ברכת ראש נזיר פו

בפסחים (דף מ"ד ע"ב) שם קאי על ר"ע די"ל דקמ"ל אפי' בתערובות אבל הכא אקרא קאי דכבר יליף טעם כעיקר מגעולי כלי מדין כדאי' לקמן לז"א דבכזית יין דנתפשט בפת ונותן טעם פשיטא דהא לא שייך ביטול דאיתעבד כולו איסור וגם שם לא אמר הש"ס זה אלא מקודם דידע הש"ס דר"ע יליף טעם כעיקר מגעולי כלי מדין, אך לפי זה קשה למה נקטו דאי איכא כזית מיין לחודיה הכי הוה ליה למימר דאי פשט היין בכולו הוה ליה טעם כעיקר וקרא ל"ל והנה בתוס' יש לומר דנקטו כן כפי דעתם לקמן דטעם כעיקר היינו שאוכל כזית מאיסור שנתפשט בכדי אכילת פרס אך לשון זה איתא נמי ברש"י פסחים ואיהו ס"ל שם דבטעם כעיקר נהפך ההיתר לאיסור ללקות עליו בכזית קשיא. לכן נ"ל דרש"י לא כיוון על טעם כעיקר דמהפך ההיתר לאיסור דמאי אולמי' לדרוש לזה מהיתר מצטרף לאיסור וכדמשמע מרש"י שם (דף מ"ה) ד"ה ור"ע כמש"ש רק כיוון כפשוטו דמנ"ל זה להיתר מצטרף לאיסור אולי מיירי בכזית מיין לחודיה וקמ"ל אפי' בתערובות אך בזה עכצ"ל דנתערב כזית בכדי אכילת פרס דלא עדיף מאיסור בפני עצמו דבעי כדי אכילת פרס עז"כ ל"ל קרא הא בזה קיי"ל מהלכה למ"מ כזית בכדי אכילת פרס בכל איסורין כפי' רש"י שם לקמן וכדאמר ר"י בע"ג (דף ס"ו) כל שטעמו וממשו לוקין עליו כזית בכדי אכילת פרס ויין בפת נמי הו"ל טעמו וממשו כמ"ש לקמן מזה וז"ב:

ד"ה כמאן כר' אליעזר כו' דכל המנחות באות מצה [דתני התם] כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו () אין לי כו' מקצתו () חצי זית מנין כו' כמו שמפרש אביי () בפרק כו' דנהי דרבנן דרשא [אחרונה לא דרשי כלל] כר"א מ"מ דרשא [ראשונה] הפשוטה כו' כדפירש [רבא] התם כו' כר"א דדרש כל [דכיון] דכל אתא לחצי הקומץ [אייתר ליה] כי כל לעירובו כו' דלא דרשי כל [רק כי כל] למקצתו כו' היתר מצטרף לאיסור () לא שמעינן כלל כו' מרבה [חצי] זית בעיני' ובסיפא אפילו [שנתערב ואינו] ניכר וכן פי' הקונטרס במנחות. הס"ד כצ"ל ומש"כ דא"כ מפרש זעירי הברייתא כמו שמפרש אביי כו' אף דאביי ס"ל כפשוטו חצי זית לחודיה חייב רצונם בזה כיון דאינו מבורר שם בדעת אביי דס"ל חצי זית חייב רק דמפרש מקצתו חצי זית והש"ס שם מפרש לאביי דס"ל יש הקטרה לפחות מכזית ומנ"ל זה דלמא אביי נמי כזעירי ס"ל ובפסחים כתבו בל"א א"כ זעירי לא כאביי ולא כרבא וזה לא קשי' כ"כ רק כוונתם שם כמ"ש דל"ל להש"ס לעשות ג' פלוגתות בזה ובעל מג"ש ואג"א לא הבינו כן לכן תמהו על קו' זו ופשוט כמ"ש. עוד הקשו שם התוס' קושיות חזקות ע"ד רש"י וכבר עמדו המפרשים לחתור ולמצא מקום נכון ליישב פי' רש"י ואין רצוני להאריך בדברים אשר לא לי המה. לזה אמרתי אחכמה. בדברים נכונים קרוב לפשט וברה כחמה. ואבאר אחת לאחת. ואת כל ונוכחת. (א) קו' א' דל"ל להש"ס לחלק דברי אביי מזעירי לעשות ג' פלוגתות דמלבד די"ל דרש"י ס"ל דפלוגתת ר"י וריב"ל במנחות (דף כ"ו) אי יש הקטרה לפחות מכזית תליא בדרשא דכל שאור וכדעת תוס' שם וכן כתב הש"מ כאן ודלא כתוס' מנחות (דף נ"ח) דמחלק ביה להכי אוקמי הש"ס גם פלוגתת אביי