ברכת ראש נזיר פז

נאכלין והתניא כי כל אוכל חלב כו' והא הכא דקאי באוכלין ומרבה נאכלין בעל מום וחולין ומשני התם דליכא אוכלין מרבה נאכלין ע"ש הרי דמרבה נאכלין מכי כל דגבי כרת וא"כ י"ל הוא הדין לחצי שיעור בכרת דומיא דאזהרה, אך האמת הוא דרש"י ס"ל דהברייתא דתנא בחלב ישנו באזהרה למלקות קאמר ודומיא דכוי דמרבה בהדיא למ"ד כוי ברי' בפ"ע כדמשמע בכריתות (דף כ"א) ולפי' אתי שפיר קו' התוס' שם אמאי לא אמר ר' יוחנן דחצי שיעור אסור מכל חלב כהברייתא ותירצו דבא לגלות דעתו דמהאי טעמא דחזי לאיצטרופי אסרו חצי שיעור וזה דחוק ומהגם דרש"י אינו סובר זה דהא ס"ל גם באיסורי שבת חצי שיעור אסור מה"ת אף דשם לא שייך האי טעמא דצירוף דלא שייך זה אלא באיסורי אכילה דגמירי שיעור צירוף כזית בכדי אכילת פרס ועי' רש"י שבת (דף ע"ד) ד"ה וכי מותר, ואולי י"ל דגם שם מכל מלאכה מרבי לחצי שיעור וכמו כן ס"ל להרמב"ם רפ"ה מהלכות איסורי מזבח איסור הקטרת כל שהו מכל שאור ולפרש"י הנ"ל י"ל ה"ט משום דברייתא דדרש כל הוא למלקות ואתי כר' אליעזר דדרש נמי כל דחמץ לאזהרת מלקות ולרבנן לא שמענו רק ר"י השמיע לן מהך סברא דחזי לצירוף גם רבנן דרשי כל לאיסור עכ"פ ומה שהביא ראי' מברייתא הוא לאפוקי מריש לקיש דאמר אכילה אמר רחמנא וליכא וא"א לרבות חצי שיעור ע"ז הביא ראי' דהא חזינן להברייתא דדרש לח"ש אף למלקות ולא חש ללשון אכילה והוא הדין די"ל לרבנן לאיסורא, ואולי י"ל דהא דיהיב האי טעמא דחזי לאיצטרופי ליישב לשון אכילה דשייך קצת גם בחצי שיעור כיון דלא בעי שיאכל הכזית בבת אחת רק בצירוף שיעור כזית בכדי אכילת פרס נמצא על כל פורתא ופורתא דאוכל חל עליו שם איסור אכילה שלא יאכל לצירוף כזית בכדי אכילת פרס והביא ראי' מברייתא דגם הוא מרבה לחצי שיעור גם באיסור אכילה והוא הדין בעלמא אסור חצי שיעור ולפ"ד רש"י בפי' הברייתא הוכרח לפרש הא דאינו בעונש כרת מדכתיב כל אאוכל ור"ל כיון דאכילה הוא בכזית לא שייך לדרוש כל שאצלו לחצי שיעור ולא מטעם דקאי באוכל לא מרבה נאכלין רק גבי אזהרה דכל אחלב כתיב ולא גבי אכילה יש לדרוש בו אפי' כל שהו ולא תאכלו דבכזית אזהרה לעונש כרת אתא דאזהרתו ועונשו סמוכים כמש"ש, והנה כי כן י"ל דר"א יליף איסור חצי שיעור דחמץ בבעין כבחלב וא"צ צירוף ולכן מוקי קרא דחמץ ע"י תערובות ולהיתר מצטרף לאיסור ואל תקשה א"כ ס"ל לר"א חצי שיעור למלקות ואנן לא שמענו אלא ר' שמעון דס"ל כל שהוא למלקות דלא קשי' דר' שמעון סובר כן בכל איסורים כדאי' בשבועות (ד' כ"א) ומטעם דס"ל סתם אכילה כל שהו כדפי' רש"י שם אבל ר"א ס"ל אכילה בכזית רק דמרבה מכל חלב ואי אפשר ללמוד הימנו אלא באיסור כרת דכוותה דהא הר"ן כתב דהא דלמדין שאר איסורין מחלב לאיסורא הוא מהך סברא דחזי לאיצטרופי אבל לר"א דדרש למלקות פשיטא דאינו יכול ללמוד הימנה אלא שאר איסורין דכוותה וא"צ צירוף לבעין ואף דאין עונשין מן הדין מ"מ ניחא יותר לאוקמי לדבר חדש דהיתר מצטרף לאיסור לחצי שיעור ע"י תערובות כמ"ש לקמן מזה ואר"ל כי בלאו הכי א"ש כהנ"ל. (ה) עוד הקשו התוס' פסחים דלפ"ה צ"ל מקצתו חצי זית עם חצי זית היתר שאינם מעורבים יחד דאל"ה היינו עירובו ולקמן גבי חטאת משמע דאין היתר מצטרף לאיסור אלא בנתערב האיסור עם ההיתר יחד דהאמר עד שיבלע בבשרה ורש"י כיוון לתרץ זה דפי' שם (דף מ"ה ע"א) ד"ה ורבנן דחטאת מיירי אף דלא איבלע בכולה וצ"ל דלא אתא אלא לאפוקי נגיעה לבד מאשר יגע כדאשכחן במזבח וכלי שרת וכמ"ש המג"ש ומדכתב נמי אשר יגע משמע דלאו בבלוע בכולו מיירי וא"כ מה לי שנבלע במקצת או לא נבלע כלל כיון דסוף סוף מצטרף גם את אשר לא נבלע בו וכן משמע פשט הש"ס לקמן דאמר השתא היתר מצטרף לאיסור איסור ואיסור מיבעיא ומתרץ היתר לאיסור בבת אחת איסור ואיסור בזה אחר זה משמע דומיא דאיסור ואיסור דבזה אחר זה כן הוא היתר מצטרף לאיסור דבת אחת אף בלי תערובות רק שאוכלם בבת אחת ובפרט למשכ"ל בראש הסוגי' פי' הש"ס דלקמן (דף ל"ח) דר' יוחנן מרבי אפי' אוכלין דר"ל דמרבה נמי היתר מצטרף לאיסור בבעין שלא ע"י תערובות כמשקין ע"ש ומבואר כפרש"י. (ו) אך דעת התוס' צריך ביאור דלסברתם שאין היתר מצטרף לאיסור אלא כשנתערב יחד וא"כ צ"ל גבי משרת וחטאת שאכל במקום שנבלע וקשה טובא לפיר"ת בחולין (דף צ"ח) בפי' טעם כעיקר דנהפך ההיתר לאיסור ולוקה על כזית מהתערובות וכן פי' רש"י בפסחים א"כ תיפוק ליה משום טעם כעיקר ואף לדעת ר' יוסף מאורליינ"ש דאין לוקין על טעם כעיקר הא בלאו הכי חטאת אינו אלא עשה דיקדש לסברתו דלא אהדרי' לאיסוריה וא"כ תיפוק ליה משום טעם כעיקר ואף דיש לדחות דחטאת מיירי במין במינו ובדליכא רובא כמ"ש לקמן מ"מ הא דמשרת קשה וכמו כן קשה מר"א בחמץ אם ע"י תערובות דבליעה איירי דנותן טעם זה בזה תיפוק ליה משום טעם כעיקר ולמה לי' היתר מצטרף לאיסור ואף דמרבה נמי תערובות פירורין שאינו ניכר דאין נ"ט כהך דשתי קופות דלקמן מ"מ הא מרבה נמי כותח ואינך דהו"ל בנותן טעם. ויותר קשה דהתוס' פירשו במקפה לקמן פיר"ת דמיירי שהשום ושמן בעין על המקפה ולמה ס"ל לאביי בזה היתר מצטרף לאיסור, וראיתי במהרש"א שם שהרגיש בזה וכתב לאו ממש בעין אלא שהן ניכרין במפוזר על המקפה דאי בעין ממש לא שייך היתר מצטרף לאיסור לדעת תוס' דלעיל עכ"ל, ולא אבין מה תיקן בזה כיון דסוף סוף צ"ל דמה שאינו ניכר אינו מצטרף דהא במדומע מי שמכשיר לגמרי מכשיר כדהקשה התוס' ועיקר הפסול בשום שבעין הניכר דאינו מתבטל ואפ"ה סובר אביי הטעם דהיתר מצטרף לאיסור והמהרש"ל שם כתב וז"ל ומ"מ איירי שנתערב קצת עד שבלעה כמ"ש התוס' לעיל ור"ל דגם ההיתר נתערב קצת בהשום ובלע הימנו די"ל ביה היתר מצטרף לאיסור דע"כ לא ס"ל לתוס' דבבעין אין מצטרף אלא כשההיתר בעין בלי תערובות איסור משא"כ בכה"ג דנתערב קצת אף דמטעם תערובות לא נפסל מ"מ מצטרף להשום שבעין, ויש לפקפק דלפ"ז אותו מקצת שנתערב היה לה שם דימוע ליפסל למ"ד דדימוע פוסל ולמה אין פוסל אלא מקום מגעו גם הדימוע היה לו לפסול, ויותר קשה אי מיירי שנתערב קצת ובלעה בנותן טעם ילקה מחמת טעם כעיקר לפיר"ת ומש"כ הר"ש בפ"ב דט"י דהא דאין המקפה נפסלת משום טעם כעיקר דיחשב כתרומה משום דעיקרו חולין הוא ורק לענין אכילה הוא דהוי טעם כעיקר תדע דאין טעם כעיקר נחשב שחוטה כנבילה לענין טומאה לא כתב זה אלא שלא יהא נפסל משום תרומה שלא יצטרך לדר' יוחנן הואיל וזר נלקה עליה בכזית דמיירי באכילה ומ"מ בדר' יוחנן גופיה י"ל לפיר"ת דלוקה משום טעם כעיקר וגם ר' יוחנן ס"ל טעם כעיקר לדעת ר"ת חולין (דף צ"ט) ע"ש דהא השתא נמי לאביי דסובר האי טעמא דהיתר מצטרף לאיסור לא שייך ה"ט דנחשב כתרומה לענין טומאה רק הואיל דאכילה וה"ה די"ל האי טעמא דהואיל משום טעם כעיקר. (ז) ומצאתי קו' זו לפיר"ת מהא דמשרת בספר אגודת אזוב ע"ש בד"ה ודלמא מיין ויצא לחלק דגם לר"ת לא נאמר טעם כעיקר למלקות אלא היכא דנבלע כזית איסור אז לוקה גם על כזית מהתערובות אבל אם מתחלה לא בלע ההיתר כי אם חצי זית מהאיסור אף שקבל טעם מהאיסור אין ההיתר נהפך לאיסור להשלים שיעור כזית ללקות עליו רק דינו כמו שהיה מקודם שנתערב דאין בו אלא איסור חצי שיעור והביא ראי' מחולין (דף צ"ח) בפלגא זיתא דתרבא דנפל לבשרא סבר מר בר רב אשי לשעורי בתלתין פלגי דזיתא א"ל אבוה לא תזלזל בשיעורא דרבנן ועוד האמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מה"ת והלא חלב ובשר הוא מין בשאינו מינו לדעת הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ולמה הוצרך לומר משום חצי שיעור הא הו"ל שיעור שלם מחמת טעם כעיקר דנהפך גם ההיתר לאיסור אלא ודאי דלא עדיף מאיסור דאתא מחמתי' דאין לתערובות זו אלא דין חצי שיעור לאיסור ולא למלקות ע"ש, והנה אף שכן משמע מהרשב"א בפ' גיד הנשה בשם הראב"ד כמ"ש לקמן (דף ל"ז ע"א) בגמרא ד"ה טעם כעיקר (אות ג') אך אי אפשר לעמוד ע"ד היטב וכמש"ש, ולענ"ד הוא נגד הדעת דמה יוסיף תת כח איסור בשנבלע כזית עד ששים ונותן טעם ואח"ז סילק האיסור דלוקה עליו על כזית אף שאין בו מאיסור אלא חלק ששים ואלו לא היה מתחלה אלא חצי זית ונ"ט אינו מועיל ואמאי הא הרגשת הטעם שוה כזה כן זה, הן אמת דהר"ש פ"ב דט"י תמה בזה אף בכזית שנותן טעם בחמשים היתר איך חייב על מקצת היתר הא לא הוי אלא כחצי שיעור ודמי לחצי זית שנותן טעם ואכל כולה דאין לחייבו אלא מטעם היתר מצטרף לאיסור ולזה בחר לו שיטה אחרת בדין טעם כעיקר ואבאר לקמן אבל לשי' ר"ת דנהפך ההיתר לאיסור מחמת הטעם אין הדעת נותנת לחלק בזה ולדעתו עיקר קפידת התורה לחייבו מלקות בשאוכל כזית איסור ע"י ממשו או ע"י טעמו ומה שהביא ראי' מחולין שם מלבד די"ל דר"ת ס"ל דחלב ובשר הוה מין במינו כדאיתא בתוס' חולין (דף צ"ח ע"ב) וכמש"ל מזה אף גם הוא דיחוי מעיקרו דלפי דעת מר בר רב אשי שם דחצי שיעור אין בו איסור תורה היה מקום לומר דטעמו נמי אין בו איסור תורה דלא עדיף מהאי דאתא מחמתי' לזה רצה להקל, אך למאי דגילה לו אבוהו דחצי שיעור אסור מן התורה רק דאין לוקין עליו משום דלמלקות בעינן שיעור אכילה בכזית שוב אין נ"מ באוכלו כזית הן ע"י ממשו