ברכת ראש נזיר ח

אליעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעלן ודבר בהם לשמן וגי' רש"י לפועלן ור"ל שלימודך יהיה ע"ד הלכה לידע איך לעשות דע"ז מורה לשון עשה דברים ודבר בהם לשמן ר"ל גם הדבור והפלפול שאתה נושא ונותן בהם יהי' לשמן וקאי על מאמר הקודם דלשם פעלן והיינו שממנה תצא הוראה ולא ע"ד חידוד לבד ומסיק ואל תעשה עטרה להתגדל בהם רק שיהא עיקר עסקו לידע דרכי התורה ואולי יזכה לכוין להלכה אז וה' עמו לומר הלכה בשמו וגם כי אם לא נקבע הלכ' כמותו שחביריו רבו עליו מ"מ אם יגע ע"ד תורת אמת בענות צדק ואינו מכוין לשום איזה פניה רק דעתו דעת תורה נוטה כן אין לו דבר שאי"ל מקום כמחז"ל (עירובין י"ג) יצתה ב"ק ואמרה אלו ואלו דא"ח אף שבזמנו חכמי דורו רבו עליו ולא נקבע הלכה כמותו עכ"ז נתקיימו דבריו בעולם העליון דאית' (בפ"ד דב"מ) יצתה ב"ק מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ כו' ומתעטר בהם בעוה"ב כמחז"ל ועטרותיהם בראשיהם (י) ועד"ז אמרתי ביאור מאמרם (קדושין ע"א) זעירי הוה משתמט מלנסיב ברתיה דר' יוחנן לפי שהי' מא"י ותנן כל הארצות עיסה לבבל ואולי אינו ממשפחות המיוחסות ועם כ"ז ארכבי' לר"י אכתפי' א"ל אורייתא כשרין בנתן לא כשרין, וצ"ב מה היא ראיה הלא ממזר ת"ח קודם לכ"ג עם הארץ, אך יבואר עפ"י מה דאיתא שם מקודם בש"ס כשהקב"ה משרה שכינתו אינו משרה אלא על המשפחות מיוחסו' שנאמר כו' ולזה כיון שזכה ר"י לאסוקי שמעתא להלכה והלכה כמותו מזה ראיה שה' עמו כמחז"ל בדוד וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ ודאי הוא ממשפחות המיוחסות (ועיין כעי"ז ברש"י תענית ד' ע"א ד"ה בתנחומא) ולזה צריכין היו הסנהדרין להיות מיוחסין וזה ששר דוד נגד שונאיו האומרים שאי"ר לבוא בקהל ואמר שיר המעלות לדוד שמחתי בא"ל בית ה' נלך ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו [ר"ל ירושלים של מעלה] ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל (שהקב"ה מעיד עליהם בשם יה שהם כשרים שבישראל כמאחז"ל (קדושין ע' ע"ב) ולזה עלו] להודות לשם ה' [שה' עמם ומה הוא זה] כי שמה ישבו כסאות למשפט וזה ג"כ כסאות לבית דוד כמה"כ בית דוד דינו לבקר משפט וה' עמם שמהם יצא הוראה, מזה ראיה שהוא ממשפחות ב"י המיוחסות, ועד"ז אמר רב המנונא (ברכות י"א) זו היא מעולה שבברכות והיינו לפיר"ת שם שבה"ת הם שני ברכות פותח וחותם בברוך הוא לפי שכל אחד נתקן על ב' דברים הערב נא על מקרא ומדרשי המקראות עפ"י פרד"ס וברכת אשר בחר הוא על משנה וגמרא ונתן לנו את תורתו אם זכה לכוין להלכה שנקרא על שמו כמחז"ל עה"פ כי בתורת ה' חפצו ולבסוף נקרא ובתורתו יהגה, ולפי' הרי"ף הם ג' ברכות נגד ג' דברים מקרא משנה ותלמוד ולפי' מדרש הוא הנדרש בי"ג מדות וזו היא המעולה ועיין באורך בספר אדמו"ר נה"ח:

