ברכת יהונתן טז

וכו', ולק"מ דודאי הא עדיפא שיבצע א' על הפרוסה וא' על השלימה דבמניח הפרוסה וכו' לא נראה כ"כ החשיבות (להחשיב) [להחשוב] וכשאין אחר עמו אין לו ברירה משא"כ כשאחר מיסב עמו, הא עדיפא, ואין הפירוש שיברך כ"א לעצמו דבזה ודאי קושי' מג"א שפיר [הא רוב עם וכו'] רק הפירוש שיברך (כ"א) [א'] לעצמו ויכון להוציא את חבירו כמו גבי קידוש, דכיון ששותין (כולן) [כל] המסובין יחד כמלא לוגמיו יוצאין כולן דכולן נחשבין כחד ה"ה [הכא נמי] וא"כ ממ"נ יצאו אי חטים עדיפא אידך דשעורי' יוצא בטעימתו, ואי שלימה עדיפא הוא יוצא בטעימת חבירו, ובזה ניכר החשיבות [להחשוב] שפיר ואין רשאין להניח הפרוסה וכו'

(שם סק"ד) יכול לחברם וכו' כדאמרי' בעירובין וכו' פי' דאמרי' התם אין מערבין בפרוסה אלא בשלימה אם נפרסה וחיברה בקיסום מקרי שלם, ה"ה [הכא נמי] מקרי שלם לענין לחם ובהמו"צ ויש [מביאים] ראי' מדאמרי' שם ג"כ ניטל כדי חלה מיקרי שלם, ה"ה כאן, וזה ליתא דבשלמא התם הטעם משום איבה, ע"ש וא"כ (כשנוטל) [כשניטל] ממנו כדי חלה יודעין ואין כאן איבה, משא"כ לענין שבת דבעי' מד"ת שיהא שלם אם ניטל כדי חלה לא מיקרי שלם וק"ל

(מג"א סק"ט. וט"ז סק"ה) אם אינו נזהר וכו' ע"ש שהאריכו, והנראה לי הוא דהא דקאמר הרב המחבר באינו נזהר מברך על איזו מהן שירצה, אין פירושו דהברירה בידו רק דתפיס לישנא דמתני' [ברכות דף מ"א] דחכמי' פליגי על ר"י דס"ל מין ז' עדיף [ור"י סבר] מברך על איזו מהן שירצה והיינו החביב עליו ע"ש [בגמ'], ולפ"ז י"ל דרא"ש היה נזהר (והי') [שהי'] מסופק אי הירושלמי מיירי באינו נזהר אבל בנזהר אע"ג דשל עכו"ם חביב עליו אסור לברך עליו לכך צוה לסלקו מעל השולחן משא"כ באינו נזהר ודאי על החביב עליו מברך ופסק המחבר שפיר (ו) דעל איזו מהן שירצה ר"ל שירצה לאכול דהיי' החביב וק"ל

(מג"א סקט"ז) שעירב בה דבש, וקשה דהרמב"ם וכו' ולק"מ דהנה איתא בש"ס (דף ל"ד) האי נהמא דהנדקאי מברכין עליו במ"מ ואדם יוצא בה יד"ח בפסח ופי' כל המפרשים אף דלא קבע עליו, משום דתכא דרחמנא איקבעי, ולפ"ז לק"מ על הרמב"ם דודאי עיסה שנלושה במי פירות מיקרי פת הבאה בכסנין ואי קבע עלי' מברך המוציא וגבי מצה אמרי' דתכא דרחמנא וכו' רק אי קשיא [הא קשיא] מהא דתנן הי עומד ומקיים מנחות נטלן לאכול מברך המוציא אע"ג דמנחת נילושו בשמן, וא"ל דאיירינין במנחת מאפה דלא היתה נלושה בשמן רק משיחה כמין גם [כ] יונית, דא"כ קשה הא דאר"י האי חביצא פירש"י היינו שנתבשלה וכו' ואר"י מנא אמינא לה דתנן הי' עומד וכו' ואי איירי במנחת מאפה מאי בישול שייך כאן דלא היתה רק נמשח וא"ל [ר"ת ואפשר לתרץ] כדאמרי' בתוספתא ח"א שהיו מושחין אותה כולה במרדה חם, וא"כ הוי בישול גמור דאמרינן תתאי גבר ומסתמא דמתני' דהי' עומד [וכו'] ככו"ע ולעולם דמיירי במנחת מאפה וא"כ הביא ר"י שפיר ראי' מהך מתני' (ז): הגהות וחדושים (ו) פי' שהמחבר מפרש כמו שמפרש רבינו בגמ' שם דברי ר"י דמתני' דאיזו שירצה דק היינו החביב עליו, וע' רש"י שם, והבן. (ז) פי' כיון דהוי בישול גמור, ומ"מ לא קשה קושי' הנ"ל מהך דמתני' אהך י"א שבש"ע דר