ברכת ראש נזיר פד

שיטת טעם כעיקר הנה סוגיא זו נאמרת במסכת פסחים ונישנית במסכת נזיר גדלו פארותיה ורובי מפרשים הבעו מצפוניה במסכת פסחים ובמסכת נזיר לא שמו פניהם בכל פרטיה ודקדוקיה להבין דעת קדושים. והנה קם הגאון בעל ספר אגודת אזוב בדרוש רביעי לשבת הגדול וקראו בשם עמק רום שם העמיק שאלה, הגבה למעלה, לעמוד על חלה, כבוד אומר כולו:

אך הגם כי אמרותיו טהורות, נארגות בפלפול ובסברות ישרות, לא רבים יחכמו ללקט אורות, מדברים הנאחזים בסכך הפלפול לקשור נימא בנימא, רק אמירה נעימה, כתיבא יהיבא, לזה אזרתי חיל בעזר הש"י לבאר כל דברי רבותינו הקדושים והעמדתי דבריי על מסכת גזיר בגמרא ופירש"י ותוספות. ועיני מטייפין גם במסכת פסחים לבאר בל דבר על אופניו בכל עניניו ובשינוי הסוגיא מהתם להכא בדרך נכון ערבים על אוזן שומעת, במועצות ורעת בכל פרטיהם ודקדוקיהם, עפ"י השיטות הנאמרים בהס' ומאלהי העזר, אשאל עזר, להצילני משגיאות, ויראני בתורתו נפלאות, ויעשה עמי לטובה אות, ליעול וליפוק בשלמא דבתא לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. אכי"ר:

דף לו ע"א גמרא אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה כו' שהרי אמרה תורה משרת, כן הוא הגי' עפ"י דעת רש"י ותוס' שמחקו מש"כ בס"י שהרי אמרה תורה משרת וכל משרת ע"ש. ול"נ לקיים גי' הס"י ולהבין הכפל לשון משרת וכל משרת, והיינו דלקמן (דף ל"ח) פליג רבי אליעזר וס"ל משקין אין דהיינו יין בפת היתר מצטרף לאיסור אבל אוכלין כגון חרצן וזג לא ור' יוחנן סבר אפילו אוכלין ופי' התוס' שם דרבי אליעזר ס"ל דמשרת משמע דווקא יין והיכא דגלי גלי ולא דבר אחר ודחקו בזה לשיטתם דס"ל היתר מצטרף לאיסור אינו אלא על ידי תערובות וכמ"ש לקמן ולדעת רש"י פסחים דס"ל היתר מצטרף לאיסור הוא אף שלא ע"י תערובות אתי שפיר טפי והיינו דר"א ס"ל משקין אין והיינו דלשון משרת משמע ע"י תערובות זה בזה אבל מידי אחרינא לא ר"ל כגון אוכל באוכל שלא ע"י תערובות ור' יוחנן מרבי אפי' אוכלין שלא ע"י תערובות וזה פי' נכון לסייע לשיטת רש"י ועכ"פ בין לתוס' או לרש"י מרבה ר' יוחנן טפי מר"א אפי' אוכלין וי"ל דהיינו טעמא דמרבי מוכל ולזה אמר שהרי אמרה תורה משרת הוא משקין וכל משרת מרבי נמי אוכלין וע"ז לא קשה קו' רש"י ותוס' דרבנן לא דרשו כל דלא מיבעי למש"כ תוס' פסחים דהיכא שיש סברא לרבות לכ"ע דרשינן כל א"כ הכא נמי אין סברא לחלק ולומר דוקא משקין אין וראיה לזה דהא גם גבי חטאת דרש לקמן להיתר מצטרף לאיסור דהוי באוכלין וגם לא גלי שם דוקא דרך בליעה כמ"ש לקמן בתוס' ד"ה כמאן (אות ה') רק בלא וכל הוי אמינא דכאן גלי רחמנא דוקא במשרת דרך משקין להכי כתיב וכל לרבות כל דבר, אף גם לתירוץ קמא דתוס' שם י"ל דזה פשטיה דקרא לרבות כל המשרות וכ"ע מודו בזה כמ"ש לקמן ולהכי פריך הש"ס לקמן האי משרת לטעם כעיקר הוא דאתא ולהכי אין לנו לדרוש מוכל דבר חדש להיתר מצטרף לאיסור. ואח"כ מצאתי ענין זה בס' אגודת אזוב ות"ל ית' שהייתי בר מזלי' בזה. גם. למש"כ לקמן פירוש אחר בהא דר"א משקין אין שר"ל יין מזוג במים מצטרף לשיעור רביעית אתי שפיר נמי ע"ד שכ"ל והיינו אחר שריבה הכתוב למשקין יש סברא ג"כ לרבות מוכל אוכלין להיתר מצטרף לאיסור להשלים שיעור כזית אבל אי נימא משרת לטעם כעיקר אפילו שרה ענבים במים לא דמי להיתר מצטרף לאיסור שאין בו טעם כעיקר. (ב) וגם בר כל דין אי נימא דמשרת לטעם כעיקר אתא בעי נמי וכל לטעם כעיקר דלא נימא משרת ענבים דוקא וכן הוא בירושלמי כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה אין לי אלא משרת ענבים משרת חרצנים מנין (ר"ל אף שאין בו טעם יין כ"כ) ת"ל משרת וכל משרת לרבות כל המשריות למשרה ולהכי פריך שפיר לקמן האי משרת לטעם כעיקר אתא וגם וכל בעי לזה כמ"ש, ועפ"ז ניחא לי מה דיש להקשות על מה דפריך הש"ס ור"ע טעם כעיקר מנ"ל הא דעת תוס' פסחים דר"ע דרש כל כר"א א"כ נימא דר"י אליב' דר"ע דרש היתר מצטרף לאיסור מוכל משרת לטעם כעיקר ולא מגיעולי כלי מדין ובפרט לסברת התוס' די"ל דוכל דרשו כ"ע ואי"ל א"כ מנ"ל לרבות נמי אוכלין מחד דרשא דהיא גופיה קשיא מנ"ל דר"ע ס"ל אוכלין נמי דהא לא שמעינן לר"ע אלא בפת ויין ולמש"כ אתי שפיר דאי משרת לטעם כעיקר אתא בעי נמי וכל לרבויי טעם כעיקר לכל המשריות וכהירושלמי. (ג) עוי"ל לקיים גי' זו היינו דר"י אמר בהאי לישנא שהרי אמרה תורה וכל משרת אך בסלקא דעתא דש"ס דלא ידע דר"י אליב' דר"ע אמר היה צ"ל דממשרת גופיה יליף כיון דרבנן לא דרשי כל ולהכי פריך הא משרת לטעם כעיקר אתא, רק למאי דמשני דר"י אמר לר"ע ושמעינן ליה לר"ע דדרש כל בזבחים (דף פ"ב) י"ל דדרש זה מוכל וכן משמע לשון הש"ס לקמן (דף לז) לר"ע דמוקי להאי וכל משרת להיתר מצטרף לאיסור כו' ומשרת לטעם כעיקר דיותר מסתבר לאוקמי משרת לטעם כעיקר כדאי' בתוס' לקמן, והא דמקשה לר"ע טעם כעיקר מנ"ל י"ל כפרש"י בפסחים טעם כעיקר היינו היכא דליכא מידי עיקר אלא טעם כגון שרה ענבים במים מנ"ל ומשום דאי לא סבירא ליה בכה"ג טעם כעיקר יותר היה לו לדרוש מוכל לטעם כעיקר גופיה לרבות כה"ג דאין בו אלא טעם לפי דממשרת י"ל בשריית פת ביין היוצא בענבים אלא ודאי דיליף טעם לבד ממ"א כמו מגיעולי כלי מדין ולזה דרש נמי ממשרת לטעם כעיקר אף בטעם לבד והא דבעי נמי משרת לטע"כ היינו דחייב למלקות דמילפותא דגיעולי כלי מדין אין לוקין דהו"ל עשה כדעת תוס' חולין (דף צ"ט) וגם. כי אין מזהירין מן הדין ואייתר ליה דרשא דוכל להיתר מצטרף לאיסור ואף לר"ת שם דחייב על טעם כעיקר י"ל דאשמעינן דגם בכה"ג דליכא אלא טעם האיסור לבד הימצל"א וכן הוא בירושלמי מאן דס"ל בנזיר היתר מצטרף לאיסור הביא ראיה מברייתא דמסייע ליה דתניא אם שרה ענבים במים ושרה פתו בהן ויש בהן כדי לצרף כזית חייב וכ"כ הפ"מ שם ובזה יתיישב מה דרצה למילף לקמן טעם כעיקר מבשר וחלב אף דנזיר קל מכל איסורין וכן הקשה מהרש"א בפסחים ולמש"כ א"ש כיון דממשרת גופיה יליף טעם כעיקר רק למילף לגלויי דגם טעם לבד הוה כעיקר בכדי לדרוש ממשרת ענבים נמי ענבים ממש דבר זה מצי למילף מבשר בחלב דאין זה אלא גילוי מלתא בעלמא, ואין להקשות לפי האמת דדרש ר"י מוכל קו' התוס' ליפרוך אר"י נמי כמאן כר"א כו' דזה ל"ק דאטו כי רוכלא ליחשב הא עיקר דינו לא אתי אלא לאשמועינן דכל איסורין אין היתר מצטרף לאיסור כבנזיר רק אזעירי פריך שפיר דחשיב נמי הקטרה יותר הו"ל לאשמעינן חמץ דנהוג בזה"ז ועוד יבואר לקמן קו' הש"ס בע"א:

שם כמאן כר' אליעזר דדרש כל בתוס' פסחים (דף מ"ג ע"ב) ד"ה מאן שמעת חקרו בזה אי רבנן דרשי נמי כל כר"ע ולפ"ד נמסר הדבר לחכמים איזה מסברא או לאו ע"ש, ולע"ד י"ל כלל ערוך דודאי תיבת כל לכללא אתי כדאיתא לעיל (דף ל"ה ובב"ק דף ס"ג) אך דזה הוי כעין כלל ופרט דאין בכלל אלא מה שבפרט וקשה כללא קמא למאי אתא ועיין לעיל (דף ל"ה ע"ב) בתד"ה איכא וי"ל דדרש נמי מכללא דבר דאינו סותר לפרט כדמצינו בזבחים (דף פ"ב) דדרשי רבנן כל חטאת לרבות חטאת ציבור וזכר דלא לימא חטאת יחיד דוקא דאיירי ביה ומרבי כל דמקרי חטאת וכן במנחות (דף נ"ו) כל מום שלא יגרום ע"י אחרים ובסוכה (דף כ"ט) כל לרבות הקטנים דאינו סותר קרא דאזרח ולהכי נמי דרש ר"י כל לחצי שיעור לאיסור ולא למלקות משום דלמלקות סותר פשטיה דקרא דכתיב ביה אכילה דהוא כזית אבל לאיסור כל חלב מרבה לפי דגם זה חלב מיקרי וכן בכוי למ"ד בריה בפני עצמו דרש כל למלקות דגם בכוי חלב מקרי ולא סתר לקרא (עי' ביומא דף ע"ד) אבל לעירובו דחמץ לדרוש