לא פליג כלל אמר קוטרא וס"ל דלכך יוצא יד"ח משום דבדקבע עליו הוי פת גמור גבי מצה אמרי' אתכא דרחמנא איקבעי כמש"ל ס"ז, ונראה להוכיח כדברי הטור דאמרי' בפ"ג שאכלו טעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלה וכו' בבהמ"ז אין מחזירין אותו משום דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, אלא דבחה"מ ושבת ויו"ט דלא סגי דלא אכיל וכו', וכ' הרא"ש משמע דביו"ט דלא סגי דלא אכיל דבר שצריך ג' ברכות, וקשה דבפ"ב דסוכה גבי מתני' די"ד סעודות וכו' ותי' הא דקאמר הכא לא סגי היינו ליל א' של פסח, ולפ"ז צ"ל ע"כ הא דקאמר ואדם יוצא יד"ח בפסח היינו דמיקרי לחם גמור דאל"כ קושית הרא"ש במקומה עומדת ול"ל דמיירי בליל א' ש"פ דלא סגי דלא אכיל דהא סגי דאכיל טרוקני"ן דיוצא יד"ח בפסח דאתכא דרחמנא איקבעי ואפ"ה אי לא קבע עליו אין מברכין עליו בהמ"ז, ודוחק לומר דס"ל הואיל וגבי פסח אתכא דרחמנא איקבעי ואכילת מצה זו הוי כמו קבע לאכול וא"כ צריך לברך ג"כ על אכילה זו בהמ"ז כיון שחל עליו שם קביעות דזה דוחק בשלמא גבי מצה בכזית א' יוצא, אבל לענין בהמ"ז הא מ"מ לא שבע ממנו דיברך עליו בהמ"ז ועכצ"ל כפי' הטור דלא אמרי' כלל האי סברא תכא דרחמנא אקבעי, ור"א פליג אמר קוטרא, וס"ל כיון דאדם יוצא בה יד"ח בפסח לחם גמור מיקרי וחייב לברך בהמ"ז, ושפיר מצינו גבי פסח דלא סגי דלא אכיל, וא"ש ודו"ק

(שם סקמ"ד) בבשר וכו' וצ"ע דבתניא וכו' ונראה להוכיח מתוס' דביצה (פ"א דף ט"ז ע"ב) דאף לא קבע דכתב שם פשטיד"א של עכו"ם יש בה משום בישול עכו"ם ואותן ניליי"ש היינו פת הבאה בכסנין הואיל ואין מברכין עליו המוציא יש בה משום בישול עכו"ם, ולפ"ז ע"כ דפשטיד"א מיקרי לחם אף בדלא קבע דאל"כ למה להתוס' למימר גבי פשטיד"א הטעם משום דגים שבהן נאסרו, ת"ל דהו"ל פת הבאה בכסנין, אע"כ צ"ל דלענין המוציא מיקרי לחם גמור ולא אסורין משום בישול עכו"ם אלא משום דגים שבהן

וכתב עוד ונראה לי דה"ה עיסה שנלושה בביצים וכ"מ מתוס' דביצה דף י"ו וכו' ולאו ראי' היא דתוס' לא מיירי דנלושה במי ביצים רק פת שנלושה במים וטחו ע"ג בביצים דזה מיקרי לחם גמור לענין בישול עכו"ם וגם לענין המוציא אבל אם נלושה בביצים שפיר מקרי פת הבאה בכסנין וכ"כ הר"ן: