ברכת ראש נזיר ז

כדאמר שם אח"כ בראב"א. אך ראה זה מצאתי אמתת כוונת ר"א דלעולם ימוד כו' מבואר בירושלמי פרק היה קורא וז"ל ר' ירמיה בשם ר"א התפלל ולא כיון לבו אם יודע שהוא חוזר ומכוין לבו יתפלל וא"ל אל יתפלל אר"ח אנא מיומי לא כוונית כו' מבואר דר"א איירי בשכבר התפלל רק שרוצה להתפלל שנית בתורת נדבה דבזה ימוד עצמו ואם אינו בטוח שיתפלל כל התפלה בכונה רצויה אל יתפלל וזש"כ הרא"ש הובא בש"ע סי' ק"ז הרוצה להתפלל תפלת נדבה צריך שיהא מכיר עצמו ואמיד בדעתו שיוכל לכוין כו' והב"י שם כתב שהרא"ש כתב זה מסברת עצמו ובאמת אלה הדברים נובע מהירושלמי הנ"ל אבל פעם ראשון שהוא תפלת חוב אף אם אינו יכול לכוין כ"כ לא יעבור זמנו ומלמדין אותו עד שיכוין עכ"פ בברכת אבות וכה"ג ק"ש פסוק ראשון כי לא כל אדם בטוח לישב שקט ושאנן ויכונו מחשבותיו כדאר"ח בירושלמי כמש"ל וי"ל הא דאר"א לשון לעולם ימוד ר"ל לא מיבעי תפלת נדבה דצריך למוד אף גם בתפלת חוב אם עדיין לא יעבור זמנו ימוד עצמו אולי אם יתמהמה מעט יכוין דעתו ולהכי דקדק ימוד אדם עצמו דר"ל היינו כשמתפלל בינו לבין עצמו ביחידות דומיא דתפלת נדבה דכללו יחד דזו תפלת עצמו דאין הצבור מתפללין נדבה כדאיתא (ברי"ף פ' מ"ש) אבל להתפלל בציבור ודאי עדיף כי אל כביר לא ימאס ובלבד שיכוין באבות, ולפי האמור זאת העצה היעוצה לדחז"ל שמי שירא שלא יעבור זמן תפלה הגם כי עדן לא הכין לבו כ"כ בכוונה רצויה יתפלל עכ"פ תפלת חוב בזמנה כתקנת חכמים ויכוין עכ"פ באבות ואח"כ אם ימוד עצמו לכוין יתפלל אח"כ לנדבה לריח ניחוח לפני ה' וכהאי דרב אשי (שם ל' ע"א) שמקודם היה מתפלל מיושב תפלת חוב עם הציבור בסמיכת גאולה לתפלה כתק"ח אף שלא היה דעתו מיושבת כ"כ וכי מטא לביתא הדר ומצלי מעומד בכוונה כמ"ש בחי' שם ותפלת נדבה מותר להתפלל גם אחר זמנו כמ"ש בחי' ר"פ תה"ש בעזה"י:

(ז) ובזה נבא לבאר דברי הש"ס שם דר"י העיד על ר' ינאי דצלי והדר צלי דהוא תפלת מוסף וי"ל דדקדק זה ממה שראה דהדר צלי אחר זמן תפלת שחרית וא"ל ר' ירמיה לר"ז ודילמא מעיקרא לא כיוון דעתו ולבסוף כיון דעתו ולא השיב לו ר"ז האר"א לעולם ימוד כו' ולמה התפלל תחלה לפי די"ל אף בא"י לכוין התפלל תחלה לצאת י"ח זמנו הקבוע כדס"ל לרי"ר גופיה בירושלמי שכ"ל רק אח"כ כיון דעתו והתפלל בתורת נדבה וא"ש נמי מה דלא אמר הכא ודלמא לא אידכר ריש ירחא דא"ה כשטעה ונצרך לתשלומי חובו היה לו להמתין לתפלת המנחה לסמוך כדאי' בפוסקים ולא להתפלל אחר זמנו בבקר והשיב מאן גברא רבה דמסהיד עליו ובירושלמי שם איתא שר"י העיד שתפלה שנייה היה תיכף אחר שיעור הילוך ד"א מתפלה ראשונה ובזה לא שייך לומר דתיכף אח"כ כיון דעתו אם לא ישהה איזה שעה עד שיכוין לבו למקום אבל בעובדא דאח"כ ברחב"א דצלי והדר צלי התם איירי שגם תפלה שניה היה בזמן תפלת שחרי' כמו שהוא לפי האמת ששכח יעלה ויבא והתפלל שנית בזמנו פריך שפיר דאי"ל משום דלא כיון דעתיה האר"א לעולם ימוד כו' וכיון דעדיין היה בזמן תפלת שחרית היה יכול לשהות עד שיכוין דעתו. העולה מדברינו שר"א לא מיירי בכוונת ברכת אבות לבד כפי' התוס' אלא כוונת כל התפלה ולתפלת נדבה או גם בתפלת חוב אם לא יעבור זמנו אין לו למהר להתפלל בינו לבין עצמו עד שימוד שיכוין בכולה וע"ז קאי דברי ר' יוחנן ולואי שיתפלל כה"י ומיירי בתפלת נדבה כפי' הרי"ף שם וס"ל דיכול להתפלל נדבה אף אם לא יוכל לכוין כ"כ בכל התפלה וכן מצינו בר' יוחנן שהקיל בכוונת התפלה בעירובין (דף ס"ה) ר' יוחנן אמר כל שאינו מפיק איתמר ואית ליה דרב ששת דמסר שינתא לשמעי' להקיצו אף שלא סר יינו כ"כ יעו"ש ועפ"ז א"ש דברי הש"ס (שם דף כ"א) דהא חזינן דר"א לא פי' ה"ט בספק התפלל דאין חוזר ומתפלל משום דתפלה דרבנן כהאי דאר"י אמר שמואל שם בק"ש וצ"ל לפי דתפלה רחמי הוא ויכול להתפלל בנדבה על הספק מוטב שיתפלל שנית רק דר"א אזיל לשיטתו דימוד עצמו ואסור להתפלל נדבה אם א"י לכוין בכל התפלה ולפי שאין אנו יכולין לכוין כ"כ כמחז"ל (עירובין ס"ה) יכולני לפטור כו' להכי ס"ל דאינו חוזר ומתפלל וע"ז העמיד הש"ס דברי ר' יוחנן ולואי שיתפלל דפליג על ר"א בזה ולכן בספק התפלל ראוי שיתפלל שנית מספק בתנאי שיהא לנדבה וא"ש:

(ח) ובענין מהות הלימוד הגם כי מצות שעשועי התורה לעשות ציצים ופרחים לתורה וכביכול חדי בפלפולא דאורייתא וניתנה ג"כ למשה מפי הגבורה כדאי' (בנדרים דף ל"ח) אריב"ח לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו ומשה נהג טוב עין ונתנה לישראל ומסיק ההוא לפלפולא בעלמ' אך תורה אמתית מה שצוה ה' להורותם לישראל הוא ע"ד עומק העיון וסברא ישרה שממנו יצא הוראה וביאור דבר זה לפי דלכאורה קשה על האי דנדרים מברכות (דף ה') דחז"ל על הפסוק ואתנה לך כו' להורותם זו גמרא מלמד שכולם נתנו למשה מסיני וכ"ה (במגילה דף י"ט) אר"י ועליהם ככל הדברים כו' מלמד שהראה ה' למשה דקדוקי תורה וד"ס ומה שהסופרים עתידין לחדש ובהקדמת חוי"ט דקדק מאמר שהראהו שלא היה רק בדרך ראיה לבד, (ובמ"ר נשא ושה"ש) איתא שם בלשון אחרת אר"י ממולאים בתרשיש כימא רבא מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כך בין דיבור לדיבור פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים וצ"ל דקדוקים שהראהו הוא מה שיש לדרוש מדקדוקי תורה בריבוין ומיעוטין כפי' רש"י במגילה וע"ז אר"י (גיטין ס) מיעוטן בכתב ורובן בע"פ, והנ"ל בזה גם במחז"ל שם אר"י לא כרת הקב"ה ברית את ישראל אלא בשביל תורה שבע"פ שנאמר כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ולכאורה קשה הא מקודם כתיב כתב לך את הדברים האלה כי עפ"י כו' אך הענין בזה דהנה קשו קראי אהדדי דמקודם כתיב ויאמר ה' אל משה פסל כו' וכתבתי על הלוחות את הדברי' משמע שהקב"ה היה הכותב ואח"כ כתיב כתב לך את הדברים כו' ויהי שם עם ה' וגו' ויכתוב על הלוחות את דברי הברית עשרת הדברים מבואר דמשה היה הכותב ובדברים י' מבואר שה' כתב שנאמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך כו' ואכתוב על הלוחות כו' ויכתוב על הלוחות כו' ויתנם ה' אלי. והנ"ל פשר דבר במשמעותי' דקרא דהקב"ה כתב עשרת הדברים כאשר היא ומשה כתב דקדוקיה של תורה ופרשיותיה וקוציהם מה שיש לדרוש בהם על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות כמחז"ל בר"ע. ובזה ית יישב הקראי דבפרשת תשא כתיב ויאמר ה' למשה פסל כו' וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים וכ"ה בעקב י' ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים כו' ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר ושם דיבר רק עשה"ד לבד ולמשה אמר ה' כתב לך את הדברים [ולשון את הוא מל' עם כמו את יעקב] ור"ל כתב לך ריבוי הדברים והיינו דקדוקי תורה מה שיש לדרוש מהן בע"פ ועז"א כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וכן אמר אח"כ ויהי שם עם ה' ויכתוב על הלחות את דברי הברית עשה"ד ור"ל דברי הברית שבעשרת הדברים והוא דקדוקי תורה ולא העשרת הדברים ובזה מיושב נמי שר"י דרש הקרא דלוחות הראשונים (דברים ט') ויתן ה' אלי כו' ועליהם ככל הדברים מלמד שהראה למשה דקדוקי תורה דרך ראיה לבד ולא היה צריך לסימנים וציונים לפי שאז לא היה שכחה כמחז"ל (עירובין נ"ד) לכן לא כתב בלוחות רק עשה"ד לבד ובלוחות השניות שנגזר השכחה כתב משה בהם גם דקדוקי תורה לדרוש מהם גופי הלכות לתורה שבע"פ לחכם ומבין מדעתו הר"ע ועז"נ ממולאים בתרשיש (וכן מבואר במ"ר סדר כי תשא פ' מ"ו אמר הקב"ה למשה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא הי' בהם אלא עשרת הדברות לבד, ולוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות כו' שנא' כתוב לך את הדברי' האלה (וכ"ה שם פרשה מ"ז) אבל השניים כתוב אתה, ולואי אתן בו ידי יעוי"ש) ובזה יתיישב מאמרם בנדרים שם לא ניתנה תורה אלא למשה שנאמר פסל לך כתב לך מה פסולת שלך אף כתבן שלך ומסיק דר"ל פלפולא בעלמא ואיך דיוק זה מכתבן שלך ולמ"ש א"ש דר"ל הפלפול שיוכל לדרוש מדקדוקי כתבן הוא שלך וא"ש. (ט) הדרן לעיל דמבואר בקרא אשר כתבתי להורותם שנצטווה להורות להם דרך הגמרא זו הפלפול של הלכה וזה היפך מחז"ל בנדרים שכ"ל גם לשון פלפולא בעלמא לכאורה זה שפת יתר אך באמת צדקו יחדו דתרי גווני פלפולא איכא יש מה שהוא רק לחדודי להבין דבר מת"ד להוציא את הקמח ולקלוט הסולת ע"ד מחז"ל אי לאו דדלאי חספא כו' ועז"א שלא ניתנה אלא למשה שניתנה לו התורה במתנה וידע כל תהלוכותיה עם כל פרטיה מה שיש לפלפל בה ולז"א הלשון פלפולא בעלמא, ובזה אמרתי פי' נחמד במחז"ל (שבת ק"א ביצה ל"ח) א"ל רב ספרא לרבא משה שפיר קאמרת ופי' רש"י ביקרא דמשה ובמ"א פי' גדול הדור ולמ"ש יתפרש לפי דרבא אמר דבריו דרך פלפול מה שלא הוכשר לעיני רב ספרא ובכל המקומות שנזכר לשון זה הוא דרך תמיה האם שפיר קאמרת לזה א"ל לשון משה לפי שענין זה הוא מבחי' משה שנתנה לו ונהג טוב עין ונתנה לישראל לחדד בה ולהעלות מהם פנינים ואין זה לאמתו, וזה שאמר מה פסולת שלך אף כתבן שלך ר"ל פסולת הפלפול הנדרש מכתבן הוא שלך, והעיקר שנצטווה להורותם הוא ע"ד פלפול של אמת וזו היא תורה לשמה לשם ה' זו הלכה ותורה שבע"פ קרינן לה כדאיתא בתיקוני זוהר. ועז"נ ושמרתם זו משנה ועשיתם כו' אבל האומר אין לו אלא תורה לידע מהות החכמה שיוכל לפלפל בה ולא ע"ד הלכה אמתית אפי' תורה אין לו לא יזכה שיגלה לו דרכי התורה כי סוד ה' ליראיו, וזה כוונת חז"ל (נדרים ס"ב) רבי