ברכת ראש נזיר פג

פירשו דארבנן קאי מנ"ל דד רשו כלל ופרט וכלל ודבריהם דחוקים דאי בעי למשכח לרבנן כלל ופרט וכלל טובי הוי ומה סני ליה במאי דפתח ברישא לעיל וכי יתן איש כו' דהא ע"ז קאי דיוקא דהש"ס לפי' התוס' לעיל, אך למשכ"ל בפי' הש"ס אתי שפיר כמין חומר דהצעת הש"ס היה להוכיח לרבנן דפרט וכלל הכלל מוסיף עה"פ ומזה נשמע לר"א דהכי הוא במיעוט וריבה וע"ז הקשה הש"ס ומנלן דהכי הוא דשמעינן כן לרבנן בפרט וכלל דמהא דדרשו בכ"מ כלל ופרט וכלל אין ראיה כמ"ש התוס' לקמן דריבוי ומיעוט וריבוי דמיא למיעוט וריבה ואפ"ה כתבי' רחמנא דזה אורחיה דקרא ה"נ י"ל בנזיר דדרשו בפרט וכלל ופרטא דמחרצנים ועד זג לגופיה אתא למלקות וע"ז הביא ראיה מדתניא ונתת הכסף כו' ואיתרבי להו עופות כפרש"י ומזה נשמע דס"ל פרט וכלל הכלל מוסיף על הפרט והיינו ע"פ מה, דאיתא בעירובין (דף כ"ח) דרמי על הך ברייתא מהא דתניא מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ וממעט עופות ותי' הש"ס מאן דמרבי עופות קסבר כללא בתרא דוקא פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבו כל מילי ע"ש, ואולי י"ל זה מש"כ רש"י ומנ"ל דהכי הוא דכעין הפרט דיינינן דר"ל מנ"ל דוקא כה"ג בכלל ופרט ופרט דיינינן כעין הפרט ולא בפרט וכלל לחודיה וכמ"ש וא"ש נמי מה דפריש בסוגיא זו ענין המדות לפי שעכ"ז היה הצעת הש"ס עד כה:

רש"י ד"ה הא כתיב באידך פרטא כו' ומצי נמי למילף מהכא ר"ל דפרט ראשון אתא שלא ידרוש בכלל ופרט ואינו אלא מה שבפרט אלא בפרט וכלל ופרט ונרבי בחור וזקן כפי משכ"ל:

ד"ה מכדי כו' אהני לאוסופי [כל דדמי] ליה דאי ליכא כללא בתרא הוי אמינא דאין בכלל אלא מה שבפרט:

הס"ד ומתחיל הדיבור אפי' מצד אחד כגון דגים דפרי מפרי הן אבל אינן גידולי קרקע. הס"ד כצ"ל וזה הציון קאי על מה דאיתא בש"ס אפילו בחד צד:

ד"ה ומיעט וריבה כו' דהאי מכל לישנא יתירא כו' והא דאיתא לקמן (דף ל"ז ע"ב) מכל אשר יעשה כו' לימד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה ומכל דרש כדאי' בתוס' שם צ"ל לפרש"י בע"א כפירושו בפסחים (דף מ"ה ע"א) ד"ה לימד דמדכיילינהו לחרצנים וזג בחדא אכילה לימד שמצטרפין ולאו מכל קדרש:

בא"ד דהאי דאמר אבל [עלין לא] לאו דוקא כו' לריבה [ומיעט] וריבה ליכא ולא מידי הס"ד כצ"ל:

תוס' ד"ה א"ל כו' ולעולם מהאי קרא כו' עמש"כ בפי' רש"י:

ד"ה ומנלן כו' דהוא דרש כו' עמש"כ בר"פ דגרסי' ר' אליעזר ביו"ד וכההיא דבכל מערבין:

ד"ה מכדי כו' דאי לא כתיב [כלל] בתרא הוה כלל ופרט כו' כצ"ל:

ד"ה מכדי כו' [והר"ף] מפרש דהך כו' ור"א סבר פרט בתרא דוקא כו' לפי מש"כ בגמרא דר' אלעזר דרש במיעוט וריבוי ומיעוט אתא שפיר טפי כיון דריבה ומיעט הוה ליה כעין הפרט בחד צד אתי מיעוטא קמא למיבעי דדמי מב' צדדין כרבנן כמש"ל בתד"ה ור"א:

ד"ה איכא כו' והכא מיירי דקשה קצת כו' והא דנקט גם לולבין בפרט וכלל משום דבעי לאסוקי במיעוט וריבוי לולבין אין כו' ולזה י"ל מה דאמר הש"ס דר"א דרש במיעוט וריבוי ולא בפרט וכלל משום דנקט עלין ולולבין ש"מ דברכין מיירי דאל"כ הוה כעין זו ואצ"ל זו דלולבין רכים הם:

בא"ד אך תימה דמדת מיעוט וריבוי [אינו מרבה] כמו מדת פרט וכלל [ואמאי] במדת כו' כמו שרגיל רש"י לפרש כו' אבל ריבוי ומיעוט [אין] מיעוט פירוש הריבוי [לבטל הריבוי] לגמרי כו' יש לו לדרוש [המיעוט] במיעוט () גם שהוא כו' כצ"ל ועי' רש"י חולין (דף ס"ז) ד"ה במים ובסנהדרין (דף מ"ו) ובזה יתיישב הקושיא לפי שהפרט שאחר הכלל הוא פירוש אין בכלל אחרון לרבות כולי האי כמו ריבוי ומיעוט וריבוי:

בא"ד וא"ת כלל ופרט [דאין] בכלל כו' ובהכי נמי [ניחא] בפרט וכלל דרבי כו' וריבוי ומיעוט [לריבוי] ומיעוט וריבוי [יש] חילוק ביניהן כו' לחוד [מרבינן] כל מילי כו' דדיינינן [ככלל] ופרט וכלל כו' הא במיעוט וריבוי לחוד [כריבוי] ומיעוט וריבוי כו' לא מהני מידי [לא דמי] דבשלמא כו' כצ"ל, ומה שהוכיחו דמיעוט וריבוי ומיעוט ידרוש כמו ריבוי ומיעוט וריבוי ויקשה מיעוטא בתרא למה לי קשה הא ודאי יש קצת חילוק ביניהן דתרי ריבויי עדיף מתרי מיעוטי ויגיד עליו ריעו דומיא דפרט וכלל ופרט דהוכיחו מינה נמי יש חילוק לתרי כללי ופרטי כדאיתא בגמרא ולהכי יצרך מיעוטא בתרא, ואולי הכי פי' מיעט בתרא למאי אהני ר"ל למה נכתב המיעוט בתר הריבוי שאין אורחיה כל כך לכתביה מקמיה כיון דהשתא נמי כמיעוט וריבוי דרשינן ואתרבי כל מילי רק למעוטי דבר אחד, ואם ירצה עוד למעט לכתוב עוד מיעוט מקמיה ואהני ריבויא לכל מילי אבל בפרט וכלל ופרט לא קשיא לכתבי' לפרטא לקמיה דסוף סוף נעשה כלל מוסיף על הפרט ולא נדרש כעין הפרט כמש"ל בתד"ה מחרצנים. אך זה דוחק דלא שייך לאו אורחיה אם נצרך לזה ומה לי מקמיה או דבתריה אם המדה כן הוא. ול"נ כמש"ל דמדה זו דמי לפרט וכלל ופרט דהא דבנו יסודם דמיעט וריבה ומיעט ידרוש כריבה ומיעט וריבה דומיא דפרט וכלל ופרט דנדרש ככלל ופרט וכלל יש לדחות דשם היינו טעמא כיון דכלל אמצעי לא הוכרע אם נמשך לפרטא דלקמיה או לפרט בתרא וכל אחד חלוק מחבירו מהיפוך להיפוך דכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ופרט וכלל הכלל מוסיף על הפרט ואיתרבי כל מילי להכי שדיא להכא ולהכא והוה ליה כעין תרין כללי הסמוכין הטל פרטא ביניהם לדונם בכלל ופרט וכלל כהאי דאיתא בחולין (דף ס"ז), אך כיון דיש כאן שני פרטי יש קצת חילוק דבעי דלידמי משני צדדין אבל במיעוט וריבוי ומיעוט דהריבוי שביניהם נוכל לקיים בשניהם לרבות כל דבר ולמעט דבר שאינו דומה וכיון דפסיקא לן בסנהדרין (דף מ"ו) דריבוי ומיעוט נא מרבינן אלא מה דדמי בכל מילי אהני מיעוטא קמא דהוא כעין מיעוט וריבוי לדרוש אף מה דדמי לי' בחד צד כעין פרט וכלל ופרט, ואולי גם כוונת ר"ת כן הוא ור"ל דאין זו מדה בפני עצמה לידרש בענין מיעוט ורבוי רק כדרך מדת פרט וכלל ופרט כמש"ל בתד"ה ור"א בביאור דבריהם דה"פ דאי הוה דרש מדה זו דמיעוט וריבוי ומיעוט בדרך ריבוי ומיעוט כקבלתו במדת מיעוט וריבוי הוי דרש נמי גבי נזיר הכי ולמעט עלין ולולבין אלא ודאי דלא נתנה מדה זו לידרש רק בפרט וכלל ופרט ולפי שאין כן המדה ברוב המקומות להכי דרש לכדר"א בן עזריה כן י"ל בדעתו, אך למה שכתבתי לעיל בתירוץ ראשון דתוס' שם יש לומר דדמי לכלל ופרט וכלל לרבנן כיון דיש כאן תרי מיעוטי ועיין.