ברכת יהונתן יב

(פ"ו) כי ד' שערים היו בצפון וא"ל דאותן השערים לא היו מכוונים נגד המזבח, ז"א דהא אחד מהן נקרא שער הנשים, ופי' הר"ש ששם נשים סומכות, דלא היו רשאים לכנוס לעזרה, א"כ גם המצורע הי' יכול לסמוך שם, ונראה לתרץ, דהנה מבואר דאף למ"ד בבמ"ק שמה ביאה ה"מ בדאוריתא, אבל בדרבנן, לא שמה ביאה, ואנן קיי"ל דהני עשר מעלות דקדשים הוו דרבנן, נמצא דהא דאין נשים רשאין לכנוס לעזרה הוא רק מדרבנן, והשתא אתי שפיר, די"ל דגם (השעיר) [השער] ההוא הצפוני עד ירך המזבח הי' רחוק כ"ב אמה, א"כ גם אם הי' סומך שם אפ"ה לא הוה תיכף לסמיכה שחיטה, ואין לומר דא"כ גם הנשים היאך היו יכולים לסמוך, ז"א די"ל דנשים הוו מעיילי ידיי', וסמכו, דבדרבנן לא אמרי' שמה ביאה, ואז הוי פחות מכ"ב אמה, ולא הוי הפסק, אבל מצורע דאסור מדאורייתא לכנוס לעזרה (ואמרי') אי אמרינן גבי ביאה במקצת שמה ביאה לא היו יכולים לעייל ידיי' והוי הפסק, ודוק

ועוי"ל דאותה משנה דקחשיב שער הנשים ס"ל כראב"ש ובין האולם ולמזבח הוי צפון ומן השער ההוא עד בין האולם ולמזבח לא הוי כ"ב אמה ובאמת גם המצורע יכול לסמוך שם כנ"ל ומתני' דהכא ס"ל דמצורע סומך בשער הנקנור ס"ל כרב"י דבין האולם ולמזבח לא הוי צפון, ולא הי' כשר לשחיטה רק כנגד המזבח, וא"כ מן השער הצפוני עד המזבח הוה יותר מכ"ב אמה, הילכך (אם) לא הי' סומך שם, והשתא א"ש, ולק"מ קושית המג"א דודאי ס"ד דמקשן הי', דאתיא כראבר"ש דתנא סתים לן כוותי' ביומא בהך דפיו הי' עומד בין והאולם ולמזבח, וסתמא ג"כ כוותי', ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר, וא"ל כנ"ל דהא לראב"י נמי מרחיק לי' צפון, זה אינו דקושייתו היא דאי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה נמצא קשה כנ"ל לסמוך בשעת הצפוני, דהיי' בשער הנשים ועכצ"ל כמש"ל דביאה במקצת שמה ביאה ולק"מ דלסמוך בשער הנשים דלא דמיין אהדדי, מצורע ואשה, בשלמא גבי סמיכת נשים שפיר היו סומכין שם, והיינו דהיו מעיילין ידיי' לעזרה אמרי' גביי' ביאה במקצת ל"ש ביאה דהוו דרבנן אבל גבי מצורע דאסור מדאוריתא לכנוס לעזרה ואמרי' גבי' שמה ביאה א"כ לא הי' יכול לסמוך שם בשער הנשים, ומשני הש"ס לעולם לא שמה ביאה ואי אמרת לסמוך בשעה"נ, הא מני ריב"י דס"ל בין האולם ולמזבח לא מיקרי צפון, ומן השער עד נגד המזבח הי' יותר מכ"ב אמה, ומשני דהתם אתיא כראבר"ש ואתיא שפיר, ולק"מ כל קושייתם, ודוק היטב בכל הני סוגיות שהבאתי כאן עד שתעמוד על האמת והמכוון מה שכתבתי כאן, וע' בצורת הבית להרמב"ם ז"ל ובפי' הר"ש ודו"ק

ועוי"ל בדרך הקיצור והפשוט דלק"מ דודאי במקום (אחד) [אחר] דהיי' בחדר אחר, אפי' בפחות מכ"ב אמה מיקרי הפסק, והשתא הא דקאמר התם גבי מצורע דלא הוי תיכף לסמיכה שחיטה משום דהוצרך לעמוד בחוץ והוי מחדר לחדר אחר, ובזה אפי' בפחות מכ"ב אמה הוי הפסק, רק דזה יש לדחות דאנן קיי"ל עובי השערים כלפנים, ודו"ק

והנה המג"א שם הביא בשם אגודה דהרוצה לשתות בבית המרחץ, מברך בבית החיצון ע"ד לשתות בפנים דהוי כמו מפנה לפנה, אבל התוס' כתבו (דף ק"א בד"ה ור"י) דהוי הפסק משמע אפי' מפנה לפנה, וצ"ע על המג"א, דהא התם הוי מבית לבית, דאל"כ היאך קאמר שמואל אף ידי קידוש לא (יצאו) יצא הא הוי מפנה לפנה ושפיר הוי קידוש במקום סעודה, אלא ודאי דמיירי מבית לבית, אבל אי קשיא הא קשיא דהאגודה