ברכת ראש נזיר עט

הראשונים מי שנתקיימו דבריו וכן השלישי והרביעי הוו נזירים ולר' טרפון כולם אינם נזירים וע"ע בסמוך:

ד"ה ר' טרפון כו' שצריך להפליא [ובהך] קבלת נזירות כו' הוי נזיר [ולא היא] שאין בשנים הראשונים כו' היה ודאי נזיר לר' טרפון לפי שהאמת הוא שאין שניהם ולא כולם נזירים אפילו הרביעי שאמר שאין אחד מכם נזיר. הס"ד כצ"ל. ור"ל כיון דהרביעי נמי אינו נזיר לפירושם לא מיבעי למיתני שאין שניהם נזירים כו' וע"ע בש"מ. אבל שיטת רש"י הוא בע"א כפי מש"כ (לעיל דף ל"א ע"ב) ד"ה ואחד בא כו' דכוונת אלו הנודרים אינם להיות נזירים רק אמרו לאמת דבריהם שמתחלה נחלקו על אדם אחר העומד כנגדן מי הוא אם זה ראובן או לא ומי שסבור שאינו ראובן אמר הריני נזיר אם זה ראובן ומי שסבר שהוא ראובן אמר לאמת דבריו הריני נזיר אם אין זה ראובן והשי"ן השימוש הוא במקום אם אם זה פלוני או אם אין זה פלוני וכן כולם ולפירושו אחד משנים הראשונים וכן השלישי שלא נתקיימו רצונם הרי הם נזירים אליבא דב"ה והרביעי אינו נזיר שנתקיים מחשבתו שאחד מהם נזיר וכן החמישי והששי אינם נזירים ולר' טרפון כולם אינם נזירים לפי שתלו נזיריהם דרך אסמכתא ולא בכוונה לנזירות ולזה אפי' הרביעי שאמר הריני נזיר אם אין ארד מכם נזיר ונתקיים דיבורו אפ"ה אינו נזיר לר' טרפון כיון שאין רצונו להיות נזיר ותלה באמירתו נגד מחשבתו ומש"כ התוס' לעיל לר' טרפון דאי הוה אמר הרביעי הריני נזיר שאין שום אחד מכם נזיר הוי נזיר כיון דהאמת כן הוא היינו לשיטתם שרצונו להיות נזיר וסומך על אמירתו שכן הוא משא"כ לשיטת רש"י וכן כתב המשל"מ בפ"ב מהל' נזירות ע"ש:

ד"ה ריש כו' לכך [התקינו] שיאמר כו' ויהיה [מותר] ביין ובתגלחת כו' [דב"ה] דמספקא נחית כו' כצ"ל:

דף ל"ג ע"א גמרא לאו פלוני הוא [אהוי] נזיר כצ"ל ועי' בפי' המשנה להרמב"ם וז"ל ובה"א שכל מי שלא נתקיים מדבריו דבר שיצילהו מן הנזירות הוא מחייבו בנזירות וזה כוונת המאמר מי שלא נתקיימו דבריו הוא מה שאמרנו עכ"ל וכתב התוי"ט שהר"ם פי' בע"א מהש"ס ע"ש ודבר זה לא ניתן ליכתב. ונ"ל פשוט שהר"מ פי' זה על פי פירושו בש"ס וכי הוא זה דפי' כפרש"י שכ"ל שלא היה ברצונם לנדור אלא דרך אסמכתא לאמת דבריו שאינו ראובן ואמר הריני נזיר אם זה ראובן מי שלא נתקיימה דעתו ורצונו כי הוא ראובן הרי זה נזיר וסבירא ליה דרב יהודה ואביי בהא פליגי דרבי יהודה סבירא ליה בפי' המשנה כפירוש התו' דאמירתו שזה פלוני הוא כדי לקיים דעתו כי כן הוא אז יהיה נזיר לכן הגיה מי שנתקיימו דבריו אבל אביי פי' המשנה כפרש"י שתלה נזירותו באם שלא יהיה כדעתו אתי שפיר מי שלא נתקיימו דבריו הראשונים שסבר דלא כן הוא רק הוא כאמירתו שתלה בו הנזירות שיהיה נזיר וזה שאמר אביי כגון דאמר תחלה דאין זה ראובן ואח"כ הריני נזיר שזה פלוני ר"ל אם זה פלוני ונתקיים דבריו האחרונים והך כגון דאמר אי נמי לאו פלוני לא שתלה הנזירות בהך לישנא רק הוא מאמר אביי דתלה נזירותו להיות נזיר על מה דאמר תחלה שזה לאו פלונ' שרוצה לאמת דבריו הראשונים והך אהוי נזיר לאו דאמר תחלה זה רק דר"ל הנזירות שקבל שזה פלוני כיוון דעתו שאין זה פלוני ולאמת זה קבל עליו הנזירות ולשון אי נמי י"ל דלא גרס זה או דלשון נזיר משונה כי גם לפרש"י לא אתי שפיר וכן היה לו לומר דאמר נמי אי לאו פלוני וגם לפי' התוס' אינו מדוקדק אח"כ ראיתי במשל"מ שפי' ג"כ עד"ז וע"ש מה שהגיה בפי' המשנה ואין צריך די"ל דהר"ם נקט לדינא כפי' רב יהודה ואביי ע"ש. רש"י ד"ה אביי אמר כגון דאמר אי נמי לאו פלוני [ותרווייהו] אמרי הריני נזיר שזה פלוני אי נמי לאו פלוני [אהוי] נמי נזיר הס"ד כצ"ל. ודבריו תמוהין דלפ"ז פשיטא דהוי נזיר. וראיתי במשל"מ שם שעמד ע"ז וכתב וז"ל וסבור הייתי לומר דכשחזר ואמר אי נמי לאו פלוני לא גמר דבריו לומר אהיה נזיר ואשמועינן מתני' דהריני נזיר דאמר ברישא מהני לסיום דבריו ע"ש שדחה זה וגם לשון רש"י לא משמע כן. עוד הקשה על פרש"י אמאי אמר ר' טרפון אין אחד מהם נזיר הא אין הפלאה גדולה מזו וסיים בתמיה. ולי נראה בדעת רש"י דאינו ר"ל על ראובן לבד אמר אם זה ראובן או אינו ראובן אהוי נזיר דזה פשיטא רק דהכי פירושו דשנים נתעצמו על אחד שבא כנגדם אם זה ראובן אחד אמר שזה ודאי ראובן והשני אמר שאין זה ראובן שאתה אומר רק אדם אחר וכמדומה שזה שמעון ואמר הראשון הריני נזיר אם זה שמעון ואי נמי שזה אינו ראובן אהוי נזיר ונמצא שהיה איש אחר ולוי שמו הרי זה נזיר כי נתקיימו דבריו האחרונים וקמ"ל לא מיבעיא אם נתקיים דבריו הראשונים שע"ז היה עיקר התעצמותם אם הוא שמעון שמקבל עליו חירות והיה כן שהיה שמעון שעל זה ודאי הסכים בדעתו להיות נזיר אף גם מה שהוסיף בדבריו דרך אסמכתא שלא נחלקו בו אם הוא איש אחר שלא כדברי שניהם ג"כ הוא נזיר ולזה אמר ר' טרפון דאינו נזיר כיון שאמר דרך אסמכתא ולפי זה צ"ל דאביי מפרש במי שאמר שזה פלוני אמר נמי אי לאו פלוני ע"ד שפירשתי והך דאמר שאין זה פלוני י"ל נמי כעין זה שאמר הריני נזיר אם אין זה שמעון ואינו ראובן שאמרת ואם יהיה ראובן אהיה נזיר ונמצא שזה לוי וקמ"ל נמי לא מיבעיא אם נתקיימו דברי מחלקותו אם ימצא שזה ראובן דהוי נזיר אף אם לא נתקיימו שזה ראובן אלא דבריו הראשונים שאין זה שמעון נמי הוא נזיר ובפירוש זה נתקיימו דבריו של רש"י וא"ש כנ"ל:

תוס' השייך לגמרא (שבדף ל"ד ע"א) ד"ה מי שלא נתקיימו כו' ומיירי שחזר תוך כדי דיבור כו' לפירושם צ"ל דחזר לגמרי מדיבורו הראשון שאמר הריני נזיר שזה ראובן דחזר ואמר הריני נזיר שאין זה ראובן וקמ"ל דאזלינן בתר דבריו האחרונים וצ"ל דה"ק אף באומר הריני נזיר אינו יכול לחזור תוך כדי דיבור לפי שכבר חלה עליו קדושת הגוף וכמש"ל ריש פרק ב' מ"מ בזה שאמר תחלה הריני נזיר דרך תנאי ולא מחית נפשיה לספיקא עד שיתברר לא חלה עליו עדיין נזירות גמורה ויכול לחזור תוך כדי דיבור ודוחק וגם תיבת נמי לפירושם אינו מדוקדק:

