ברכת ראש נזיר פה

היתר מצטרף לאיסור דלא הוי כעין פרטא דחמץ כתיב וכן בהקטרה למאי דסבירא לי' אין הקטרה פחותה מכזית לא דרשי להיתר מצטרף לאיסור וכן כל לרבות הנשים דסותר הכלל דמצות עשה שהז"ג נשים פטורות לא דרשו מכל רק מכי כל כדאי' בפסחים שם וכל זה לרבנן. ואתי שפיר נמי קו' התוס' נדה (דף ע"ג) דדרש מכל ליום אחד דלא סתר לקרא דימי דתרווייהו צריכי ליום אחד דבעי שימור יום אחד וגם לשני ימים מהני בשימור יום אחד. וגם בלאו הכי אתי שפיר שם דדרש קראי לר"ע וכמ"ש לקמן. אך ר"א דדרש כל התורה בריבוי ומיעוט כדאי' לעיל מרבה יותר מהפרט ומ"מ בעי כעין הפרט כדס"ל כהאי גוונא בעלמא בריבה ומיעט ולהכי בחמץ והקטרה דרש מכל להיתר מצטרף לאיסור ובעי כזית דומיא דמחמצת. וכן ר"ע דדרש בריבוי ומיעוט כדאיתא בשבועות (דף כ"ו) דרש בזבחים (דף פ"ב) כל חטאת לרבות שאר קדשים וכעין הפרט לקדשי קדשים ודרש מואו דוכל לקדשים קלים למעוטי חולין (אך ר"א שם גם זה אי"ר לדרוש) ובזה מבואר לשון המשנה סוף פרק קמא דברכות אמר ר' אלעזר ב"ע הרי אני כו' כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח וברישא לא נקט כעין זה כל לרבות הלילות וה"ט דלחכמים דדרשו לימות המשיח אינו סותר פשט הכתוב דימים אך כולל נמי ימות המשיח מדרשא דכל ולא רצו לרבות הלילות דזה נגד הפרט דימים כתיב ולזה אמר ר' אלעזר ב"ע לא זכיתי לפי שגם הוא דרש בכלל ופרט כדאי' לעיל (דף ל"ה) עד שדרש בן זומא ולאו מריבויי דכל רק דכן הוא פשט המקרא כל ימי חייך גם הלילות בכלל כל ימי חייך כדמצינו קראי טובא ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך (דברים ד') לשמור את כל חוקותיו וגו' כל ימי חייך (שם ו) וכמוהו הרבה ורבנן דרשו האי כל לרבות ככל דעלמא ואינו סותר פשט הכתוב וניחא לי' בזה יותר מרבנן דמרבה ימות המשיח כדאי' שם בש"ס אמר ב"ז כו' כנ"ל ומ"מ גם לרבנן אית להו דמזכירין יציאת מצרים בלילות מקל וחומר וכמו שכתבתי בחדושי ברכות במשנה שם ע"ש:

שם אי הכי לענין חמץ כו' עי' תוספות פסחים ובמפרשים שם במהרש"א וצל"ח ואגודת אזוב וכולם שפטו דעת התו' דס"ל לר"י כל דחמץ אתי לאיסור חצי שיעור ע"י תערובות גם לרבנן נגד דעת הר"מ ורוב פוסקים דסבירי להו אין איסור מה"ת לחצי שיעור ע"י תערובות וכדמשמע מהברייתא דתנא שם וחכ"א ולא כלום לגמרי משמע דאין בו איסור מה"ת ועי' בתוס' (חולין דף ל"ד ע"ב) ד"ה והשלישי כו' אע"ג דחצי שיעור כו' ושם מיירי ע"י תערובות אין ראי' דכיון דעכ"פ איסור דרבנן איכא הוצרכו לדבריהם שם ע"ש. ול"נ דדבריהם מבוארים בפשי' דהכי קשה לי' מאי פריך זה לזעירי אי הכי חמץ בפסח נמי הא גם ר' יוחנן דרש כל חלב וחצי שיעור וא"כ ידרוש נמי כל דגבי הקטרה לחצי שיעור ואייתר לי' כי כל לעירובו דהיתר מצטרף לאיסור כדאי' בתוס' אליבא דרבא ולפי' רש"י כאביי ויקשה נמי אי הכי חמץ בפסח נמי וכר' אליעזר ואי לא ס"ל כר"א בזה גם לזעירי לא קשי' ואמאי הקשה יותר אזעירי ולא אדר' יוחנן וע"ז תירצו דר' יוחנן דרש כל לאיסור ולא למלקות דלא רצה לדרוש נגד משמעותי' דקרא דבעי שיעור שלם למלקות כמש"ל וכן גבי חמץ לא דרש למלקות כר' אלעזר רק כרבנן. וכי היכי דס"ל לרבנן האי כל למאי אתא כן הוא לר' יוחנן דבזה לא חידש ר' יוחנן מידי רק לזעירי דדרש כל דהקטרה למלקות לחצי שיעור נגד פשט הכתוב קשיא חמץ בפסח נמי כר"א דדרש מכל למלקות ואתי שפיר מקו' המפרשים לע"ד ע"ש ומדין חצי שיעור ע"י תערובות לא מיירי כלל כיון דקיי"ל ברובא בטל אין לנו לדרוש נגד הכלל ואולי ס"ל לרבנן דכל אתא לכזית בכדי אכילת פרס ע"י תערובות דהוה כעין הפרט אכילת חמץ כזית כמ"ש לקמן בזה. אך התוספות לא נחתו רק לפרש הקושיא דלא קשה לר' יוחנן כן נ"ל וע"ע לקמן בתוס' ד"ה כמאן:

שם לענין חמץ נמי כו' תיבת לענין אין לו ביאור לפירש"י ותוס' דהו"ל למימר אי הכי חמץ נמי (ומרש"י פסחים משמע דגרס כן אבל בכל גי' הספרים איתא) גם לשון אלא לאפוקי אינו מדוקדק (ובפסחים ליתא תיבת אלא וע"ש בצל"ח ובס' אג"א מש"כ בזה והמעיין יבחר) ויותר קשה למה לי' לאדכורי הא דאביי לימא הא קמ"ל דאין הקטרה לפחות מכזית ובפרט כי אתא לאוסופי על ר' יוחנן יותר הו"ל למימר לאפוקי מר' יוחנן דס"ל במנחות (דף כ"ו ע"ב) יש הקטרה לפחות מכזית עי' בתוס' שם ואף שהתוס' שם (בדף נ"ח) רצו לחלק דשא"ה דהקטיר הכל אינו מוכרח ובש"מ מבואר דר"י ס"ל כאביי וגם התוס' שם כתבו דזה דס"ל דהקטיר פעמיים כשרה יליף מכל דשאור. עו"ק לפי' רש"י מנ"ל להש"ס מנחות שם לפרושי דאביי ס"ל חצי זית בפ"ע ויש הקטרה לפחות מכזית הא נוכל לפרש כזעירי חצי זית עם היתר מצטרף לכזית ועל כל זה נ"ל דזה גופי' הוא שקלא וטריא דש"ס אי זעירי מפרש כרבא או כאביי כפלוגתת רש"י עם תוספות וכה"ז דבס"ד ק"ל מאי קמ"ל זעירי הא ברייתא מפורשת היא במנחות (דף נ"ח) עירובו מנין ת"ל כי כל ואף לרבנן דלא דרשי כל כי כל דרשי (בשלמא ר"י קמ"ל דכל התורה אין למדין מנזיר אבל לזעירי קשיא) ולזה עכצ"ל דהיתר מצטרף לאיסור אין למדין מעירובו דמיב"ל אף בכזית שאור וקמ"ל אפילו בתערובות כדלקמן בש"ס וכן פי' רש"י במנחות שם בדרבא וקמ"ל זעירי זה בדרשא דמקצתו כדס"ל לאביי חצי זית וס"ל אין הקטרה לפחות מכזית לזה צ"ל עם עוד חצי זית ממצה והיתר מצטרף לאיסור ודרש גם הא דעירובו נמי מרבה להיתר מצטרף לאיסור ובשוין או ברובא כדלקמן ואיצטריך תרי קראי לבעין ותערובות ולזה בא זעירי לאוסופי אר"י דלא תימא ע"י תערובות דוקא כמשרת כי גם בבעין דרש בשאור להיתר מצטרף לאיסור וגם ע"י תערובות וע"ז הקשה אי הכי דדרשת קרא בפ"ע להיתר מצטרף לאיסור דבעין ולא מחד קרא לענין חמץ בפסח נמי נימא הכי דכל אתא לרבויי היתר מצטרף לאיסור דבעין ומנ"ל לדרוש עירובו דהא יותר י"ל כדרשא ראשונה דגבי הקטרה הפשוטה יותר וזה הוא כקושיא שלישית שבתוס' פסחים לפי' רש"י ומשני אין ה"נ דדרש כל כר"א אך לא כהס"ד דזעירי מפרש כאביי אלא הוא לאפוקי מאביי דס"ל יש הקטרה לפחות מכזית ודרש חצי זית כפשוטו בלי צירוף יש הקטרה ועירובו מרבה חצי זית ע"י תערובות כדאי' בתוס' ומהרש"א בפסחי' דכזית ע"י תערובות לא צריך קרא אבל זעירי מפרש כרבא דמקצתו חצי קומץ ובכזית ועירובו הוא לחצי זית עם עוד היתר מצטרף לאיסור כפי' התוס' ובזה י"ל בתרי אנפי או דס"ל היתר מצטרף לאיסור אינו אלא ע"י תערובות כדעת תוס' פסחים או אף כשיטת רש"י בבעין נמי רק אין צריך תרי קראי לזה וזה גופי' אתא זעירי לאשמועינן דלא נפרש כאביי ולהכי מוכרח הש"ס דמנחות לפרושי באביי חצי זית בפ"ע בלא היתר מצטרף לאיסור דא"כ סבירא ליה תרי קראי להיתר מצטרף לאיסור ויקשה קו' הש"ס לענין חמץ בפסח נמי וכמ"ש ואתי שפיר אבל הא לא קשי' דלחשוב נמי חמץ דר"א דאטו כי רוכלא לחשוב דהא לא חשיב נמי חטאת כיון דהם ברייתות מפורשות רק זה דאינו מפורש כ"כ חשב זה:

שם חמץ נמי עי' פי' רש"י ותוס' דבחמץ נמי לר"א היתר מצטרף לאיסור וקשה מנ"ל דר' אליעזר היתר מצטרף לאיסור קאמר דלמא משום טעם כעיקר התינח לשיטת הטור א"ח דס"ל דכותח הבבלי ואינך לית בי' נותן טעם רק קיוהא בעלמא וכן לשי' תוס' דלקמן דטעם כעיקר הוא שיאכל כזית בכדי אכילת פרס ור"א מחייב בכזית אתי שפיר אבל לשי' רש"י פסחים דטעם כעיקר נהפך ההיתר לאיסור לחייבו בכזית וס"ל ג"כ בסוף הסוגי' שם דכותח הבבלי אית בי' טעם כעיקר לא דמי למשרת והקטרה דמצטרף אף בלי נתינת טעם. ונ"ל שזה הוא שדקדק רש"י פסחים חמץ נמי דהאמר על עירובו בלאו והיינו נמי היתר מצטרף לאיסור דר"ל מדנקט בברייתא קמייתא בפסחים שם עירובו סתם משמע אף בכה"ג דלית בי' טעמא רק דנחלק לפרורין היתר מצטרף לאיסור מדרשא דכל דאלו לטעם כעיקר לבד אין צריך דיליף מגעולי כלי מדין כר' עקיבא ונקט נמי הא דכותח הבבלי ואינך דלית בי' כזית בכדי אכילת פרס ולוקין עליו לאפוקי מדרבנן דשם דל"ל טעם כעיקר לפי' רש"י שם. ולולא פירושם י"ל דלאו מדר"א דייק רק דמקשה על זעירי דדרש כל דהקטרה להיתר מצטרף לאיסור יחשוב נמי חמץ דהא מוסיף אר"י וש"מ דטעם כעיקר מעלמא שמעינן ממילא אייתר כל דחמץ להיתר מצטרף לאיסור גם למשכ"ל בתו' ד"ה אמר רבה בר בר חנה אות ט"ו א"ש:

רש"י ד"ה שהרי אמרה תורה וכל משרת לרבות שאלו כו' מלשונו מבואר דמריבויא דכל מרבה היתר מצטרף לאיסור ואפילו בבעין שלא ע"י תערובות ועמ"ש בגמ':

ד"ה זעירי כו' ועיסת [מצה] משלימו כו':

ד"ה ונגע כו' איכא דאמרי [בשום] ושמן של תרומה אבל לא במקפה [דחולין] דטבול יום כו' כצ"ל ומש"כ ואית דאמרי אפי' במקפה של חולין כו' לפ"ז צ"ל בקו' הש"ס מקום מגעו אמאי פסול כגי' רש"י הא בטלי תבלין ברובא ומש"כ בד"ה והוינן דאין טומאת אוכלין פחות מכביצה הוא לפי' איכא דאמרי קמא דנגע בשום של תרומה ועי' בתוס' ומש"ש:

ד"ה והוינן כו' [הא אין] טומאת כו' כצ"ל:

ד"ה ומה טעם לוקה עליו בכזית והא ליכא שיעורא ר"ל דרך אכילת המקפה אין בו שום ושמן שיעור כזית ביחד:

תוס' ד"ה חוץ מנזיר כו' לצרף כזית כו' טעמא דידיה משום () וכל כו' כצ"ל ומש"כ דאי איכא כזית מיין לחודי' קרא למה לי אף דיש לומר דקמ"ל אפילו בתערובות כדמשני בזה