ברכת יהונתן יז

ועוי"ל כיון דאכילת קדשים מצוה אמרי' נמי אתכא דרחמנא אקבעי כמו גבי מצה כמ"ש לשיטת הרמב"ם ומברך המוציא, וא"כ י"ל דאיירי במחבת וכו' [ומ"מ שפיר תני דמברך המוציא כיון דאקבעי]

(שם סקי"ח) שלכל אלו וכו' דספק דרבנן הוא וכו' וכתב הב"ח (ותמי'). [ותימא וכו'] ע"ש בטו"ז דתי' (בסק"ד) [בסק"ו] דגם בפת שייך במ"מ [ופוטר אפי' עיסה משום דזיין, אלא משום חשיבות דפת קבעו בו ברכה בפ"ע וכו' ועיי"ש] ואמ"ו דלפ"ז ליתא למ"ש המג"א לעיל סקי"ד דאם לאחר שאכל מעט (נמשך) [נמלך] לאכול עוד שיעור קביעות צריך נטילה (ובהמ"ז) [וברכת המוציא] די"ל דכיון דלאו פת הוא יוצא ממ"נ

(שם סקכ"ה) נתבשל וכו' אבל אם עירה עליהן וכו' ונר"ל [מאחר] שיש מחלוקת וכו' וצ"ע דהלא מבואר שם אין עירוי מבשל אחר כדי קליפה וא"כ מה שתחת הקליפה פת גמור הוא, ומברך עליו המוציא

הר"ש פסק בנתבשל אף דאיכא כזית מברכין עליו במ"מ וראיתו מדתנן יוצאין ברקיקין השרוים ובמבושל דברי ר"מ ר"י אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל ומפרש הר"ש טעמא דר"י משום דבישול מבטל האפי' וליכא תואר לחם עליו, והברייתא דפרוסות קיימות מברכין המוציא אתיא כר"מ אבל לדידן דקיי"ל כר"י לא פסקינין האי ברייתא זהו שיטת הר"ש אבל המחבר לא ס"ל כוותי', וס"ל אפילו ר"י דס"ל דאין יוצאין במבושל לאו משום דבישול מבטל האפי' רק משום דבעי' טעם מצה היינו לחם עוני, וליכא דהוי מצה עשירה וברייתא דפרוסות קיימות אתיא ככולי עלמא, , דלענין המוציא כ"ע מודו דמיקרי לחם גמור, ולענין שבת אי אמרי' יש בישול אחר אפי' או לא י"א דיש בישול אחא"פ וחייב, וי"א דאין בישול וכו', ופלוגתיי' בהא דמ"ד יש בישול אחר אפי' ס"ל כר"ש, וראי' מדאין יוצאין ברקיקין המבושלין ומ"ד אין בישול וכו' ס"ל דטעמא דר"י משום דבעי' טפם מצה וליכא, אבל לענין המוציא ולענין חיוב שבת מודה דאין בישול אחר אפי', ולפ"ז קשה על המחבר דנראין דבריו סתרי אהדרי דפסק באו"ח (סי' ש"ח ס"ה) דיש בישול אחא"פ דס"ל כשי' הר"ש דבישול מבטל האפי' וכאן פסק דפרוסות קיימות מברך עליו המוציא ומשמע דאין הבישול מבטל האפי', וי"ל דר"י ס"ל יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל, ומאי ביניי' צ"ל דגבי שרוי אף דיבלע המשקין במצה מ"מ טעם המצה בפני עצמו, רק דנתערב בתוכה מים, אבל במבושל כיון שנתבשל יגיע מן הבישול להתהפך טעם מצה ויוצא לטעם מים וליכא טעם מצה כלל, וכיון שיגיע מן הבישול להתהפך טעם הלחם מיקרי בישול לענין שבת, אף דאין הבישול מבטל האפי' ודו"ק

(שם סקכ"ח) ניכר וכו' והמרדכי מסיים וכו' דהמרדכי ס"ל כרש"י וכו' ודבריו תמוהין מאד, ונ"ל פירוש לפירושו, דהמרדכי ס"ל כרש"י דפלוגתא דר"י ור"ש בנתבשלין, וא"כ פלוגתיי' בפי' הברייתא דפרוסות קיימות ואין הפרוסות קיימות דקתני דר"ש מפרש פרוסות קיימות בדאיכא תואר לחם, ואין פרוסות קיימות בדליכא תואר לחם וא"כ הלשון פרוסות קיימות אינו מדוקדק ואינו הגהות וחדושים מברך המוציא דאף שנמשח בשמן במרדה מ"מ לא הוי נלוש בשמן רק נמשח בלבד מלמטה, ובכה"ג לכו"ע לא הוי פת הבאה בכסנין, ומיושב שפיר.