דף ל"ד ע"א גמרא בשלמא תשעה נזירים דהוי גברא טפי כו' לפרש"י ותוס' לשון הש"ס משונה דהוה ליה לומר בקיצור בשלמא תשעה נזירים כמתניתין וגם מאי קמ"ל במספר הכולל ומנינא למה לי וכמו כן הקשה הש"ס בשבת (דף ע"ג) אך מה נמרצו אמרי יושר פי' הרמב"ם במשנה ובחיבורו דמתניתין אתיא ככולי עלמא דהוי נזיר ודאי משום דיש בכוי כל דיני ספיקות דחיה ובהמה ודרכים שאינו שוה לחיה ולבהמה א"כ מתחלה נחית על דעת כן להיות נזיר ודאי אם כן הוא שיש בו דין חיה או בהמה או אין בו כלל דין חיה ובהמה ולזה כתב מה דתנא בסיפא הריני נזיר שאחד מכם כו' הרי כולם נזירין לא קאי אכוי דברישא דהא כיון דכולם נזירים א"כ מי שאמר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר לא נתקיימו דבריו ולמה יהיה נזיר ולזה פירש דזה ענין בפני עצמו במי שראה שני בני אדם או הרבה ויש בהן נזירים ופשוטים ואמר הריני נזיר כו' אף דאמר שכולכם נזירין חל עליו נזירו' כיון שאמ' ע"ד הכלל ומיירי שידע שאין כולם נזירים וכיון ע"ד הכלל שיש בהם נזירים דומיא דכוי שידע דיני הספיקות ומחית נפשיה לזה וכן בדין פקחין דאיתא ברמב"ם שם מיירי נמי שידע בהם רק שאמר דרך כלל כנ"ל. ובזה נדחה קו' הלח"מ שם מהא דמאה כור ע"ש ונ"ל דדבריו נהירין מהירושלמי וז"ל תני וכולן מונין תשע נזירות והא אינון עשר (לפי דבמשנה ירושלמי שם גריס נמי ששניכם נזירין) אי אפשר שלא נתקיימו דברי אחד מהן אמר ר"י דב"ש היא דאמרי הקדש טעות הקדש עכ"ל. ומה שאמר אי אפשר כו' הכי פי' לפי שזה שאמר שאין אחד מכם נזיר לא נתקיימו דבריו דהא הדין דכולם נזירין להכי אינו אלא תשע (ופי' הפ"מ בזה אינו מובן ע"ש) ור"י אמר דמתניתין ב"ש היא וכולם נזירים ועשרה הם וזה הוא ג"כ פי' הש"ס דידן על מה דתנא בברייתא תשעה נזירים דלפי מה דתנא במתניתין צ"ל דהריני נזיר דסיפא לא קאי ארישא דכוי כפי' הר"מ שכ"ל ולא הוי תשע נזירים דהא לא נתקיימו דברי אחד מהן. רק לפי מה דאיתא בתוספתא שם בהא דתשע נזירים כגי' הירושלמי דתנא נמי ששניכם נזירין וע"ש שחשב עשרה בני אדם ראו אנדרוגינוס כו' וסיים וכולם מונין ט' נזירות וזה שאמר בשלמא תשע נזירים משכחת לה כגון דהוי גברא טפי ור"ל דאמר נמי ששניכם נזירים וקמ"ל אף דעשרה נדרו מ"מ לא הוי רק ט' נזירים לפי שזה שאמר שאין אחד מכם נזיר או שאין כולכם נזירין לא נתקיימו דבריו לפי שמן הדין כולם נזירים אלא כו' ומשני כגון כו' שקיבל עליו כל דין נזירות שיש בכוי דהו"ל תשע ולא יותר כפירש"י זה פי' ברור לאמתו של תורה [בפי' הגמרא] ומיושב קו' הלח"מ שם ע"ד המורה. גם מש"כ בכולכם ל"ק דזה נכלל בלשון הר"מ שאלו פקחין דקאי על הכל ומיירי דידע בהם וכמש"ל וא"ש: