ברכת יהונתן יג

הביא ראי' מקידוש כמו גבי קידוש כשמקדש בחדר זה יוצא ידי קידוש בחדר אחר הוא הדין גבי מרחץ אי הי' דעתו מתחלה ל"ה הפסק, דאין הנדון דומה לראי' בשלמא גבי קידוש אין הטעם כלל משום הפסק, דהא הפסק שרי גבי קידוש, רק משום וקראת לשבת ענג, במקום קריאה שם תהא ענג, וכשהי' דעתו מתחלה בשעת קידוש לאכול בחדר אחר הוי עונג במקום קריאה, אבל גבי בהמ"ז הטעם משום הפסק, אף שהי' דעתו מתחלה לשתות שם מקרי הפסק, ועוד קשה על האגודה מהא דאיתא בירושלמי התורם את הלשכה היו אומרים לו תרום והוא אומר הן, הן, משום חשדא, ופריך ולימלי פומי' מיא ומשני משם ברכה, פי' כשתורם צריך לברך על מצות תרומה והברכה צריכה להיות מבפנים ולא מבחוץ דהוי הפסק, ואי כדברי האגודה עדיין הקושיא במקומה עומדת ולימלי פומי' מיא ואין לומר משום ברכה, הא כשהי' דעתו בשעת ברכה אף מחדל"ד לא הוי הפסק וצ"ע: (ג

) ובדוחק יש לומר דהתם הוי כ"ב אמה ולכך הוי הפסק משא"כ האגודה מיירי דל"ה כ"ב אמה, וא"ל, לפ"ז קושית המג"א הדרא לדוכתה דלמה לא פריך הש"ס למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה וכו' ואין לומר דהתם הוי מחדר לחדר, הא כשיתן דעתו מתחלה ל"ה הפסק אפי' מחדל"ד, י"ל דהא דמהני כשנותן דעתו מתחלה דוקא היכא שיכול לכנוס באותו חדר, והוי כמו בירך באותו חדר עצמו, משא"כ כשאינו יכול לכנוס באותו חדר ולברך לא מהני דעתו, וא"כ שפיר משני התם משום ברכה, וכו', דהא אינו יכול לברך בפנים, וא"כ גם ממצורע לק"מ דהתם אינו יכול לכנוס לפנים, ולכך הוי הפסק, ולק"מ, ודו"ק: סימן

קס"ז

(ש"ע סעיף א') וצריך לחתוך מעט, שאם יאחוז בפרוסה וכו', דין זה מקורו ממתני' דפ"ג דטבול יום כל ידות וכו' ר"מ אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו ה"ה כמוהו, הגהות

וחדושים

(ג) מצאתי כל דברי רבינו זצוק"ל כאן שבדברי האגודה והמג"א בספרו כו"פ על יו"ד (סי' י"ט) יעוין שם, שהדברים מכוונים. ואציגה נא בזה הערה מש"כ אלי כבוד ידידי הרב הגאון הגדול וכו' מו"ה אלי' דוד ראבינאווי"ץ תאומים שליט"א, האבדק"ק פאניוועז. וכעת בק"ק מיר. על דברי רבינו זצוק"ל בקושיתו על האגודה וזלה"ט: בחדושים על האו"ח הקו' על האגודה מהירושלמי דפריך ולימלי פומי' מיא וכו' ומשני משום ברכה, והרי יכול לברך קודם וכו' ואח"כ ימלא פומי' וכו' יעוי"ש בכו"פ סי' כ"ט שכ"כ בביאור הקו', ולכאורה הוי לי' הפסק בין הברכה לעשיית המצוה במילוי המים בפיו, ואולי דעת רבינו שהוא צורך התרומה והו"ל כמו גביל לתורא דל"ה הפסק, אמנם בעיקר פירוש רבינו ז"ל וכמ"פ כן שפי' הברכה, היינו ברכת תרומת השקלים, ולא ידעתי מנ"ל לרבותינו שהיתה צריכה ברכה, ומ"ש החכ"צ סי' קכ"ב דלא גרע מתרומת חו"ל שצריכה ברכה, תמהני הא שם הוא מצוה וכאן הוא תקנה בעלמא לזכות גם את העתידין ליתן, ותדע שהרי הרמב"ם לא זכר כלל ברכה זו, וגם מה נעשה למ"ד בסוכה (מ"ו א') דאין מברכין על מצוה דרבנן כלל, וע' ירו' פ"ג דסוכה ג"כ פליגי אמוראי בהא, ובעיקר הקו' לא ידעתי מ"ט לא ימלא פומי' מיא בהלשכה עצמה וכי שייך בזה חולין בעזרה, והרי היא צורך התרומה, ואכמ"ק לבאר יותר, עכלה"ט. והנה מ"ש הגאון הנ"ל שיחי' לתמוה הא כאן הוא תקנה בעלמא וכו' לא הבנתי דהא כמ"ד מצינו דהוי רק תקנה ולא מצוה ומ"מ בעי ברכה כגון עירובין, וכה"ג, וע' מ"ש בהקדמתי לס' "חסד יהונתן" בד"ה והואיל וכו' בישוב קושית הגאון רעק"א ז"ל על רבינו ז"ל בכו"פ סי' יו"ד, ומ"מ צ"ע עדיין דאפשר לחלק עוד בין תקנה דעירובין, וכל כה"ג דהוו תקנה להנצל מאיסור עכ"פ משא"כ תרומת שקלים דליכא שום הצלה מאיסור בהו.