(יא) והנה לא זה לבד העוסק בתורה לשמה וזוכה למ"ח דברים אף גם העוסק שלא לשמה לשם הנאה או קיבול שכר ה"ז צדיק גמור ומצוה על כל ישראל לכבדו ולאהבו ומכ"ש שאסור לבזותו וכמאמר רנב"י בפ' חלק עה"פ ונשאתי לכל המקום בעבורם וביאור ד"ז יתפרש ע"ד מחז"ל (פסחים ס"ח) ר"ש כל תלתין יומין הוה מהדר תלמודיה ואמר חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי, איני והאר"א אלמלא תורה לא נתקיים שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי כו' ומשני מעיקרא כי עבד אינש אדעתא דנפשי' קעבד ויבואר עפ"י מש"כ הגר"ש בהסכמתו לספר נה"ח ביאור מחז"ל (מ"ר רות) בפסוק אני מדבר בצדקה רב להושיע באיזה צדקה ר"א ור"י חד אמר בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם תורתי שאלו לא קבלתם הייתי מחזיר לתהו שנאמר נמוגים ארץ כו' בזכות אנכי תכנתי וח"א בצדקה שעשיתם עם עצמיכם על שקבלתם תורתי שאלולי כן הייתי מכלה אתכם, ופי' דמר קאי אלשמה שמגין ע"כ העולם ומר קאי אעוסק שנא לשמה ועז"כ ואף גם זאת הוא בזכות התורה שנקראת זאת התורה לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ועז"א מעיקרא כי עבד אינש אדעתא דנפשיה עבד וכמ"ש בספר אדמו"ר נה"ח שכמעט בלתי אפשר לבוא בתחלת קביעת לימודו למדרגת לשמה אך יאמנו דחז"ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה ולפי שר"ש היה קטן בעיניו כי עדן לא בא למדרגת אמתת לשמה אמר חדאי נפשאי לך קראי ותנאי ועד"ז הוא כוונת ר"י שם כגון מאן דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו ותנו ור"ל שאינם לומדים לשמה שאינו מגין על הכלל כ"א לטוב להם וגם ע"ז אמר אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא שנאמר אם לא בריתי כו' ועד"ז ג"כ לא מאסתים כו' ונתקיימו שמים וארץ ונצטוו בלאו פן יסורו כו' ורנב"י אמר מהכא אם יש נ' צדיקים כו' ונשאתי לכל המקו' בעבורם וגם זה נקרא צ"ג כמחז"ל האומר סלע זו כו' כמ"ש לקמן מזה גם על דרך זה מגין עכ"פ באתריה וזה כעין מחז"ל תענית (כ"א ע"ב) בשבבותיה דרב לא הוי דבר איתחזי להו בחלמא רב דנפיש זכותיה מלתא זוטרא היא ור"ל שזכותו היה מגין על כלל העולם והיו נצולים מהדבר והאלקים עשה שייראו מלפניו היתה יד ה' בהם ולהראות זכות דההוא כובס שניצול שביבותיה כי עין ה' אל יראיו אף כי אינם ראוים כ"כ להגין על הכלל וטוב לצדיק טוב לשכנו ולמען דעת כל ירא ה' ההולכים בתורת ה' דכתיב בה אמת אמרתי לבאר ד"ז כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם:

(יב) איתא (בב"ב יו"ד) אריב"ז לתלמידיו בני מהו שאה"כ צדקה תרומם גוי וחסד כו' נענה ר"א ואמר גוי אלו ישראל כו' אלא להתגדל בו ומקשה ודעבד הכי לאו צדיק גמור הוא והתניא האומר סלע זו כו' הרי זה צדיק גמור ל"ק כאן בישראל כאן באו"ה עד נענה ר' נחוני' בן הקנה צדקה תרומם גוי וחסד לישראל ולעו"כ חטאת אריב"ז נראין דברי רנבה"ק שהוא נותן צדקה וחסד לישראל, ודבר זה צריך ביאור עיין רש"י ולפי' היל"ל כאן באינו מתחרט כו' ובמס' ר"ה (דף ד') איתא נמי כעין זה והקשו התוס' שם התנן פ"א דאבות אל תהיו כעבדים כו' ותי' דהתם מיירי בתוהה על הראשונות עיי"ש וזה דוחק דבזה איסורא נמי איכא כמה"כ פ' ואתחנן לא תנסו את ה' כאשר נסיתם במסה ור"ל כי כתוב בפ' בשלח ויקרא שם המקום מסה כו' היש ה' בקרבנו אם אין ואבות מילי דחסידות נינהו כדאיתא (בב"ק ל') האי מאן דבעי כו' ליקיים מילי דאבות, ומצינו בתורה כמה הבטחות מאת ה' לטוב להם כמ"ש לקמן ואיך נותנת התור' יד לחשוב מחשבות לקבלות הטובות אם לא טובות הנה, וחז"ל החזיקוהו לצדיק גמור. אך אמתת הענין מבואר (בע"ז דף ה') עה"כ מי יתן והיה לבבם זה להם כו' הא לא קבלו את התורה אלא ע"מ שייטב להם ולבניהם לעולם רי"א שלא יהא מה"מ שולט בהן שנא' אני אמרתי כו' ות"ק מאי מיתה עניות, וזה מורה פשטי הפסוקי' שתחילת נתינת התורה היה על דעת כן להטיב להם כמאמה"כ ועתה אם שמוע כו' והייתם לי כו' ומאהבת ה' ענו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע לשון שמלאכי השרת משתמשין בו עושי דברו כדי שיזכו] לשמוע בקול דברו ולא לשום שכר. אך אח"כ כשראו האש הגדולה חזרו כדלקמן וע"ז כפה עליהם את ההר כדאיתא (בשבת פ"ח) וכמש"ל (אות י"ד) וכ"ה בפ' ואתחנן ויהי כשמעכם את הקול כו' ועתה למה נמות כו' ואת תדבר אלינו כו' ושמענו ועשינו ופירש"י תשש כחו בראותו שאינם חרדים לקרב אליו מאהבה וכתיב וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר ה' שמעתי את קול דברי העם אשר דברו אליך הטיבו כל אשר דברו מי יתן והיה לבבם זה [דייקא] ליראה אותי ולשמור כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם כו' ושמרתם כו' למען תחיו וטוב לכם כו' וזה היה אחר מ"ת שלא הי' כ"כ מאהבה עכ"ז וייטב בעיני ה' וזש"א (בפ' ואתחנן) ויצונו ה' כו' לטוב לנו כו' וצדקה תהיה לנו [ר"ל ליתר מעלה תחשב לנו לצדקה] אם נשמור לעשות את המצוה כו' כאשר צונו ר"ל מצד אהבת ה' שצונו זה:

(יג) עוד בארתי לכבודן של אבותינו במה שהטיבו אחר מ"ת והיינו שמקודם היה ענייתם ע"ד להשיג טעמי המצות נעשה ע"ד ונשמע מלשון הבנה כלה"כ כי שומע יוסף וזה לשון שמלאכי השרת משתמשים בו להבין בקול דברו ועז"כ וישב משה את דברי העם אל ה' הדברים כמו שהן ויאמר ה' הנה אנכי בא אליך בעב הענן ר"ל לא כ"כ בהארת פנים רק כפי השגתם בעבור ישמע העם וגם בך יאמינו לעולם בראותם שדברים של טעם הם ואינך בודה מלבך וא"ל משה לישראל זה והשיבו רצוננו לראות את מלכנו אינו דומה כו' כפרש"י ויגד משה את דברי העם אל ה' ולשון הגדה הוא לשון המשכת דברים שפי' משה דעתם הקודם שרצונם בזה להשיג הדברים יותר כמה"כ והיו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד אך אח"כ כשראו האש הגדולה חזרו ואמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה כו' ויאמר משה אל תיראו כי לבעבור נסות מלשון נס והתרוממות בא אלהים שתשיגו יראת הרוממות לבלתי תחטאו וזה ענין ירא חטא וכמ"ש לקמן. ועד"ז פי' פסוקי ואתחנן בהקדם מש"כ הגר"א ז"ל בפי' משלי בפסוק בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך החילוק בין דיבור לאמירה דדיבור הוא פשוטי הדברים כמה שהיא אף בלי כוונת טעמיהם ואמירה הוא על דבר הנאמר בהשכל וטעם וזש"כ וידבר ה' אל משה לאמר ר"ל שדיבר למשה הדבר להבין טעם הדבר, והרבה ענינים פירשתי ע"י זה אין רצוני להאריך רק זה הדבר הנוגע לעניננו שהוכיח משה לישראל וא"ל אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה' ר"ל שאנכי יהיה המתורגמן לפרש לכם טעמי הדברים ולא עליתם בהר לאמר אנכי כו' היינו שה' יאמר טעמי הדברים וא"ש תיבת לאמר (עיין רש"י שם) ובחי' ביארתי ששני הדברות אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו בטעמם ולז"א חז"ל ה' יתן אומר המבשרות צבא רב כל דיבור ודיבור שיצא מפי ה' נחלק לע' לשון ור"ל