ורבא כעי"ז דאביי ס"ל כר"י דיש הקטרה בפחות מכזית כיון דסוף סוף הוא שלש פלוגתות אף גם זאת שלפ"ז אצ"ל פלוגתות אביי ורבא בפי' הברייתא אליבא דר"א דוקא כי גם אליבא דרבנן א"ש וכן משמע בפסחים (דף מ"ג ע"ב) דאיתא שם וכ"ת כי כל ר"א לא דרש והתניא שאור בל תקטירו כו' מאן שמעת ליה דדרש כל ר"א וקדרש כי כל קשיא וזה כלל בדעת הגאונים והרי"ף כל היכא דאסיק בקשיא לא איתותב בזה וה"ט כמ"ש בגמרא דגם רבנן דרשי כל היכא דאינו מפיק ממשמעותא דקרא וכן הכא דבקרא אינו מבואר כמה יהיה הקטרה רק דהו"א דהקטרת איסור דשאור היא כעין הקטרת היתר קומץ דמצה וכיון דס"ס מוכח מקרא דשאור דמרבי לאיסור אף מה דלא דמי לקומץ דמצה מדכתיב ביה כי כל דגם רבנן דרשי כי כל א"כ יש לדרוש נמי האי כל לדכוותה ולאביי דס"ל יש קומץ פחות מב' זיתים והריבוי אתא לרבות חצי שיעור כמ"ש התוספות מנחות (דף נ"ח) לזה פירש מקצתו חצי זית ולרבא לכזית אף דלא הוי כקומץ דב' זיתים ומרבי נמי מכי כל עירובו ודמיא להא דזבחים פ"ב דגם רבנן דרשו כל וגם וא"ו דוכל לרבות חטאת ציבור וזכר. ובזה א"ש פסק הרמב"ם פ"ה מהל' איסורי מזבח דפסק כברייתא זו אף דלא פסק כר"א דפסחים דדרש כל וכמ"ש לקמן בסוגיא ומה שהקשה הלח"מ שם מש"ס דהכא דאמר כמאן כר"א לא קשה מידי והיינו טעמא דלפי דעת זעירא דס"ל אין הקטרה לפחות מכזית והיינו דלמד מהקטרה דפגול דבעי כזית דאיתקש לאכילת אדם כדאיתא בתוס' מנחות שם או דבעי כעין קומץ דמצה דאית בי' כזית עכ"פ ורוצה לדרוש מכל דגם היתר מצטרף לאיסור לכזית זה הוא דבר חדש ודמי לחמץ דרק ר"א דרש זה להיתר מצטרף לאיסור משא"כ לאביי ורבא אין זה אלא גילוי מלתא דלא נדמה זה להקטרת מצה. (ב) קו' ב' למה אמר הש"ס כמאן כר"א הא כרבנן נמי אתי הך דרשא דהיתר מצטרף לאיסור דהיא דרשה ראשונה הפשוטה יותר ונדרש זה מכי כל וי"ל דלא מחמת פשיטות טפי נדרש זה תחילה רק שיהא השני דרשות מכי כל בענין אחד וראיה לזה דהא בפסחים שם הקשה הש"ס לר"א אימא כל לרבות את הנשים כי כל לרבות עירובו וכ"ת כי כל ר"א לא דרש והתניא שאור בל תקטירו כו' מאן שמעת ליה דדרש כל ר"א ודרש כי כל וסיים בקשיא וכל קשיא אית ליה תירוץ כנודע מפסקי הגאונים וצ"ל אחת משתי אלה או דר"א לא דרש כי כל וברייתא אתיא כרבנן וכמש"ל דגם רבנן דרשי כל כשאינו ענין חדש והיינו כאביי או כרבא אבל לא להיתר מצטרף לאיסור או דאתי כר"א רק שלא דרש מכי כל לשני ענינים והיינו לדרוש מכל לרבות נשים ומכי לרבות עירובו לכרת משא"כ בהא דשאור כיון דדרש כל להיתר מצטרף לאיסור לבעין דרש נמי מכי להיתר מצטרף לאיסור ע"י תערובות דלא ליבטל ואדרבה בזה ניתוסף האיסור דגם ההיתר מצטרף אבל אי הוה דרש תחלה כל לעירובו וכפי' רש"י במנחות בדרשא דרבא דעירובו לאשמועינן גם בכזית דלא נימא שיתבטל כיון דלא ניכר שוב לא הוי דרש מכי ענין חדש להיתר מצטרף לאיסור ובאמת כל היכא דאיכא למידרש דרשינן והנה כי כן למאי דס"ל לזעירי דאין הקטרה פחותה מכזית א"א למידרש לרבנן שני דרשות חדשות רק דרש אחד מכי כל ומנ"ל לזעירי דרבנן דרשי זה להיתר מצטרף לאיסור אימא לרבות עירובו כרבא דזה פשוט יותר וראי' מרבא דדרש מכל לחצי קומץ וכי כל לעירובו ולא להיתר מצטרף לאיסור ומזה הטעם גופי' מיאן רש"י בפי' התוס' דזעירי דרש כרבא ועירובו היינו מצטרף לאיסור דמנ"ל זה דלמא כפשוטו לאשמועינן גם בכזית דלא בטל ולפי' התוס' צ"ל דמחלקי בין עירוב דחצי זית דהו"א דבטל ולא בעירוב כזית כמ"ש מהרש"א בתוס' פסחים שם ורש"י לא ס"ל זה להכי פי' דדרש כעין דרש אביי לחצי זית לפי דס"ל יש קומץ פחות משני זתים רק דס"ל אין הקטרה פחותה מכזית לזה מרבי היתר מצטרף לאיסור וכר"א דדרש כל ומכי להיתר מצטרף לאיסור ע"י תערובות. (ג) עוד הקשו בפסחים שם קו' שלישית מנ"ל לר"א בחמץ היתר מצטרף לאיסור ע"י תערובות הא צריך קרא לבעין ור"ל כמו לזעירי דבעי יתור אחר לעירובו ולכאורה אי"כ קושיא דהא ודאי צ"ל דהיתר מצטרף לאיסור ע"י עירובו מיירי בגוונא דלא בטל וראי' לזה מאביי דר"ל גם בעלמא היתר מצטרף לאיסור וכי לית ליה דין ביטול ברוב בכל איסורין אלא ודאי דמיירי בגוונא דאינו בטל והיינו במחצה על מחצה או בכזית בכדי אכילת פרס דלא בטל כמ"ש לקמן (דף ל"ז) בכ"ז יש לומר היתר מצטרף לאיסור ללקות על כזית מהתערובות וגם בחמץ לר"א דדרש להיתר מצטרף לאיסור מיירי נמי בגוונא דלא בטל כמ"ש לקמן מזה וא"כ אין חילוק בדין היתר מצטרף לאיסור בבעין או ע"י תערובות כיון דאיכא ביה איסור דאי"ב דמאי שנא ורק גבי הקטרה בעי עוד קרא לעירובו והיינו לאסור אפי' כל שהוא כדאי' ברמב"ם פ"ה מהלכות איסורי מזבח ד"ב ע"ש בכ"מ. ולהכי פי' רש"י במנחו' שם עירובו שערבו עם מצה דלא מינכר ומיירי גם בכזית כיון דמיירי ע"י תערובות ביתר משיעור ביטול שוב אין חילוק בין כזית או פחות. וזה דלא כפי' התוס' שם וגם בלאו הכי יש לומר דלא שייך ענין כזית בכדי אכילת פרס גבי הקטרה כנאמר גבי אכילה ולהבין קושית התוספות צריך לומר דסבירא ליה בתערובות חצי שיעור בעי ריבויא אף באין כאן שיעור ביטול לפי דיש לומר דלא אסרו הכתוב לחצי שיעור כי אם בבעין ולא על ידי תערובות ומזה ראי' קצת למשכ"ל בש"ס ד"ה אי הכי בפי' התוספות שם ומכל מקום אין קושיא על פי' רש"י דאיהו סבירא ליה בנתערב בפחות משיעור ביטול דאיתחזק איסורא היתר מצטרף לאיסור כבבעין ול"ד לדרש דהקטרה דמיירי בעירוב כל שהו וכן משמע מרש"י עו"ג (דף ס"ז) דחצי שיעור ע"י תערובות אסור מה"ת. (ד) עוד רגע אדבר מה שי"ל בשי' רש"י עפ"י פרש"י ביומא (דף ע"ד ע"א) ד"ה אין לי כו' דגבי עונש לא כתיב כל אחלב אלא אאוכל דכתיב כי כל אוכל חלב ועוד בד"ה ת"ל כל חלב לא תאכלו הכא כתיב כל אחלב כלומר אפי' כל שהו ודבריו צריך ביאור דהוא אך למותר דהא כתב תוס' שם דר' יוחנן לא מרבה חצי שיעור אלא לאיסור ולא למלקות וע"ז הביאו ראיה מברייתא א"כ משמע דגם הברייתא הכי סבירא ליה וע"ש בתוס' ישנים וא"כ פשיטא דאינו בעונש כרת דהא אף בעונש מלקות אינו ואף גם זאת דטעמו דרש"י דגבי עונש לא כתיב כל אחלב אלא אאוכל יש לדון מהא דאיתא בפסחים (דף מ"ג ע"ב) וכל היכא דקאי באוכלין לא מרבה